תשורת ש"י קלז

להתיר אין להתיר אפילו לצורך מצוה כדאיתא ביו"ד שם בהג"ה מ"מ אם גורם מחלוקת ומריבות לא מועיל מחאתם כמ"ש בתשובות מהר"ש הלוי הובא בגליון רש"א שם וא"כ נהי די"ל בכל פרט ופרט שכתבתי להתירא דאינו לכ"ע ותלוי במחלוקת מ"מ יש ס"ס כיון דהוה בכתב לבד יש בו פלוגתא וא"כ אפילו עם ספק אחר לבד יש לעשות ס"ס מכ"ש בהלצטרף כמה ספקות להיתר רק כיון דאפשר לישאל ישאלו לפני שלשה ויתירו למי שירצה מהם לישאל

ובערך שי סי' ר"ה כתבתי לפ"ד הרא"ש שם וכן הוא בירושלמי דא"י לאסור פירותיו על חברו בלשון איסור משום דכתיב לאסור איסור על נפשו דוקא אבל על חבריו א"י לאסור בלשון איסר וש"ך וטו"ז דלא סמכו ע"ז משום דלא ראו הירושלמי וא"כ לפי המבואר בכתובות דף נ"ט ונדרים דף פ״ה הא דאדם אוסר דשלב"ל על עצמו וכן פירות חברו עליו דהוה כדשלב"ל משום דאדם אוסר פירותיו על חברו דכי היכא דאדם אוסר פירותיו על חברו אף דחברו אינו ברשותו כיון דהפירות ברשותו כן אוסר פירות חברו עליו כיון דגופו ברשותו וכשחדא ברשותו הגוף או הפירות סגי עיי"ש וא"כ דוקא בלשון נדר וקונם אבל בלשון איסור דא"י לאסור פירותיו על חברו אף דפירותיו ברשותו כיון דחברו אינו ברשותו ה"נ א"י לאסור פירות חברו או דשלב"ל עליו בלשון איסור וא"כ ה"נ מה שישחוט השוחט הוה דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו ועיון פ"ת סי' ד"ר אך רמב"ם פכ"ב מהלכות מכירה וש"ע חו"מ סי' רי"ב ס"ז כתבו אם אמר יהיה אסור עלי הוה נדר גם בדשלב"ל

ועוד נראה דמ"ש כאיסורי כל התורה כונתו רק על מה שאסרה תורה ולא מה שנאסר מחמת נדר וכמ"ש הר"ן בפ"ג דשבועות אהא כיום שנהרג בו גדלי' ונדור ובא דאם בלאו הנדר היה אסור מדאורייתא כי מתפיס בההוא יומא בעיקר איסורין קמתפיס והוה מתפיס בדבר האסור ולא בדבר הנדור אף שהנדר חל על אותו יום וכן נראה פירוש זה מדברי רה"ג ז"ל בתשובה וכ"ד הרמב"ן ז"ל עיי"ש

ועוד נראה כיון דלא פורש מה קשר איסור יחול עכ"א ורק משום יד אמרינן דהכונה על מה שכתוב לעיל איסור שחיטות השו"ב ובדעת קדושים סי' ב' כתב דשבועה ונדר בכתב וחתם עליו זה שקיבל עליו חל משום יד כאומר כזה וא"כ כיון דכאן אפילו אמרו בפה לשון הכתוב הוי רק יד נמצא החתימה רק יד ליד ובערך ש"י ליו"ד סי' ר"ה הבאתי ראיה מהריטב"א פ"ב דנדרים דיד ליד לא אמרינן

ערב

שאלת ראובן מכר פרה לשמעון בתנאי שהיא מעוברת ונתגלה שכיחש וביקש ממנו המעות ודחהו בלך ושוב ועתה תפס שמעון מראובן יותר מהקרן ומברר שהיה יכול להרויח בהמעות וגם ראובן הרויח ופליגי רמ"א בחו"מ סי' רצ"ב עם מהרש"ל ודעת הרמ"א דצריך ליתן הריוח ותמוה לי דסותר א"ע דבסי' שס"ג פסק דתוקף ספינה א"צ לשלם שכר דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה אך לכאורה ל"ש כאן דין מבטל כיסו דהוה הלואה כמ"ש ש"ך ואחרונים ריש סי' ס"ו דבמקח טעות המעות הלואה אך ברא"ש ור"ן סוף פ"ב דקדושין בשם ירושלמי מבואר דהמעות הוי גזל בידו ובא"ע סוף סי' כ"ח הוי ספ"ד את"ד

תשובה הנה בהלואה אפילו איסור יש ליתן רבית עיין ח"ס חו"מ סי' קע"ח והנה בפרה חולבת או עושה ואוכלת ודאי מעות הלואה כמבואר בבע"ת הובא בתומים סי' ס"ו סק"ה והירושלמי הנ"ל אהא דתנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דאמר הדא אמרת קידש בגזל מקודשת והרא"ש כתב דלולא הירושלמי י"ל דלאו גזל הן המעות ביד מוכר כי בתורת מקח באו לידו ואף דמק"ט הוא ישלם מביתו אבל הנהו זוזי להוצאה נתנו לו עיי"ש נ"ל דשא"ה דאפילו נתנו להוצאה במה קנה המעות אלא במשיכה דהוה כמציאה ומתנה ואפילו במשיכה משמע להדיא מהריטב"א פא"מ דף מ"ז ע"ב בסד"ה הא דר"ה דאינו קונה רק מתק"ח ומד"ת יכול המלוה לחזור כ"ז שלא הוציא הלוה המעות מלוה והנה בתוס' ע"ו ר"פ השוכר בד"ה בדמיהן כתבו דאסור למוכרן מה"ת ושם בתוס' דע"ב בד"ה מאי כתבו תוס' אף דמציאה ומתנה קני במשיכה. ה"מ אם בהתירא אתי לידו אבל היכא דבאיסורא אתי לידו אם משיכה אינו קונה במקח גם בהא ל"ק עיי"ש ואנן קי"ל מעות קונת לא משיכה וא"כ כאן דבאיסורא בא לידו דהא כל טעמיה דהרא"ש משום דבתורת מקח באו לידו והרי עשה איסור ובמה מקנה המעות וכ"ש להריטב"א די"ל היכא דמשיכתו באיסור לא תקנו חכז"ל ואף דעכ"פ כיון דלהוצאה ניתנו תהא כיאוש בידו וש"ר ביד האשה וכמ"ש בנוב"ת חא"ע סע"ז בד"ה ומה שנסתפקתם אדברי רמב"ם דקדשה בחפץ של אחר שאין הבעלים מקפידים אנטילתו מקודשת עיי"ש מ"מ זה הוא שאמר הירושלמי הד"א קדשה בגזל מקודשת דהיינו כמ"ד סתם גזלה יאוש בעלים וביד האשה הוי ש"ר וה"נ ואפילו נימא כיון דמשיכה קונה מדרבנן במקח גם באיסור לא פליג מ"מ כיון דתנן מקודשת משמע לגמרי מה"ת ע"כ משום דקדשה בגזל נמי מקודשת ועב"ש א"ע סי' כ"ח סק"ג וסק"ו והא דבהכיר הלוקח בהן שהן איסורי הנאה הוי מעות מתנה משום דבהכיר אינו נותן בתורת מקח כלל רק מתנה בפ"ע ולא באו המעות ליד מוכר באיסור

ובר מן דין במקח באיסור אנן סהדי דלא ניחא ללוקח שיתהני מוכר באיסור על ידו כיון דהמעות להוצאה נתנו רק מחמת המקח הרי עושה המוכר איסור ואם אמרינן איסורא לא ניחא לו דליקנו מכ"ש להקנות וכמ"ש כה"ג הג"א פא"נ סל"ב בסד"ה פירוש וא"כ הא דלהוצאה נתנו ג"כ קפיד בו הלוקח בודאי והוי בטעות

ומ"ש דדברי רמ"א סותרין לא השגיח במ"ש רמ"א בסימן שס"ג שם דאם שכרה הגזלן לאחר צריך להחזיר השכר לבעל הספינה וה"נ הרי הרויח במעות של חברו ועיי"ש באה"ג בסי' שס"ג אות תיו וע"מ אף דבספינה צריך הגזלן להחזיר השכר שקיבל מאחר לבעל הספינה לפ"ד הרמ"ה וכמ"ש הב"ח ומרדכי שבבא"ג י"ל שאני מעות דהוציאן ונמצא עשה בהן שינוי שלא ברצון בעל המעות וכמ"ש בערך ש"י רצ"ב ס"ז בד"ה ליתן הריוח די"ל דקנה הגזלן בשינוי לכן תליא בפלוגתא דמבטל כיסו של חברו

ערג

נשאלתי ע"ד ד"ר שבין ר' געציל ור' יעקב שהיו שונאים זל"ז והלך ר"י. לבית