תשורת ש"י קלו

ומפקינן ממונא ועוד שאני לענין עני דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו עיין חת"ס יו"ד סי' ר"מ ונתובות ריש הלכות תפיסה ועוי"ל לפמ"ש תוס' בפ"ק דסנהדרין דף ג' ע"ב בד"ה ד"מ דברוב חשוב אזלינן גם בד"מ בתר רוב וי"ל דרוב בעילות אחר הבעל רוב חשוב דאונס ל"ש ומוקמינן לה אחזקת כשרות ועוד דהא כתבו תוספת בר"פ האשה בתרא אהא דרוב נשים מתעברות ויולדת דאינו חשוב תלוי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו וא"כ לומר שמא מהמיעוט דאינו מהבעל זה תלוי ודאי במעשה באונס או בעברה ר"ל ואם כן רוב שאינו תלוי במעשה רוב חשוב הוא נגד מיעוט התלוי במעשה

רעא

שאלה מקצת מהקהל חתמו על כתב הכתוב בזה"ל אנחנו הח"מ קבלנו עלינו באיסור גמור כנבלה וטריפה שלא נאכל מהיום והלאה משחיטות השו"ב פב"ב ואפילו אם ירצו כמה רבנים לבטל את האיסור והקשר הלז גם כן יחול קשר איסור עכ"א הח"מ כאיסורי כל התורה ויהיה קונם ועומד עד אסיפת כל הח"מ ובהסכמת כולנו נבטלו ואפילו אחד מאתנו יוכל לעכב ביטול האיסור: ועתה קצת מהחתומים נתחרטו ולא קבלו בפיהם

והנה מחמת דהוא רק בכתב יש בו מחלוקת הפוסקים ואפילו כתבו בלשון קבלנו ולא כתבו מקבלים עלינו וגם אינו רק חת"י

עוד יש פלוגתא בלשון כזה דפתחו באיסור וסיימו כנבלה וטרפה אם הוה כמתפיס רק בדבר האסור או מה שאמרו תחלה באיסור הוא חל בפני עצמו ומהרלב"ח סכ"ז כתב דדוקא כשאמר הרי את כאמי או הרי את עלי כאמי או הרי את אסורה כאמי שכ"ז שלא השלים לומר כאמי אין במשמע כל אלו הלשונות שום נדר ולא קבלת איסור והרי נדר בדבר האסור אמנם כשאמר הרי את אסורה עלי הר"ז נדר והיא אסורה עליו ומשום דהשלים לומר כאמי לא פקע האיסור שקבל עיי"ש ולפ"ז ה"נ דמ"ש תחלה קבלנו עלינו באיסור גמור ליכא שום נדר דלא פרשו מה קבלו עליהם באיסור עד שהשלימו שלא נאכל וכו' וכבר אמרו כנבלה אם כן מותרין וכה"ג כתב בש"ב סי' ר"ה באומר יאסר ייני כיי"נ אם אעשה כו"כ דא"א לפסוקי לדיבורו שהרי תלה מלת יאסר בסוף דבריו שאמר אם אעשה וכאומר הרי עלי מנחת שעורים דפטור משום דמלת מנחת נמשך למלת שעורים כמ"ש כ"מ בפי"א מהמע"ק ואף דהש"ב הניח זה בל"ע ה"ד בנ"ד דל"ד למנחת שעורים דדבוק וא"א לפסוק כלל משא"כ בתלה בתנאי דאם אעשה י"ל דתרי מילי אמר דיאסר ייני הוא חד ושנית כיי"נ ועל שניהם הוא אומר תנאי אם אעשה אבל בנ"ד דכ"ז שלא פירש שלא נאכל וכו' ליכא שום קבלת איסור ודמי ממש להא דהרי את אסורה דכ"ז שלא פירש כאמי ליכא נדר עליו דלא ידענו על מי אסורה עד שפירש כאמי ואפשר הכא בלא"ה שרי אפילו אם היה כתוב קבלנו עלינו שלא נאכל מהשו"ב פב"פ באיסור גמור כנבלה דבשלמא כשאומר כן בע"פ אמרינן בראש דבריו נתפס ותו לא מצי לבטלו בסוף דבריו אבל בנ"ד ליכא שום איסור עד שחתמו ואז כבר נכלל מלת איסור עם מלת כנבלה ביחד ואין כאן דברים שבלב דלא מוכח דחזינן כבר שחתם על איסור כנבלה ואח"כ מצאתי בשו"ת בית שלמה ח"א ס"ד שכ"כ

ואף שנכתב עוד ואפילו אם ירצו כמה רבנים לבטל את האיסור והקשר הלז גם כן יחול קשר איסור עכ"א הח"מ כאיסורי כה"ת הא כאן לא פורש איזה איסור רק הכונה שישאר איסור הנ"ל ויהיה קיים ועומד והרי איסור הנ"ל ממילא בטל ואם נאמר אף דהקדים איסור כיון שהשלים כנבלה הוי רק כמתפיס בדבר האסור וכמ"ש לעיל הא ה"נ השלימו כאיסורי כה"ת ואיסורי כה"ת הם רובם דבר האסור ואף שכתבו כאיסורי כל התורה רובו ככולו כדאיתא בפ"ק דהוריות ג' ב' אף דכתיב הגוי כולו רובו ככולו ואף די"ל נמי כאיסורי כה"ת ממש הן דבר האסור הן דבר הנדור מ"מ כיון דדבר הנדור נקרא נדור ודבר שאסרה תורה נקרא דבר האסור וכדאיתא בפ"ג דשבועות איש כי ידור נדר עד שיתפוס בדבר הנדור ולא בדבר האסור והרי לשון זה יחול קשר איסור עכ"א מהח"מ אין מפורש על שחיטות השו"ב כלל רק נימא דהוי יד א"כ צריך ידים מוכיחות כדאיתא בפ"ק דנדרים ה' ע"ב וביו"ד סי' ר"ו ואינו מוכיח כלל שקבלו עליהם מחדש איסור והתפיסו בדבר הנדור וממ"נ אם תאמר משום יד וקאי אדלעיל הרי לעיל הוי התפסה בדבר האסור ולא בדבר הנדור

ועוד דבמח"א ה"נ סי"א הקשה מנ"ל להר"ן וסייעתיה דכי אתא קרא דעד שידור בדבר הנדור איירי אפילו בהיכא שהנדר חל בלא התפסה כגון דהזכיר לשון נדר שאמר קונם ככר זה או אסור עלי כבר זה אעפ"י שסיים כבשר חזיר מ"מ כיון דנדר יהא אסיר דדל מהכא מה שאמר כבשר חזיר הר"ז אסור כיון שאמר קונם ככר זה או אסור עלי דהוה נדר גמור עיי"ש ולע"ד ס"ל להר"ן כיון דבטל מה שאמר כבשר חזיר דלא היה לו שעת הכושר וא"י לישאל עליו וכדומה בטל כולו דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה אם חל כל היוצא מפיו יעשה ואינו חל לחצאין כמ"ש הר"ן פ"ק דנדרים ג' ע"ב והפוסקים דס"ל אם אמר ככר זה אסור עלי או קונם כבשר חזיר דחל נדרו ס"ל דמפלגינין דיבורו דהוה שני דברים דאסר עליו בנדר והתפיס ג"כ בדבר האסור ודל מה שהשלים דאם לא כלל בכלל אחד לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו כדאיתא ביו"ד סי' רכ"ט וס"ל דזה נמי הוא כשני דברים מופרדים וא"כ כאן שאמר כאיסורי כל התורה דכלל בדיבור אחד דבר האסור ודבר הנדור ובאיסורי כה"ת יש חייבי מיתות ב"ד וכרת וזה בטל דא"א להחחייב מיתה וכרת על נדר ממילא בטלה כולו דאינו חל לחצאין וי"ל בזה כ"ע מודו ועתוס' פ"ג דשבועות כף ע"ב בד"ה דכי דאם מתפיס בדבר שאסור מן התורה והוא ג"כ דבר הנדור אין חל ההתפסה הרי דבעינן שיתפיס בדבר הנדור לבד

והנה לפי הטעם דמתפיס בדבר האסור י"ל דצריך התרת ב"ד כדאיתא פלוגתא בזה ביו"ד סי' ר"ה ס"א בהג"ה וכאן דהוה כעד"ר וכדאיתא בסי' רכ"ח סכ"א בהג"ה לא מהני התרה אמנם ליתא חדא דבש"ך סי' ר"ה סק"ד כתב דהעיקר דל"צ התרה ועוד אפילו למאן דמחמיר דצריך התרה היינו כיון דאפשר בהתרה אבל לומר דל"מ התרה משום דהוה עד"ר מנלן להחמיר וחילוק זה כתב ש״ך סי' רכ"ח סקנ"ח ועוד נהי דבעד"ר והרבים מוחים שלא