תשורת ש"י קלה

מברייתא על תנא מ"מ מניין להכריע כדבריך והשיב ר"י דברייתא אינו חולק עליו דברייתא מיירי בתרוייהו עניים כדקתני נותנים זה לזה מ"ע והוא מיירי כשהבן עשיר ובקדושין דפריך למ"ד כיבוד אב משל בן מהא דנותנין זל"ז מ"ע והא פורע חובו ממעשר שפיר פריך אף דמיירי בשניהם עניים דלמ"ד משל בן מחויב הבן לחזור על הפתחים לזון את עצמו ושלו יתן לאביו כדמוכח מהרא"ש שבב"י יו"ד סי' ר"מ שכתב והא דאמרי' ואפילו מחזיר על הפתחים לא שיכבדהו משלו ויחזיר הוא עה"פ דהא קי"ל משל אב עכ"ל הרי למ"ד משל בן יזון אביו משלו והוא יחזיר עה"פ ועיין א"ח סי' תע"ב סי"ג אם כן אפילו הבן עני הוה פורע חובו ממ"ע דא"ל יתן לאביו המ"ע יחויב ליתן לו שלו והוא יחזיר עה"פ ומשני הש"ס ל"צ אלא להעדפה דזה אין הבן מחויב משלו ופריך מדר"י דאמר תבא מארה דמיירי בעשיר דבעני מודה ר"י ומשני דאפ"ה זילא ביה מלתא כיון דהבן עשיר וא"צ לזלזל עצמו לחזור עה"פ תבא לו מארה אם מזלזל אביו אפילו בהעדפה ות"ק דמיירי בשניהם עניים מתיר ליתן לאביו מ"ע שיש לו להעדפה ואין דאגה בדבר והוכרח מהר"ם לפרש שאם שניהם עניים הן דברי ר"י דאם דברי רבנן קשה ממ"נ אם ר"י ל"ק רק בהבן עשיר מה טענו רבנן נגדו שאם היו שניהם עניים הא בזה מודה ר"י ואין דנין אפשר משא"א ואם ר"י פליג על רבנן גם בשניהם עניים מוקצה מהדעת דאנוס הוא אע"כ זו דברי ר"י ובטלה מחלוקת אך הרמב"ם וטור ומחבר דהשמיטו הא דתבא מאירה ס"ל דפליגי רבנן אף בבן עשיר מדלא הובא בבבלי הא דירושלמי דאמרו לו מניין דנ"מ להלכה לחלק בין הבן עשיר או עני ש"מ דליתא וכבר הובא מחליקת ראשונים בכה"ג ביד מלאכי כללי שני התלמודים אות ד' אם לדחות מה דמחלק הירושלמי מחמת דלא הובא חילוק זה בבבלי ומראה הפנים פ"ה דפאה ה"ד דעתו דהא דהשמיט הרמב"ם משום דלדינא גם בן עשיר מותר ליתן מ"ע לאביו עני אלא שלא תבא מאירה אין לו ליתן מ"ע דוגמא מה דאמרינן בפ' לולב הגזול דף ל"ח מי שהיו כבד או אשה מקרין אותו עיי"ש ודוחק דמ"מ ה"ל לרמב"ם לכתוב דנותן המ"ע לאביו אלא דתבא לו מאירה כמ"ש בהלכות ברכות פ"ה הט"ו עבד מברך לרבו אבל אמרו חכמים תבא מאירה אך הטוש"ע לפי דעתי לא כתבו בשום מקום הך דלולב הגזול וברכות כ"ף ע"ב דתבא מאירה אף דלית מאן דפליג התם ע"כ דלא חשו רק לכתוב עיקר הדין וכמ"ש המראה פנים ואם כן אין הכרע ממה דלא הביאו לענין מ"ע ויהיה איך שיהיה אחר דרמ"א כתבו מאן ספין להכריע והא דבסי' של"א ל"כ רמ"א משום דהשמיטו מחבר ורמ"א כל דין מ"ע

מה שהקשה על מהר"ם מאי מדמה צדקה למ"ע דבמ"ע גוזל שאר עניים דמחויב מה"ת ליתן לק"מ דהא מ"ע המתחלק בגורן דאין טוה"נ לבעלים נוטלין העניים בע"כ דבעה"ב רק מיירי במחלק בביתו דטוה"נ שלו וכדאיתא ברמב"ם פ"ו ממ"ע ה"י וי"ב ואם כן ליכא גזל דהא רשאי ליתן למי שירצה

ומ"ש דצדקה לא מפרסמא כמו מ"ע מן התבואה וליכא כ"כ זילותא זה אינו כיון דיכול ליתן מ"ע מהתבואה למי שירצה מניין ידעו העניים לאיזה עני נתן אטו כולם באים בב"א ואם המאירה משום דמפורסם ה"ל להתיר גם במ"ע בצנעא כשהבן עשיר ולאסור בפירסום גם כשהבן עני כיון דיכול ליתן בצנעא אע״כ כיון דחייב בכיבוד אב צריך ליזהר אף בזילותא בפני הבן לבד כקימה בפני האב ושאר כיבוד דמחויב אפילו אין רואה

מה שהביא דברי החת"ס יו"ד סי' רכ"ט לכאורה זה מבואר ברמ"א יו"ד סי' רנ"א ס"ג ומ"ש מעלתו מה יעשה בצדקות שקיבל עליו טרם שהוצרך אביו דהוה כנדר לכאורה זה כדין המבואר ביו"ד סי' רט"ו ס"ג דא"ל הוציאו בלשון נדר אלא בלשון קבלת תענית אינו דוחה לא שבת ויו"ט ור"ח וחנוכה וא"צ התרה אכן נ"ל דזה דמי להא דאיתא בתענית דף י"ב אם נדרו קודם לגזרתינו יבטיל נדרו את גזרתינו ומיירי בקבלה בעלמא לא בנדר ממש כמ"ש הר"ן שם וה"נ ע"י קבלתו הוי חוב עליו וקדם להחיוב שנתחייב אח"כ ליתן לאביו לכן צריך התרה וכן משמע סי' רנ"א ס"א בהג"ה ואפילו קבל עליו אחר שהעני אביו ליתן צדקה לעני אחר י"ל דצריך התרה דבפ"ק דר"ה דף וא"ו דרשינן בפיך זו צדקה והוא דאורייתא ועיין מחה"ש סי' תקס"ג סק"א וה"נ חל בכולל דהא אם יעשיר אביו א"ל ירצה לקבל ממנו אינו מושבע וכעין מ"ש רמ"א ביו"ד סי' רל"ח ס"ו

ומ"ש דאם לא יתן צדקה לשום אדם יצא עליו שם רע וישבע בחרפה נלע"ד דדינא משתעי דאיתא בירושלמי פ"ג דשקלים סוף ה"ב צריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מד' ומישראל ובפ"ק דב"ב דף חי"ת ע"א איתא דרבה פסק צדקה איתמי דבני בר מריון ופריך לו אביי הא אין פוסקין צדקה על יתומים אפילו לפ"ש והשיב רבה אנא לאחשבונהו עבידנא ומבואר בחו"מ סי' ר"צ סט"ו דל"ד ב"ד אלא אפילו אפטרופס פוסק עליהם צדקה כדי שיצא עליהם שם טוב והנה יתומים קטנים לאו בני מיעבד מצוה ולאו בני מחילה ננהו וע"כ דזה חשוב כמאכילם ומלבישם ופרנסתם אם כן כ"ש שלא יצא עליו ש"ר ואפשר יזיק גם כן לפרנסתו דהוא קודם לאביו ול"ל דא"כ איך יהנה ממעות מעשר דהא טוה"נ שלו אך מה דאפשר לצמצם בלא גנאי זה מחויב

מ"ש בכמה חשוב ידו משגת הלא ראה בכוב"ת חחו"מ סי' י"ד דהרחב גבולו לפי ראות עין ולפמ"ש מה דמוכרח לבזבז לצאת ידי הבריות הוא בכלל פרנסתו המוכרח

מ"ש דנהג ביא"צ של אמו לחלק צדקה עכשיו דהוצרך אביו אם כיבוד אב קודם דנחלקו נוב"ת בא"ע ס"ס מ"ה עם רע"ק זלה"ה בסי' ס"ח דנו"ב ס"ל כיבוד אביו החי עדיף ורע"ק זלה"ה השיגו ממ"ש הב"י יו"ד ס"ס שע"ו דאם אביו מוחה לומר קדיש על אמו כיבוד אב עדיף ולא אמר משום דאביו חי דנ"מ להיפך אם אמו מוחה מלומר קדיש על האב יעיי"ש לע"ד אינו השגה דהא מבואר בברכות פמ"ש ריש דף י"ט המספר אחר המת כאלו מספר אחר האבן א"ד דלא ידעו וא"ד דלא אכפת להו ולכן כיבוד החי עדיף אבל קדיש שהוא להציל או"א מדינה של גיהנם דידעי ומרגשי ויפה קורת רוח שעה אחת בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ל"ל כיבוד חי עדיף

מה שהקשה למ"ד משל בן הא אין הולכין בממון אחר הרוב ותוספת בבכורות בריש פרק הלוקח בהמה לא משמע כסברת הפלאה שבסוף פ"ק דכתובות י"ל לפמ"ש בש"ך יו"ד ס"ס קע"ז בשם מהרא"ש דהיכא דאית בו נמי ספק איסור אזלינן בתר רוב לחומרא