תשורת ש"י קלד

אם מותר להשיקן ביו"ט יכול גם אחר לעשותו ביו"ט דאינו עושה כלל איסור דהך דתנן במקואות דאין מטבילין יפים ברעים אינו איסור לעשות רק דאינו מועיל לטהרם ועוד נ"מ בקיבל עליו לאכול חולין בטהרה ואירעו חולי צריך להשיק המים שיצא מטומאה דאורייתא דמאכילן אותו הקל אבל אם אסור להשיקן ביו"ט ידחה קבלתו מפני גזרת חכמים כדאיתא בפ"ק דתענית די"ב ביחיד שקיבל עליו בה"ב עיי"ש

ב) וששאלת על חלב שנחלב ביוט"ב עש"ק ע"י עכו"ם אם מותר בשבת כי השו"מ במה"ת ח"ב ס"א התיר הס מלהזכיר כי מלבד דאחרונים פסקו בפשיטות לאיסור וגם השו"מ מודה דכ"פ אוסרים רק הוא בפלפולו רצה להעמיד הוראתו שהתיר ולהכריע הא כבר נהגו בפשיטות לאסור ומבואר המג"א סי' תקנ"א סק"ז היכא דנהגו באיזה דבר לאסור כיון דיש פוסקים ס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדעת ההוא ולא מהני התרה ועיין בחת"ס חיו"ד סי' ק"ז בד"ה שבתי

רסח

וששאלת בכזית בשר שור טרפה שנמצא בקדרה שיש בו בשר עגל ששים כזתים בצמצום לפי מה דתנן בפ"ב דעוקצין מ"ח דבשר זקנה מתמעט בבישול ובשר עגל מתפח ודאי כשנפל הכזית טרפה לקדרה לא היה ששים בהיתר את"ד דע שדבר זה מבואר ביד אברהם הנדפס ביו"ד בווילנא בסי' צ"ט איברא ל"נ כן מסתימת כה"פ והנה מצד בשר העגל שדרכו ליתפח בבישול אין חשש דמה שנתפח אינו גוף הבשר רק מיא בעלמא כמו שפרש"י במנחות דף נ"ד סוף ע"א וא"כ טרם שנתפח היה המים בקדרה אך החשש מצד בשר השור שהיה תחלה יותר ונצטמק ואם כן י"ל שאני הכא דנתבשל עם בשר עגל הרב מבשר השור נהי דהם מב"מ ואין הטעם ניכר מ"מ כיון שאין טבעם שוה אפשר נתמזג טבע של בשר השור עם טבע בשר העגל ואפילו אם יהא בשר עגל רק כבשר השור וליכא ששים רק עם הרוטב לפי מה דמסתפק הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובות ח"ג פ"א עיי"ש מ"מ אפשר נתמזגו בשר עגל ובשר שור ולא נצטמק בשר השור ולא נתפח בשר העגל וחזי לאצטרופי מ"ש הדרישה בסי' צ"ט דמה דמצטרפין העצמות לבטל ומשערין אותם כמו שהן אף דהעצמות ודאי לא נצטמקו ובשר האיסור אפשר נצטמק משום דודאי מה דנפיק מן האיסור אינו כשיעור האיסור רק מחמירין לשער נגד כל האיסור דלא ידעינן כמה נפיק מיניה והב"ח כתב דודאי נבלע בקדרה מן הרוטב הרבה יותר ממה שנבלע מן האיסור שהוא גוש ואין לומר הא איכא לברורי לבשל בשר שור ועגל כמו שאירע בתערובות האיסור ונראה אם מצטמק בשר השור זה אינו כיון דאיתא במנחות שם דף נ"ד דבשר זקנה נמי מצטמק לפעמים וחוזר ונתפח ובשר עגל זימנין נתפח וחוזר ומצטמק ואין אתנו יודע עד מה וא"א לצמצם הבישול בשוה ממש ועוד כיון דלא מחזיקינן איסורא וכמ"ש הט"ז בישוב קושית הדרישה בענין העצמות אנו ג"כ נאמר כן דלא מחזיקינן איסורא כיון שאפשר נתמזגו הטבעים או אחר שנשתנה שיעורן חזרו לכמות שהיו תחלה ומבואר בש"ך יו"ד סי' פ"ג ס"ק י"א דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן ואפילו היכא דאיכא לברורי א"צ לברר והובא בשו"ת בית שלמה וגם גליון רש"א ציין על הטו"ז לסי' קפ"ח בש"ך סק"ג וסי' נ"ב סקי"א דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן וא"צ לברורי

רסט

ומה ששאלת באשה שמצאה כתם אם תוכל לתלות במה ששפשפה בשר הניטל ממי השריה כדי למלוח נ"ל פשוט דתולה דהא מבואר בסי' ק"צ סכ"ג אף אם אינו ניכר ממש שדומה לו וכו' אדום קצת תולה בו האדים ובס"ל שם כתוב דא"צ להקיף הכתם לדבר שהוא תולה בו ועיין ב"ח שם סכ"ו ויל"ד בש"ע שם סכ"ג למה כתבו הטוש"ע דתולה במימי בשר ולא הזכירו צלי דמקור מקומו ממשנה פ' כל היד די"ט ושם תנן מימי בשר צלי וז"ל תה"ה דוקא שחור באדום אין תולין שהדמיון מכחיש את הכתם אבל מן הסתם תולין כל כתם אדום בכל מין אודם ואפי' נתעסקה במימי תלתן או במימי בשר תולה בהן כל כתם אדום דתנן בפ' כל היד אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי וכתב הר"א ז"ל מדקתני במראות הדמים מימי תלתן ומימי בשר צלי ס"מ דמראה אדום יש להן וכיון שתולין מן הסתם אדום באדום אם נתעסקה במימי תלתן או במימי בשר צלי תולה בהן את הכתם עיי"ש הרי כתב תחלה רק מימי בשר ולבסוף מימי בשר צלי ונראה דמימי בשר כולל מימי בשר צלי כדאיתא במשנה וגם בשר חי שנשרה עם דם בעין שעליו ונתאדם המים דהא מימי תלתן נמי שנשרה תלתן במים אלא דבמשנה פליגי רק במימי בשר צלי כיון דאינו רק מוהל ונלקה מחמת שנצלה כדאיתא בש"ס אבל בבשר חי ודם בעין עליו שנשרה במים הרי יש בו תערובת דם ואם יש בו מראה דם חשוב דם כמו לענין כסוי בדם שנתערב במים ומחמת שכתב בת"ה תחלה דתולה בנתעסקה במימי בשר ולא הוציא מימי בשר צלי והיה אפשר לומר דאינו בכלל מראות דם ומי שמסופק בכתם אם לתלות במימי בשר צלי או הוא דם נדה הוא רק מחסרון ידיעה ודעת שוטים אינו כלום לעשות ספק ולהקל לכן הוכרח לראיה דיש לו מראה אדום ותולין גם במימי בשר צלי ע"כ כתב תחלה סתם דתולין במימי בשר וכן סתמו הטוש"ע

ער

שאלת דאין לאביך מזונות ואתה פרנסתך מצומצם ורמ"א יו"ד סימן ר"מ ס"ה כתב אם ידו משגת תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו ונתקשית דזו דברי ר"י בקדושין דל"ב וחכמים פליגי ובהגמ"ר כתב דרבנן מיירי באב ובן עניים והקשת דאם כן ר"י פליג גם בשניהם עניים ומה יעשה הבן עני דא"י לפרנס אביו באו"א ועוד דבקידושין שם פריך למ"ד משל בן הא פורע חובו ממעשר ואי בן עני מה יעשה וגם איך משני ל"צ אלא להעדפה הכי עני זה ידאג עבור העדפה. ז"ל הגמ"ר בפ"ק דב"ב ס"ס תרנ"ז איתא בירושלמי אב ובנו נותנין זל"ז מ"מ אר"י תבא מארה למי שמאכיל אביו מ"ע ומניין שאם היו שניהם עניים וכו' ומנין פירש ומניין דתבא מארה והא הברייתא מתיר ליתן לאביו מ"ע והוא השיב אב ובנו דקאמר אם תרוייהו עניים אבל אם הבן עשיר תבא מארה עכ"ל וכונתו דשאלו לר"י כיון דברייתא מתיר נהי דאין להקשות