תשורת ש"י קל

מיחשב שמעון בעל החמץ ממש מכח דיש לו זכות דד"מ ויזכה בו כשיבא לידו ודומה לזה בבכורות פ' יש בכור דף מ"ז עיי"ש בפרש"י ד"ה דאיעבר מנכרי דאם לויה נתעברה מישראל חשוב בן ישראל משא"כ אם נתעברה מגוי כיון דאין לו חייס וכמו שאין לו אב חשוב בן לויה ופטור מלפדותו

עוד לכאורה יש לצדד לפמ"ש באס"ז ב"ק דף ל"ג אהא דאמר שם לרע"ק הקדישו ניזק הוי הקדש אף דגזל ולא נתייאשו בעלים א"י להקדישו כדאר"י ה"ד אם לא הוציאו לבסוף בב"ד מן הגזלן עיי"ש ואם כן ה"נ יועיל מכירת ראובן אם יזכה אחר פסח בדין וא"ל דזה רק לרע"ק דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהא הטוח"מ ורמ"א סי' ת"ז פסקו כן גם בזה"ז דאם תפסו הניזק לבסוף אתני מכירתו למפרע דבחידושי לחו"מ שם כתבתי דאפשר מיירי בעומד באגם כשמכרו ובלאה"נ אין ראיה מהתם לפמ"ש בדרישה שם דשור המזיק דינו כקרקע דאין נגזל וכ"כ הפנ"י שם ונראה הטעם דכיון דכתב ומכרו השור החי זיכתה תורה לניזק בהשור תכף בעל כרחו דבעל השור וביטלה תורה תפיסתו של בעל השור ולהאס"ז לא נמצא חבר בפוסקים ובתוספת פ' הא"מ דנ"ב בתד"ה והוא כתבי דהא דאר"י שניהם א"י להקדישו היינו דאפילו איסורא דרבנן לית ביה ואם כשיוציאו מהגזלן קדוש למפרע גם מדאורייתא היה לנו לאסרו דשמא יוציאו ול"ל דתוספת ל"כ רק דאם הקדיש הגזלן דהא אין שום הכרח לזה רק תוספת הכריחו מפשטות הלשון דא"י להקדישו דלפיכך פריך הש"ס כך בפשיטות עיי"ש ואם כן ממילא ע"כ גם כשהקדיש נגזל מותר גם מדרבנן ובחידושי לחו"מ סי' ת"ז הוכחתי ממלחמות ורא"ש ונמ"י במרובה דף עי"ן גבי אורכתא דלא ס"ל כהאס"ז

רסג

כפר אחד מכמה שנים מחמת שהיו מתי מעט כשהוצרכו לבשר קראו לאיזה שוחט מישובים הסמוכים לפעמים קראו שוחט מיושב זה ולפעמים מן ישוב אחר וכעת נתוסף באותו כפר וגם מחזיקים מקולין ליתן בשר להשרים ורוצים ליקח להם שו"ב שידור אצלם כי הרבה פעמים נצרכים לבשר מיד ואין השו"ב מהישובים נמצאים בביתם ומוכרחים לנחור בהמות ליתן בשר להשרים וגם כשנצרכים לבשר כשר ליולדת וחולה ר"ל קשה להמתין עד שילכו ויבואו השו"ב מהישובים הסמוכים ואותם השו"ב מעכבים וטוענים שיש להם חזקה באותו כפר

לע"ד הדבר פשוט שיכולים בני הכפר ליקח להם שו"ב אחר שידור אצלם וטענת חזקה ליכא בזה כי כל זמן שלא היו בני הכפר יכולים להחזיק שוחט אצלם הוכרחו לקרוא לאחרים וראיה לזה מהרמ"א בחו"מ סי' קמ"ט סל"א בהג"ה יחיד שהיה לו ס"ת והחזיק שהציבור קורא תמיד בס"ת שלו אם היה לציבור ס"ת אחר כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסורים לשנות ואם לא היה להם ס"ת אחר לא מקרי חזקה

ובשו"ת ד"ח ח"ב ס"ח בחיו"ד כתב גם כן דאם כפרים שכרו שו"ב אחד אין יכולים להפרד לעולם דסתם קבלת שו"ב האידנא הוי לעולם והכפרים הן כשותפים שנשתתפו אך מי שלא נשתתף בשעת קבלה אף שישחטו עד עתה אצל השו"ב לא נשתעבדו לשחוט תמיד אצלו עיי"ש

ובשו"ת בית שלמה סימן י"ט השיב על כפר אחד מקודם היה דרכם לשחוט אצל השו"ב דמתא ועתה קבלו שו"ב לכפר שלהם דהשו"ב החדש חשוב מסיג גבול שו"ב דמתא דדמי לדגים דיהבי סייארא דהשו"ב דמתא סמכ"ד כמו בדג ומשום ריור יושבי הכפר שלפעמים בעת קלקול הדרכים קשה להם לשלוח לשו"ב דמתא אין רשאים ליקח הזכות משו"ב דמתא כיון דהוי כיהבו סייארא ומעכב גם אבני מאתיא עיי"ש ולע"ד דבריו מרפסן איגרו דהא גם עמהב"ח אסור לאחר ליטלו וכמו במצודת הדג וכתבו תוספת ר"פ האומר דף נ"ט דאסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו הרי דאין חיוב על בעה"ב לשכור מלמד ראשון והרי מכרי כהונה ולוי' מבואר בתוספת פי"נ קכ"ג ע"ב הא דחשוב מוחזק משום דחשוב מתנה מועטת ואסור לחזור ואפילו בדברים ואם רצה יכול לחזור עיי"ש והובא בקצו"ח סי' ד"ר וסי' רע"ח ואם כן ה"ד התם דתרומות ומעשרות מוכרח בעה"ב ליתן לכהנים ואין לו רק טוה"נ וחשוב מתנה מועטת אבל כנ"ד דפסידא טובא ליושבי הכפר אם אין להם שו"ב דר עמהם ועוד דהוי כתרי תרעי דלית בו משום מחוסר אמנה דה"נ אישתני דמעיקרא לא היו יכולים להחזיק אצלם שו"ב וכן מצאתי בשו"ת ח"צ ס"ע דבתרי תרעי גם מכרי כהונה יכול לחזור הבעה"ב

ועיין ב"י חו"מ סי' קנ"ו מחודש א' שהביא משו"ת הרשב"א אהא דחייט הרגיל אצל עירינו דמדמי לה למכרי כהונה ולהא דמצודת הדג דיהבי סייארא וחשוב כאלו בא לידו ומ"מ אם נכנס אחר לגבולו אין מוציאין מידו עיי"ש וכיון דמכרי כהונה יכול בעה"ב לחזור ואין זכיה וקנין להכהן רק משום דחשוב מתנה מועטת אסור לחזור וכבר כתבתי דכאן לא שייך זה ועוד הרי לא תקנו רק למחות לכתחלה אבל לא להוציא וכמ"ש הרשב"א שם ואם כן תינח שו"ב אחר מוחין בידו מלהסיג גבול דחשוב לכתחלה אבל אם נעכב על בעה"ב הרי מפקינין מיניה שלא לעשות בשלו מה שירצה והרי דין דבר מצרא חמיר מיניה דאפילו בדיעבד מפקינין מהלוקח ומ"מ אם יש קפידא למוכר כגון הנהו ציירו וכה"ג מותר למוכרו למאן דיהיב ליה מיד זוזי כדאיתא בב"מ דף ק"ח ע"ב וא"כ כ"ש בנ"ד נהי דהשו"ב ראשון הוי כיהיב סייארא ואסור לאחר להשיג גבולו לכתחלה מ"מ אם קפידא לבעה"ב ליטול שו"ב אחר שיהא מצוי אצלו תכף כשיצטרך לשחוט ודאי אין לעכב עליו

ובמ"ב סי' מ"ג כתב היכא דאומנתו בכך והסיג אחר גבולו מוציאין מידו ואישתמיטתיה שו"ת הרשב"א הנ"ל בהא דחייט דאין מוציאין וכ"פ הרמ"א בחו"מ סימן קנ"ח ס"ה ומה שהביא מ"ב ראיה מהתוספת פרק הנזקין דף סמ"ך ע"ב בד"ה מצודות דגים יש בהן משום גזל משום ד"ש שכתבו וז"ל ול"ד למרחיקין מצודות הדג מן הדג דפרק לא יחפור דהתם אומנתו בכך ומן הדין שירחיק משם דא"ל קפסקת לחיותו אבל הכא דאין אמב"כ לא הוי גזל אלא מפני ד"ש עכ"ל דמשמע דהא דמרחיקין הוא גזל גמור ויוצא בדיינין לע"ד אינו מוכרח דמנ"ל לתוספת זה הא כמה דברים אסור לכתחלה מדינא ואינו יוצא בדיינין כמו עהמב"ח דהוי רשע וא"י בדיינין כמבואר