תשורת ש"י קכח

הוה נדר מסתיין להצריכו התרה אבל בנדר איסור שלא יועיל התרה הוי פלוגתא בדרבנן אלא די"ל דעיקר הספק בדאורייתא אי הוה נדר וע"י גלגול בא לספק דרבנן וגם כיון דבלא היתר אסור מספק דאורייתא אין להזדקק להתיר כיון שהוא איסור קצת בלא הנדר כדי שלא יעבור מ"מ הרי להמח"א ודאי אינו נדר ולדת אש הסכמה בלב לבד ודאי אינו נדר וזולת דבריהם יש שתי פלוגתות עכ"פ אם נדר בלשון שבועה הוי נדר ואם הסכמה בלב הוי נדר נהי דכאן יש עוד ספק שמא הוציאה בפיה ואף בספק דשמא לא הוציאה בפיה יש ספק שמא גמר בלבו סגי מ"מ אם ספק אחד שקול וס"א יש בו ס"ס להחמיר י"ל לקולא דסמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא כהתירא דלשיטת הרשב"א כל ס"ס דמותר מטעם רוב א"צ רק שיהא ס"א שקול וכ"כ הפנ"י בפ"ק דכתובות דף טי"ת ובקו"א שם אות כ"ח ואפי' לתוס' שם היכא דחד ספק אינו שקול ורובו לאיסור אין מתירין בצירוף עוד ספק שקול מ"מ הא כתבו שם אם הוא רק רובא דרבנן לא מגרע לס"ת מלהקל עיי"ש ואם כן כאן מה"ת בספק אם הוציאה הנדר בפיה מן התורה יש לאוקמוה בחזקת היתר דלא הוציאה בפה דאפילו אתיליד ריעותא באיסור דאורייתא מה דלא מוקמונין אחזקת היתר הוא רק חומרא דרבנן כמבואר בב"מ א"ע סי' וא"ו וכיון דמה"ת לא חשוב זה ספק רק מדרבנן חשוב ספק לחומרא ומצרפינן גם ספק פלוגתא שמא בגמר בלבה לבד הוי נדר וס"ס חשוב כרוב מ"מ הוי רק רוב דרבנן אם כן כיון שיש עוד ספק פלוגתא דנדר בלשון שבועה ל"ה נדר שפיר הוי ס"ס לקולא דרוב דרבנן לא מגרע לס"ס

והשיבני השואל מדהוכיח המבי"ט בספק הוציא שבועה מפיו דאסור מחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן ע"כ דליכא חזקת היתר בספק הוציא השבועה מפיו ומשום דאתרע דודאי גמרה בלבו דאל"כ מה ראיה מספק חלב דליכא חזקת היתר עוד הקשה בספק נשבע הוי דשיל"מ דיש לו התרה ובלאו דמיונו לחתיכה ספק שומן ספק חלב יש לאסור והשבתי המבי"ט לא יליף לאיסור מספק חלב רק מחמת דתחלה ס"ד כמו דחתיכה ספק חלב אינו מביאו לאשם תלוי ה"נ לקולא לזה דחי דנראה דאסור בספק נשבע דבספק חלב גם כן אסור רק פטור מאשם תלוי ואין להוכיח היתר לכתחלה מהתם אך כיון דבספק נשבע יש חז"ה תלי לה בנראה ומשום דיש ריעותא או דלכ"פ בספק איסור דאורייתא לא סמכו חכז"ל אחז"ה כמבואר בש"ך יו"ד סי' נו"ן ומשום דאסיק המבי"ט דצריך התרה אם הוא דבר שראוי להתיר לו דמינה דייקינן אם הוא דבר שאינו ראוי להתיר לו הוא איסור מוחלט ולזה ל"ל משום דהוי דשיל"מ לכן כתב דבלאו טעמא דדשל"מ ספק שבועה אסור עוד שאל אם ביום שמעו הפר שלא כראוי ואח"כ נודע לו דאין זה הפרה אם יכול להפר עוד והשבתי דזה נלמד מסי' רל"ד סל"ב דיכול להפר שנית ביום שנודע לו דהפרה ראשונה אינו מועיל אך אם נודע לו ספק אם הפרה ראשונה כדין ולא הפר כשנודע לו דהמתין עד שיתברר לו הדין או מחמת דנסתפק בגוף הנדר אי הוי נדר המתין עד שיתברר לו אם צריך להפר ועבר היום תו אינו יכול להפר דלזה אין ראיה מהתם דמיירי דמחמת שהיה כסבור בודאי דהפר כדין לכן שתק אח"כ עד שנודע לן אבל כאן עכ"פ היה לו להפר כשנודע לו שיש ספק אם סגי הפרה ראשונה או אם הוי נדר דכ"ז דלא נתברר אצלו הדין אסורה היתה וכאלו היה ודאי איסור דספק חסרון ידיעה חשוב כודאי איסור ובשו"ת הר"ן סימן נ"א כתב לענין דאין מתירין הנדר עד שיחול דאם הגיע לספק הוי כאלו ודאי חל הנדר כיון דספקא דאורייתא אסור מן התורה ואם כן בספק חסרון ידיעתו דינו נמי כודאי נדר וחשוב ביום שמעו וספק הפרה הוי כאלו ודאי לא הפר

רסב

שמעון מחזיק רגאל מצא יי"ש חמץ אצל ראובן ולקחו ממנו ע"י שופט גוי ונשאר היי"ש אצל השופט עד שיצא המשפט ממקום הגבוה לפי הבירור אם לפי דד"מ ניקח מראובן היי"ש בדין ובתוך כך הגיע פסח ולכאורה י"ל שיתנו רו"ש זה לזה רשות למכור וכשיתברר אחה"פ של מי היה היי"ש הרי הועיל מכירתו שמכרו בעצמו או בשליחות שכנגדו ואם ימכר רק אחד בלא רשות חברו אזי אם יצא לאור משפטו שהוא שלו יועיל משום דחמץ לאחה"פ אסור רק מדרבנן וקי"ל י"ב בדרבנן וכ"ש די"ל כאן דתליא בבירור עדות וכדומה י"ל דהוי רק גילוי מלתא ואגלאי למפרע כמו בפרק בכל מערבין דף ל"ו ע"ב בכבר בא חכם

אך כיון דקי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו אם כן נהי דיצא לאור שהי"ש שלו והוברר למפרע מ"מ ברשותו לא היה כיון דחברו עיכב מליתנו לו דהא בגזל ולא נתיאשו אפילו יש לו עדים ואיכא בית דין מ"מ צריך שיהא ברשותו ליטלו בשעה שהקדישו כדמוכח במרובה דף ס"ח ע"ב בהא דגנב והקדיש ובפ"ק דב"מ דף זיי"ן ע"א ומבואר בחו"מ סימן שנ"ד ס"ו

ועוד אפילו לסברת הב"ש בא"ע סי' כ"ח ס"ק ט"ז דגזל אם גזלן ונגזל מקדישים יחד מהני מ"מ אם מכרו שמעון ונתן לו ראובן רשות ואח"כ זכה שמעון בדא"ה מכח דד"מ מ"מ נהי דדמ"ד כה"ג בעניני חיזוק הרגאל שמשכיר דהוה כמס המלך מ"מ דד"מ אינו רק אפקעתא דמלכא וכהפקר ב"ד אבל לא זכה בו זה הזוכה בדד"מ עד שיעשה בו קנין הצריך לאותו דבר וכן מצאתי בח"ר גיטין פ"ק ד"י בשם מורו ואף דכתב שם עוד בשם מורו דאפשר דהוי כמנהג דעושה קנין סטימתא מ"מ באס"ז דף נ"ד פחז"ה מבואר בחידושי עליות ר"י דדמ"ד אינו עושה קנין רק הפקר וכ"כ שם בפסק העולה וא"כ שמעון אין לו זכיה בהחמץ עד שיבא לידו דאינו קונה ע"י שופט גוי דאין שליחות לגוי וראובן כבר נפקע ממנו מכח דדמ"ד שנתברר שכדין נוטל הי"ש ממנו ואם כן מה יועיל נטילת רשות מן ראובן דכמו זר נחשב ושמעון לא זכה בי"ש עדיין שיוכל למוכרו

וא"ל דאם כן הי"ש אין לו בעלים ולא עבר שום ישראל עליו בב"י דנראה דזה אינו חדא כיון דקי"ל בפ"ק דפסחים דף ה' דבחמץ של גוי וישראל הנפקד קע"א חשוב כשלו דכתיב לא ימצא ומשום דגורם לממון שאם יאבד יחויב לשלם ממון אחר א"כ כ"ש כאן דחשוב גורם לממון לשמעון כיון דמן דד"מ יכול לזכות בו וסוף יזכה בו הוא ולא אחר וגם ודאי יכול ליקח ממון מאחרים בעד זכות זה שיש לו כח מדד"מ לזכות בו ואף בזמן שעומד