תשורת ש"י קכד

בשתים לומר מדחבריה לאו דאיסורא הך נמי לאו דאיסורא כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק מ"ז מפרש"י וזה לא שייך רק אם השנים בספק

ומ"ש כיון דנלקח רובן א"צ לשתים שתים ליתא כדמוכח מזבחים דף ע"ז ע"ב דאר"א הא דאמר ר"א אם נקרב ראש אחד יקרבו כולן דוקא שתים שתים ומותיב בש"ס מדפליגו חכמים אפי' קרבו כולן חוץ מאחד יצא לשרפה משמע דלר"א קרב אף דליכא רק אחד הרי דגם בקרבו רובן צריך שתים שתים ועוד לר"א א"צ לשרפה דיצרף עמה ראש מבהמה אחרת דודאי כשרה ועכצ"ל דזה וזה לא יכשר לא מה שכבר נקרב רוב ולא מה דיצרף אחד הכשר ודאי ולא נכנס בספק

רנט

שאלה יעקב מת והניח בן אחד שמו ראובן וארבע בנות ונשא שמעון אחת מבנותיו בחייו ואחר פטירת יעקב חלקו הבן ואחיותיו הנכסים בשוה וכעת שמעון לשאול הגיע כי בזמן החלוקה לא ידע שאין לבנות ירושה במקום בן וכבר מכר קצת מאותן קרקעות ונתייקרו הקרקעות ושוים הרבה מזמן החלוקה אם מחויב להחזיר לראובן הקרקעות או דמיהן שהיו שוים בשעת חלוקה וגם פירותיהן אך חותנו היה חייב בקאססי והיו הנכסים טיבאלירט ופרע שמעון הרבה חוב וגם גיסו ראובן לוה מעות וזייף חתימתו של שמעון ולא היה לראובן לפרוע ולא רצה לטעון שראובן זייף חתימתו שלא יפול שמעון במאסר ופרע הרבה וגם אפשר פטור מחמת שכבר נתייאש ראובן

והשבתי דמה שהניחו ראובן לשמעון ליטול חלק מחמת אחותו לא תלינן במתנה אלא בטעות דכמו ששמעון לא ידע הדין כן ראובן לא ידע וכה"ג מבואר במהרי"ק שרש כ"ף ומבואר שם דבדבר דרגילי לטעות בדין תלינן בטעות ולא במחילה ומתנה והובא ברשד"ם חחו"מ סי' קט"ז והוכיח ממהרי"ק דאפילו לא טעין שטעה אנן טענינן לו והובא בכנה"ג חחו"מ סי' ע"ט בהגב"י אות ט"ו וא"כ ה"כ כאן דרגילי לטעות דחזינן דהן רבים ע"ה דאין יודעים דאין לבת ירושה במקום בן וגם כיון דמנהג ברוב העולם דחולקין הבן והבת י"ל דטעה דהכל הולך אחר המנהג וכמו שטעה השואל במהרי"ק שרש חי"ת וגם י"ל דטעה מחמת דכן דינא דמלכותא ואנן קי"ל דאין דנין בה"ג דדמ"ד כמבואר בחו"מ סי' רמ"ח ס"א ובסי' שס"ט ובאחרונים שם והרי אמרו המקדש אחותו כיון דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו נתן לשם מתנה הרי דלולי דאדם יודע לא תלינן במתנה גם באחותו וכאן יש לתלות בטעות וכמ"ש

ומה שפרע חוב חמיו הוי כפדה משכון של גיסו כיון שהיה טאבלירט ועוד כיון דהוה בידו משל גיסו יכול לנכות ממה שיש בידו משל גיסו וגם מה שפרע בעד גיסו שזייף חתימתו אף דלא הוי כערבני ופרע בעדי כיון דהיה יכול להציל עצמו בטענות אמת שלא חתם מ"מ הרי בידו היה משל גיסו וגם כיון דאם היה טוען כן ולגיסו לא היה יכולת לפרוע הוי כפודה חברו מן השבי' ועיין כ"ז בחו"מ סימן קכ"ח אך מ"מ אין לו אצל גיסו רק דמים אבל גוף הקרקעות הן של גיסו כין דגיסו לא הגבהו בעד החוב וגם לא הורידוהו ב"ד ולכן כל הפירות והשבח של ראובן גיסו וכדאיתא בחו"מ סי' ק"ג ס"ח ואם כן יכול לנכות בעד מה שפרע בעד גיסו מן הפירות שאכל עד היום ול"ל דגיסו נתייאש דהא בקרקע לא מהני יאוש וכל הפירות שגדלו ברשות ראובן גדלו ולא מהני יאוש של גיסו גם על הפירות וכמבואר בר"פ לולב הגזול דף למ"ד ע"ב יעיי"ש ומבואר ברשד"ם סימן ר"נ דגם הפירות שאכל הלוקח מנכין מהחוב ונ"ל טעמו אף דאין קרקע נגזלת ושמעון דחשוב כגזלן לא אכל הפירות מ"מ הוי כנטלוהו מסיקין מחמת שמעון דחייב שמעון לשלם כדאיתא בחו"מ סימן שע"א ס"ג כ"ש כאן דשמעון עצמו מכרה ללוקח ועוד דשמעון נהנה דנגד הפירות שאכל הלוקח נשתמש הוא במעות דמי הקרקעות שנתן לו הלוקח ועוד כיון דמדינא חוזר הנגזל על לוקח ומחויב לשלם הפירות להנגזל רק כאן הלוקח גברא דלא מצי הנגזל להוציא ממנו כי שמעון כבר החזיק ג"ש וטענינן ללוקח דשל שמעון היתה או אם הלוקח אינו רוצה לציית ד"ת מ"מ כיון דמדינא חייב הלוקח להחזיר הקרקע והפירות לראובן והלוקח יחזור על שמעון מכח דאחריות ט"ס אם כן חייב שמעון משעבודא דר"נ לכן כל מה שפרע שמעון בעד גיסו ינכה מן הפירות שאכל הוא והלוקח והשאר מחויב להחזיר לראובן גוף הקרקעות או דמיהן מה ששוים עכשיו כי נתייקרו ברשות ראובן אף דאינו יכול להחזיר גוף הקרקע שמכר ונתייקר אחר המכירה מ"מ חייב שמעון להחזיר דמיה של עכשיו דהא במשנה בפרק יו"ד דב"ק קט"ו ב' ובחו"מ סי' שע"א ס"ג איתא דחייב להעמיד לו שדה אחרת והרי אם יחזור שדה אחרת הוא ביוקר כמו אותו שדה וכ"ש כאן דשמעון עצמו מכרה לאחר ונ"ל מה"ט תנן דחייב להעמיד לו שדה אחרת דהרי מדינא אין צריך להחזיר רק דמי שוויה דלא גרע מגזל כלי ושרפה דאינו חייב להעמיד כלי כיוצא בה רק דמיה אלא להורות שמה שנתייקר משעת הגזלה עד החזרה ג"כ חייב הגזלן כיון דקרקע אינה נגזלת ומה שנתייקר ברשות נגזל נתייקר

ואין לומר דשאני גזלן דידע שאינו שלו וגזל משא"כ הכא דגם שמעון טעה וכסבור דמגיע לו בדין ירושה וא"כ מה שמכר לאחר וגרם היזק לראובן הוי בשוגג ופטור כיון דגם ראובן טעה דזה אינו דיותר מחויב המזיק לדייק מהניזק וכמבואר בנתיבות סי' קכ"ו סי"ד ועוד דאפשר לא טעה ראובן רק מחמת פחד שילך שמעון בערכאות ליטול חלק בשוה ויפסיד הרבה כי אז יוכרח לשלם מס הקצוב מירושה כי אז לא יוכל להעלים דבר וגם היה מגיע לשמעון קב"ח אם טעה בדין

אד צל"ע מ"ש הרשד"ם דלוקח א"צ להחזיר הפירות והכרמים מאחר שהחזיק המוכר לו ג"ש אינן נאמנים המוכר ובעל הקרקע לומר שלא היו מכורים ומ"מ המוכר צריך לשלם הפירות שאכל לוקח לבעל הקרקע עיי"ש והא הא דל"מ יאוש בקרקע היינו כ"ז שיכול להוציאו בדיינים אבל בזמן שא"י להוציאו בדיינים מהני יאוש כמ"ש נתיבות בסי' שע"א בראיות ואם כן ה"נ מיד שנמכר הקרקע ואין בעל הקרקע יכול להוציאו בדיינים הוי יאוש שוב הפירות ומה שנתייקר של לוקח הוא ואין המוכר לו חייב לשלם רק מה שהיתה שוה בשעת מכירה ובכפ"ת בפ' לולב הגזול שם בסד"ה עוד נתבאר כתב דיש להסתפק אם גזל קרקע ומכרה לאחר אפילו לא נשתקע שם בעלים יש פנים לומר דאין מוציאין מיד הלוקח דיאמר לוקח קי"ל כתוספת ורא"ש דפחז"ה דיאוש וש"ר מהני בקרקע