תשורת ש"י קכג

משום דנעשו שכירין זל"ז בנתקבלו שכר או התחילו במלאכה ובשום ממל"ח ק"ח עיי"ש וא"כ בעברה נימא אשלד"ע ואפילו להטעותו י"א דאסור כדלקמן סי' שמ"ח ס"ב בהג"ה ועתוס' פ"ק דב"מ דף חי"ת בד"ה ושותפין ובמח"א ס"ח מהלכות שותפין כתב דפועל בשכירות דידו כיד בעלים אפילו בעברה והובא במ"ש ולא נ"ל דהא בחו"מ סימן ל"ב פסק דגם בשוכר שליח אשלד"ע וכן הוכיח בשע"מ סי' קפ"ב

עוד יל"ע לפ"ד ספר יראים שבמג"א שם אף דגזל עכו"ם שרי לית לו זכיה בגוה ול"ח לכם א"כ ל"ש כלל לומר דממל"ח ק"ח או משום דשכירין זל"ז ויד פועל כיד רבו דהגנב עצמו לא זכה ובתומים ונה"מ סי' ק"ה כתבו דבמידי דלא מצי הפועל לזכות לעצמו ל"ל יד פועל כיד רבו וכאן בלאה"נ כיון דלא זכה הגנב ולא שותפו מה תביעה יש לשותפו עליו במה דאין לו זכיה ואינו שלהם ומה יועיל מה שהתנו ונראה לפמ"ש בנה"מ סי' קע"ו סק"ד דכל אחד מהשותפין הוי כמו בעה"ב ופועל לחברו ואף דלא זכה בגוף החפץ מ"מ יש חיוב על בעה"ב מחמת שכירות שנתחייבו על מה שעשה לו שותפו פעולה ונתן לו ריוח מהפעולה עיי"ש ובאמת י"ל גם כשלא קיבל ריוח עדיין מ"מ בנתעסקו לשם שותפות הרי כל אחד עשה פעולה לחברו דיש לחברו חלק וזכות באותו פעולה ונתחייבו שכירות זל"ז וא"כ ה"נ בהתנו הרי נתחייבו ליתן חלק מהגנבה אף דלית להו זכיה בגוה מ"מ אצלו הוא ויכול ליתן לחברו הן או דמיהן אך זה שייך רק בנשתתפו גם על עסקים בהיתר רק התנו שגם בגנבות יחלוקו וכיון שהתחילו להתעסק וכ"ש אם כבר חלקו באיזה ריוח של היתר הרי כל אחד עשה פעולה לחברו ונתחייבו משום שכירות ליתן חלק מהגנבות ג"כ אך אם אין להם שום שותפות רק על מה שיגנב כל אחד הרי אשלד"ע ולא מיחשב עשה פעולה לחברו וגם כיון דאין לו שום זכיה בהגנבה אם כן לא עשו פעולה עדיין זל"ז

ואפשר לפ"ד האומרים דבאומנין שנשתתפו גם בדשלב"ל א"צ קנין ומשום דאגב דצייתו אהדדי גמרי ומקני ה"נ גמרי ומחייבים עצמם זל"ז והוי חיוב הגוף שיתנו חלק זל"ז אף בדבר דלא זכו להיות שלהם

אך יש ארבע דעות בש"ע באומנין שנשתתפו על דשלב"ל דעה אחד אפילו קנין ל"מ ודעה אחד דמהני רק צריך קנין ודעה אחת דמה שהרויחו א"י לחזור אבל על מה שירויחו אח"כ יכולין לחזור ודעה אחת דגם על מה שירויחו א"י לחזור תוך זמן שהתנו ומבואר בדברי הפוסקים דפוסקים דס"ל דמהני קנין או עכ"פ לענין מה שהרויחו כבר א"י לחזור משום דס"ל דהוי כשכירים זל"ז וכפועלים וא"כ בנ"ד ל"ל כן ונשאר רק דעה אחת נגד שלשה והנה הש"ך בת"כ סי' ק"ל כתב להוכיח דל"מ תפיסה נגד שטר ותומים סי' ק"ל דחה ראייתו דשאני התם דהחוב ברור והפרעון ספק ועוד כיון דבא לידו בתורת הלואה לא מהני תפיסה שלא ברשות עיי"ש ואם כן בנ"ד בין להש"ך בין להתומים ממ"נ ל"מ תפיסה ועוד הא התומים נמי כתב שם דחוב בשטר לא חשיב מוציא רק מוחזק וגבוי נמי לא חשוב עיי"ש ואם כן תינח בספק השקול דמיירי ש"ך ותומים שם אבל במיעוט פוסקים נגד רוב לכ"ע ל"מ תפיסה נגד שטר כיון דבעל השטר לא חשוב מוציא וגם נה"מ בדיני תפיסה כתב דס"ס ושטר מהני להוציא כיון דבשטר נהי דל"ח מוחזק מ"מ לא חשוב מוציא ומהני רוב ה"ה ס"ס דחשוב כרוב ועוד דספק בפרעון עדיף ולא מהני תפיסה נגד שטר עיי"ש ואם כן ה"כ נגד רוב דעות ואף דכאן אפשר כשנתן השטר כבר היה מגיע לו מהמלוה נגד החוב מ"מ זה חשוב ספק בפרעון ולא ספק בחיוב כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע"ה ס"ט ס"ק כ"ז

רנח

שאלה עשר בהמות נשחטו ונמכרו יותר מתשעה ונמצא דקין של אחת נקוב ודאי טרפה ואמרו הטבחים דודאי לא נשאר שום בשר מששה בהמות והורה אחד דגם ליקח מכאן ואילך מותר והא דיו"ד סימן ק"י ס"ה מיירי שלא נודע שנמכר בהמה כולה אבל כאן תלינן דהטרפה ברוב הנמכרין כיון דלא מקלקל להרוב דמה שלקחו כבר מותר וכמו דביו"ד סי' ק"ץ לא תלינן כתם רק בידוע שעברה בשוק של טבחים ה"נ א"א לתלות רק כשידוע דבהמה כולה נלקח וכמו דתולין האיסור ברובא ביו"ד סי' קי"א והא דיו"ד סי' ק"א ס"ז בנתרסקו רובן אסורין השלימות מיירי שנתרסקו אחר שנודע התערובות משא"כ הכא דפרשו מקודם שנודע התערובות בטול האיסור ברוב ביבש ביבש ותלינן האיסור ברובא ועוד כיון דעל הרוב שנלקח אין איסור הוי כנפל לים דהותרו הנשארות לאכלן שנים שנים וכאן דלא נשאר רק אחת ישחוט עוד אחת ויקח חתיכה מזו וחתיכה מזו ועוד סיון דרוב נלקח מותר הנשאר גם אחד לבד

והשבתי דטעה המורה דבתה"ה מבואר אהך דינא דיו"ד סי' ק"י ס"ה דההיתר משום כל דפריש מרובא פריש ואף דבבאר הגולה כתב דהוי כתערובות יבש ביבש דבטל ברוב עכצ"ל משום כל דפריש מרובא פריש הוה כן דהא חה"ל לא בטיל ומשום שנתבטל הקביעות כשפירש לא אזיל החשיבות דלא כנראה לכאורה משאילת יעב"ץ ח"א סי' נ"ז וכ"כ החו"ד בסי' ק"י בביאורים סק"ח וא"כ אם נתלה דהאיסור ברוב הנלקח כבר נקלקל הרוב דכל היתר הרוב משום כל דפריש ואין האיסור בתוכו וכשתתלה האיסור ברוב יהא תרתי דסתרי ואפילו לא יהא תרתי דסתרי אסרינן הנשארים בהך דיו"ד סי' ק"א אף דנתרסקו הרוב ואפילו יהא האיסור בתוכן מותרין דנתבטל כיון שנתרסק ומטעם שכתב מהרא"י שם דאמרינן כל דפריש מרובא פריש כ"ש הכא דהיתר הרוב רק משום כל דפריש וכן מוכח בשו"ת דרכי נעם סי' זיי"ן שהיו שמנה בהמות שנתערבו ונמצא אחת טרפה ואסר כל הנלקח קודם שנודע התערובות מחמת דגם שנים אחרונים נלקחו ופלתי בסימן ק"י כתב כיון דהשנים נמי נלקחו קודם שנמצאת הטרפה אין כאן קבוע כלל ומותרין כולן ואמרינן בכולן כל דפריש ואם כדברי מורה הנ"ל הרי אפילו לא נלקחו מהמקולין השנים אחרונים מותרין כיון דששה בהמות שלמות נמכרו נתלה דהטרפה בהן וכן מוכח בלה"פ בסי' ק"י ס"ק ל"ג דגם כשנלקח בהמה שלמה אסור הנשאר ומ"ש המורה כיון דהרוב מותר הוה כנפלו לים אינו כיון דאתה מתיר הרוב משום דכל דפריש עכצ"ל דנשאר האיסור בהמועט ואפילו בנתרסקו רובן כיון דישנן בעולם לא תלינן האיסור בהם דאמרי' כל דפריש מרובא פריש

ומ"ש לשחוט עוד בהמה טעה מאד דהתועלת