תשורת ש"י קכ

ודע דאפשר ס"ל להר"י בהרא"ש כהראב"ד שבמג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג דהכשיר בתיבה כפולה דשאני משום דכל הראוי לבילה א"ב מ"ב משא"כ באזכרה דאסור למחוק י"ל דגרע דיש בזה פלוגתא אם אמרינן כל הראוי וכו' ומ"ש לעיל דהוי ספק דרבנן היינו מתרי טעמי חדא דתוספת פ"ק דסוכה דף טי"ת כתבו דמהב"ע דפסול הוא רק מדרבנן ועוד דמצות קה"ת בציבור רק מדרבנן

ב) נשטתות א"י לשמור עצמה ויודעת לשמור גיטה דאסור מדרבנן לגרשה ויש פלוגתא באה"ע סי' קי"ט ס"ה אי בדיעבד מגורשת וכתב מהרי"ו סנ"ב דמסופק אם הבעל ידע דאסור לכל הפחות לכתחלה ואפ"ה גרשה אם שייך בה טעמא למגזר דלא יהא גט משום דל"ה דיעבד כה"ג כמו המעשר בשבת במזיד והמטביל כליו בשבת במזיד וגם נפל לגת ונתפצעו וכן המבטל איסור במזיד אסור והובא בחמ"ח סימן קי"ט סקי"ד לע"ד אין זה דומה לכל אלו לפימ"ש הה"מ פ"א מה"א דבאיסורי דרבנן כולהו אינשי לא זהירי ביה לכן אסרו גם דיעבד כדפריך בפ"ב דגיטין דף י"ז ע"ב שלשה גיטין פסולין מה הועילו חכמים בתקנתן ומתרץ אהני דלכתחלה לא תנשא ופרש"י דלפיכך סופר לא יכתוב ועדים לא חתמי וזה לא שייך בכל הנהו זולת בגט ובתוספת ר"פ כל הבשר כתבו דאין לדמות גזרת חכמים זל"ז זולת במקום שהש"ס מדמה ובשו"ת חכ"צ סי' צ"ב כתב המחמיר במילי דרבנן עליו להביא ראיה כדאיתא בסוף ידים אתה המחמיר ועליך הראיה וכבר קדמו תשב"ץ בזה בח"א סכ"ב

רנו

אחד נשא אשה ואחר איזה שבועות אמרה שתלך למשפחתה הרחוק לערך עשרה פרסאות ותביא משם מעות וחפצים שיש לה אצלם ותחזור בשבוע השני והלכה ברשותו ולא חזרה ונסע הבעל לשם ואמרו לא היתה בזה ונסע בכמה מקומות לחקור אחריה ולא נמצאת וזה שתי שנים שעברו ודפק על פתחנו למצוא לו עזר ואמרתי אתחיל מן הצד ואם יסכימו חכמי הדור אהא נמנה עמהם לדבר מצוה

בנוב"ת ס"ו החמיר כשהלכה מחמת רעבון ולא נודע ממנה שמנה שנים כיון שלא פשעה וברשות בעלה הלכה שמא ע"י אונס נתעכבה ומקום מצוה פ"ו ליכא דכבר יש לו בן ובת אף די"ל דגם להסוברים שרגמ"ה אף במקום מצוה היינו במקום מצוה ששהה עשר שנים ולא ילדה גזר שלא ישא אחרת דהוא בשוא"ת לקיים מצות פ"ו וגם הוא ספק שמא גם מאחרת לא יבנה אבל מי שיושב בלא אשה נכשל בהרהורי עברה בכל יום אך י"ל אם כן נתת דבריך לשיעורין ואם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סבה או שתהיה חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת על אשתו והצ"צ בסי' עי"ן לא רצה להתיר היכא שנשבית אשתו את"ד ותמוה בעיני הא מבואר בתוספת פ"ק דכתובות ריש ד"ג בד"ה וסברה דאניס דמן הדין ליכא למיחש דאניס דרובן לאו אניס וכשלא בא המגרש לזמן שהתנה מותרת להנשא ויותר מזה מבואר בריטב"א שם דאפילו יש קול בעיר דאניס ואפילו אין טוענת ברי דלא אנוס מ"מ כל היכא דאין לנו ראיה דאניס אין לחוש ואין למחות בידה מלהנשא עייש"ה ובמהרי"ט חא"ע סימן י"ב ואם באשת איש כן ק"ו לענין תקנת רגמ"ה וגם החת"ס חחו"מ סי' קכ"ב נראה דאישתמיטתיה דברי תוספת הללו ואף די"ל חזקת חיים וחז"כ מ"מ לפימ"ש כ"פ דחדרגמ"ה איסור דרבנן וגם כ"פ ס"ל דגם באיתחזיק איסורא סד"ר לקולא כ"ש הכא דכ"פ ס"ל דעכשיו אינו רק מנהג

ועוד הא כללא הוא בכל ספק תלינן במצוי יותר הן להקל הן להחמיר כדאיתא בש"ך יו"ד סימן נו"ן סוף סק"ג וסי' נ"ב סקי"ד והרי תוספת פרק נערה דף נ"ב בד"ה רצה כתבו דמיתה באשה שכיח יותר מפרקונה והביאו כן מהירושלמי ואם כן אין לחוש שנתעכבה מחמת אונס אפילו שאר אונס דהא רובן לאו אניס ואינו מצוי כמיתה לזמן מרובה ובאשה וכ"ש כאן די"ל שמא מתה ושמא בזדון לבה אינה רוצה לחזור ובשו"ת מבי"ט סי' שכ"ז הובא בתק"ע צירף בהתירא דעגונה אחר שנאבד בעלה יותר מיב"ח סברא דמת וכ"כ שבו"י סי' קט"ו ח"ב וסי' ק"י בח"ג והביא ראיה מפרק הרואה דף נ"ח דאחר שנה הוי לאחר יאוש וסברא דמת אם כן. לתלות במצוי יותר ואין ראיה מהצ"צ והחמ"ח סי' קי"ט סק"ז דהם מיירי דידענו דנשבית וגם בתשובה מבן המחבר בנוב"ת סי' קמ"ז השיג על אביו וכתב דל"ד להך דהצ"צ עיי"ש וחכ"א רצה לומר דתוספת קאי התם על אונס דל"ש ושכיח כמ"ש שם בד"ה א"ד והנו"ב חשש לאונס דשכיח וזה אינו נהי דשכיח אונס דפסקה מברא כדאיתא בכתובות שם היינו על זמן מועט אבל שיתארך האונס כמה שנים זה ודאי לא שכיח דהא חולי ושבי' חשוב ל"ש כדאיתא בא"ע סימן קמ"ד סעיף א' וכ"כ בהשמטות שו"ת אמרי א"ש סוף חו"מ

אח"כ מצאתי בשו"ת ברכת יוסף חא"ע שאלה א' העיר מתוס' דפ"ק דכתובות הנ"ל והוסיף ראיה מהתומים סי' כ"א דאין נאמן לטעון מחמת אונס נתעכב ולא בא לזמן שקבע ומוציאין ממון ממנו אם אינו מברר בעדים דאנוס היה ובאמת בחו"מ שם בש"ע מבואר דצריך להביא ראיה דאנוס היה אלא דאפשר לדחות דהיכא דעומד לפנינו ואינו מברר גרע טענתו וכה"ג מחלק בחו"מ סי' ס"ב אך התוספת לאו מה"ט באו רק משום דרובן לאו אנוס עוד הביא בשו"ת הנ"ל מפסקי מהרי"א סי' קל"ט דאפילו באדם בינוני כשזמן רב לא נשמע ממנו היכן הוא הוי כמשאל"ס שאם נשאת ל"ת עיי"ש ואף דאין לסמוך ע"ז בחומר א"א מ"מ חזי לאצטרופי עכ"פ לענין תקנת רגמ״ה ובזמן הזה דיש בי דואר בכל אתר ואתר אם היא בחיים ואינה מורדת היתה מודיע לבעלה ואם נפלה למשכב יכולה להודיע ע"י אחרים והרי בעלה חייב ברפואתה ופרקונה אם נשבית ועכ"פ למשפחתה היתה משלחה אגרת והרי א"י ממנה

ועוד אחר דזה מלתא דלא שכיח שתתעכב מחמת אונס ויאבד זכרה ולא נדע מה היה לה אפילו את"ל דיזדמן ע"צ המיעוט באנשים אשר ממרחק יביאו לחמם מ"מ בנשים דבעלן מפרנסין אשת חיל מי ימצא שתביא ממרחק לחמה א"כ לפמ"ש הד"מ בא"ע סי' א' אות טי"ת דרגמ"ה ל"ג רק עד סוף אלף החמישי ומאז והלאה אינו רק מנהג שנהגו להחמיר ואי אתה רשאי להתירן בפניהן עיי"ש וא"כ הא כתב הריב"ש סימן עת"ה דבדבר דלא שכיח לא שייך מנהג ופסק כן בחו"מ סימן של"א ליכא בנ"ד איסור משום