תשורת ש"י קיט

ב) ומה ששאל אם הוכרח להבטיח לסרסור שכרמה ממכירה זאת כדי שלא יקלקל לו אצל הלוקח אם זה נחשב בדמי הקרן ויכול ליטול מהקונה עשרה למאה ריוח נוסף על זה כיון שלא נשאר לו ריוח באמת רק עשרה למאה

נ"ל כיון דמדינא פטור אח"כ מליתן להסרסור מה שהבטיחו וכמבואר כה"ג במח"א הלכות שכירות סח"י א"כ הוא נוטל ריוח יותר מעשרה למאה מהקונה ומה שנותן אח"כ להסרסור מה שכבר של המוכר נותן ואסור

ג) ומה ששאל אי מותר להמוכר לומר להקונה שאינו רוצה למכור לו על אמונה עשרה ריוח למאה ועכ"ז לא נשאר לו רק ריוח עשרה למאה רק אינו רוצה למכור בתורת תנאי יעיין מ"ש בערך ש"י סי' רכ"ז בדין נו"נ באמונה ולו יהא שאין לקונה עליו דין אונאה במה שנטל יותר מעשרה למאה אם מוכרים אחרים נוטלים גם כן יותר מ"מ אסור משום מדבר שקר תרחק

רנד

מה שהוציא לו היתר למכור בהקפה בתנאי אם עד חדש ישלם יתן רק מאה בעד הסחורה ואם אפילו יום אחד יעבור יתן מאה ועשר בכלות ששה חדשים דהר"ז דומה להמבואר ביו"ד סי' קע"ז סי"ח דלא הוי אגר נטר כיון דברגע אחד מתחייבת הוי רק קנס ובסחורה דהוי רק רבית דרבנן מותר לגמרי דרך קנס וה"נ כאן הוי רק א"ר כדאיתא בש"ך ריש סימן קע"ג את"ד לא נ"ל חדא דבהך דסי"ח גמגמו בביאור הגר"א וחו"ד הרבה ועוד דהכא גרע דלוקח לא נתחייב ליתן אחר חדש עשרה יותר רק מחמת שמחויב המוכר להמתין מאז עד חצי שנה ואם יגבה המוכר ממנו בעל כרחו יפטר מליתן העשרה יותר והר"ז כמ"ש בשו"ת לח"ר וחו"ד ובפ"ת סי' ק"ס ס"ו הביאם דבהלואה והקדים לו מתנה שיוכרח המלוה להלוות לו הוי ר"ק כה"ג וא"כ כאן דרך מכירה הוי א"ר והעיקר כמ"ש הש"ך סימן קע"ז סי"ח ס"ק ל"ו והב"ח שם דאם דברו שא"ל יתן לו הסחורה לחצי שנה יתן לו מאה זהו' לשנה והמלוה מחויב להמתין עד כלות השנה הוי רבית גמור וכ"פ בחכ"א כלל קכ"ז סי"ג ומה שהגיה החו"ד בש"ך מגומגם ועיין בהגהות אמרי ברוך ועיין בחידושי ליו"ד סי' קע"ז עמ"ש הש"ך בס"ק ל"ג בשם המבי"ט ומלבד זה כיון דמשום קנס בא יש בו משום אסמכתא

ואני נבוך אם נ"ד חשוב דרך מכר דבשלמא במכר לו ואמר אם מעכשיו בעשרה ואם לאח"ז בט"ו מעולם לא נעשה הלואה בפחות מט"ו אלא הט"ו כולם בעד הסחורה משא"כ בנ"ד דאמר אם יפרע עד שלשים יום יפרע עשרה ואם יעבור יתן ט"ו בכלות חצי שנה י"ל דכאן נעשה כבר הלואה עשרה ואם לא יפרענו עד חדש יתן ט"ו בעד העשרה ההלואה אם לא פירש אם לא תפרע עד חדש תהא הסחורה מכור לך מעכשיו בעד ט"ו

רנה

שאלת פרשיות שקצצו הגליונות כדי להכניסן בבתים קטנים והבאת דברי חת"ס יו"ד סימן רע"ט ומ"ש ר"י בהרא"ש בב"י יו"ד סי' רע"ו הנה ז"ל הר"י יריעה שהיה בה אזכרות שתים ואחת מיותרת וקדרוה בענין שנשאר מקומו נקוב מוטב היה לסלקה מלקדור האזכרה וכ"כ א"א ז"ל ואולי אם נקדר לא היה מסלקה מ"מ כיון שנעשה בה עברה טוב להחליפה עכ"ל ונראה כונתו משום דבע"ז דף מ"ז בעיא דלא אפשטה המשתחוה לבהמה אי צמרה פסול לציצית אם מאיס לגבוה ולרמב"ן ור"ן וריטב"א שם קי"ל כשר ולראב"ד ורמב"ם וש"ע א"ח סי' י"א וסימן תקפ"ז ס"ג פסול לכתחלה ואפילו לשיטתם י"ל הכא שאני דלא נעשה העברה בהספר שנשאר רק באזכרה שקדר לכן מספ"ל אם צריך להחליפה משום דנעשית בה עברה וספק זה אי דמי למשתחוה הוי ספק חסרון ידיעה מה אמרי בה קמאי ואינו ספק כמ"ש מנ"י בכלל א' סק"ו ובקוה"ס ס"ח ודעת מ"ב דמצרפין ספק חסרון ידיעה לענין ס"ס ועש"ך יו"ד סימן כ"ג ס"ק ט"ו ואם כן לגנוז היריעה וגם הוי הפס"מ הל"ל דכשר לכן כתב רק דטוב להחליפה וזה בלתא דלא תעשון כן לד' אלקיכם אבל בנ"ד בקציצת הגליונות דהוא משום הורדה מקדושה דילפינן במנחות דף צ"ט מקרא אפ"ת דאינה אסמכתא מ"מ ליכא לא לאו ולא עשה ולא מצינו דע"י עברה מאיס ותועבה רק בלאו ועיין רמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח דאתנן לא מפסל לקרבן רק אם עבר עברה שיש בו לאו הרי דרק בלאו הוא תועבה

ויש להבין למה לא אתי עלה הר"י משום מצוה הבא בעברה דע"י קדירת האזכרה נכשר לקרות בו ברבים וצ"ל משום דללמד בו בלאה"נ כשר רק לקרות ברבים פסול כמבואר בהס"ת פ"י ה"א וקריאת תורה ברבים תקנה לבד הוא כמ"ש רמב"ם פי"ב מהל' תפלה ושאר פוסקים ואם כן במצוה דרבנן לכ"פ כדאיתא בא"ח סי' תרמ"ט ס"ה כשר וצ"ע דרא"ש פ' הלולב הגזול ס"ג פוסק דגם במצוה דדבריהם פסול מהב"ע ואיך כתב על אביו הרא"ש אם נקדר אולי לא היה מסלקה ואפשר דאינו ברור דאסור לקדור וכדעת ה"פ ורק לכתחלה לא התיר הרא"ש לקדור דיותר טוב לסלקה אך מלשון כיון שנעשת בה עברה משמע דודאי נעשה בה עברה ונראה דס"ל כמ"ש בתשובת נוב"ת חא"ח סי' קל"ה דל"ה מהב"ע רק כמו בגזול דכל עוד שמחזיק בה העברה נמשכת בפועל משא"כ היכא דכבר נעשה העברה ונגמרה עיי"ש או משום דספק אי תיבה כפולה פוסל עמג"א סי' ל"ב סס"ק ל"ג ולמאן דמכשיר היה ראוי למצות קריאה בלא הקדירה אם כן הוי ספק אי הוא מצוה הבא בעברה והוי ספק דרבנן

ובנ"ד כשמניח הפרשיות בבתים קטנים באה המצוה ע"י העברה דא"ל היה קוצץ הגליונות לא היו נכנסין ותפילין מצוה דאורייתא ודאי הוי מהב"ע ועיין תוספת ר"פ לולב הגזול בד"ה משום דמוכח דמהב"ע הוי אפילו כה"ג שכבר נעשה עברה כגון בלולב דאשרה לולא דלאו מחמת העברה בא המצוה ואם כן כשיניח הפרשיות בבתים גדולים דגם זולת הקצילה היו נכנסין ולא בא המצוה מחמת העברה יוצא בהן אך לכתחלה יש לחוש משום טעמא דלעיל כיון שנעשה בהן עברה מאיס אלא דבזה יש ס"ס שמא במצוה לא הוי מאיס וכדעת רמב"ן וסיעתיה הנ"ל וגם לר"ל דמבעיא לו עלתה בספק ושמא כה"ג דלא נעשה העברה כגון הפרשיות שנשארו רק בגליונות שקצץ לא מאיס וכמ"ש לעיל וגם דאין בזה איסור לאו לכן בעני אפשר להתיר להניח הפרשיות בבתים גדולים.