תשורת ש"י יב

יד

שאלה יין רובע רביעית שמזגו במים שלשה חלקים ושתה כל הרבעית מהו דין ברכתו הנה בש"ע א"ח סימן ד"ר ס"ד מבואר דמברך פה"ג ועיי"ש מג"א ס"ק ט"ז בשם מהרי"ל מ"מ לענין ברכה אחרונה נ"ל דיברך בנ"ר דהא שיעור רביעית צריך לברכה אחרונה כדאיתא סימן ק"צ ס"ג ובסימן תרי"ב ס"י איתא דשתה מעט וחזר ושתה או שהה יותר מכדי שתיית רביעית אין מצטרפין לשיעור וה"נ הרי אין בו יין רביעית ואפילו היה בו יין רביעית ומים קצת מעורב בו הא כששתה הרביעית יין כבר שהה והפסיק בשתיית המים המעורב ול"ל דכיון דטעמו חמרא נעשה כגוף אחד יין וראיה לזה מתשובת זרע אברהם סימן א' הובא בבאה"ט סימן ר"ח ס"ג בעירב קמח דגן בדבש ובשלו אף דנתן בו הקמח להכשירו לאכילה בפ"ע ולהטעימו מ"מ כל שאין בו כזית דגן בכא"פ אף דמברך במ"מ דקמחא עיקר מ"מ לענין ברכה אחרונה אינו נעשה גוף אחד וצריך שיהא בו כזית דגן בכדי א"פ עיי"ש שהביא ראיה מהרמב"ם פ"א מחמץ שכתב דכותח הבבלי ושכר המדי שהחמץ מעורב בהם אינו לוקה עד שאכל כזית חמץ בתוך התערובות בכדי אכילת פרס הרי דאם יש כזית חמץ ביותר משלש בצים ואכל כולו אינו לוקה אף דנותן בו טעם כיון דהפסיק באכילת כזית החמץ עם דבר המעורב בי יותר משהיית אכילת פרס: ויש להביא ראיה לזה מפרק המוכר פירות צ"ו ע"ב דאמר שם רבא רמא תלתא ואתא תלתא ולא כלום הוא ופירשב"ם אעפ"י שיש בו טעם יין כ"ע מודו דמברך שהכל אפי' ר"י דס"ל לענין מעשר חייב מ"מ דוקא לחומרא אבל כיון דעל כולן אם אמר שהכל יצא הלכך לכתחלה שפיר דמי וקשה עדיין מה יעשה בברכה אחרונה דאין לומר אלא כפי שנתקנה כמ"ש הטור ומג"ד בסימן ר"ח ודוחק לומר דמיירי בשתה פחות מרביעית דהא אמר דכ"ע מודו דלא כלום הוא והרי עדיין לר"י הוי יין לחומרא ברוצה לשתות הרבה דיש לחוש שהוא יין ועיין מג"א סימן ר"ח סס"ק ט"ו ובחידושי רע"ק שם ס"ב בשם הפר"ח בתשובה ומיהו הפר"ח לשיטתו עיין בה"ט סימן ר"ח ס"ג ועיין חיי אדם כלל מ"ב ס"ב דעתו כפר"ח ומג"א אבל דעת הגר"א שהביא שם והוא בסימן ר"ח ס"ק ל״ד כדעת תשובת זרע אברהם ועד"ר סימן ר"ח סד"ה ואם עירב דעתו כהגר"א ועיין ביאור הגר"א בסימן תרי"ב סוף סק"ט דלמ"ד דשיעור שהיה בשתיה הוא כדי רביעית ואם שהה יותר מכדי רביעית מתחלת השתיה עד סופו אינו מצטרף ה"ה אם נתן מעט מים ברביעית יין ושתאו בבת אחת הוי הפסקה דלא חשוב שותה יין רביעית כיון דהמים מפסיקו

טו

ששאל בני אדם הדופקים על פתחי גוים לקבץ נדבות לצורך בנין בית הכנסת אי שפיר עבדי וכתבת כמה טעמים לאיסור לא נראה לי כלל מה שכתבת משום דמבא נפשי' וה"ה כדאיתא ביו"ד סימן רנ"ד דאין מקבלין מהם צדקה בפרהסיא מה"ט בזיון ליש רק כשמקבל לצורך עצמו וגם ח"ה ל"ש דק בפרנסת עניים דגנאי לישראל שאין מפרנסים ענייהם כמ"ש הלבוש שם וזה ל"ש שמקבצין לצורך בנין בהכנ"ס לפאר ולרומם ביתר שאת שאין לו שיעור וראי' דהא אסור לקבל צדקה מהם בפרהסיא אף כשנותנים מעצמם ולצורך ביהכנ"ס מותר כמבואר שם ביו"ד ומה שכתבת דטעם ח״ה וטעם שמבזי נפשו שני טעמים נפרדים ננהו ליתא דבגמרא פז"ב איתא משום דמבזי נפשי' ורש"י פירש משום ח״ה ואיך ישנה רש"י לטעם אחר וע"כ כמ"ש הש"ך דח״ה הוא משום דמבזי נפשי' בפרהסיא וכונת הלבוש גם כן שיאמרו גנאי על ישראל שאין מפרנסים ענייהם עד שמוכרחין לבזות נפשם בין הגוים וכיון שלצורך בית הכנסת ליכא בזיון וחילול השם שרי

ומ"ש דיש מראית עין שיאמרו שמקבלים לצורך עצמם אין חשש דעכו"ם מפעי פעי כדאי' בהזרוע ולחיים דף קל"ג ע"ב וה"נ יתפרסם ע"י שיספרו שסייעו לבנין בהכנ"ס ועוד ברבים ליכא חשדא אפילו בשנים כדאיתא בש"ך יו"ד סימן קמ"א ס"ק כ"ז

ומ"ש דיש לחוש דישנו המעות לצדקה ואסור משום ביבוש קצירה לא חשידי צבור לעשות בלת' שאלת חכם

ומ"ש דאסור להשיאם עצה לעשות דבר מצוה כדאיתא בפ"ק דב"ב דף ד' כ"ל דוקא מידי דמכפר ומגין עליו דומיא דדניאל שא"ל לנבוכדנצר חטאך בצדקה פרוק והורדס שהשיאו בבא ב"ב לבנות ביהמ"ק לתקן מה דקטל לרבנן וכמ"ש בהג"א בפ"ק דב"ב לתרץ למה נו"נ מקבלין מעכו"ם וצדקה לא מקבנין משום דצדקה מכפר ומתורת משה רבינו ע"ה למדנו שאמר לפרעה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולת ועשינו לד' ופשטיה דקרא משמע שיקבל ממנו מדאמר ועשינו לד' וכן כתב ראב"ע בשמות י"ב פסוק ל"ב וטעם גם שנתן להם זבחים כאשר אמר לו משה ומדלא כתב שאמר ליתן או רצה ליתן מוכח דבאמת נתן וגם רמב"ן לא מיאן בפסוק כ"ה בזה רק משום ד' חפץ דכאו לא לכפר עליו רק להענישו ולנער אותו וחילו בים ולפי המדרש דפרעה נמלט ומלך על ננוה ל"ק ועכ"פ גם הרמב"ן לא הקשה מה דפתח לו והשיאו עצה ליתן זבחים ועולת וע"כ היכי דשרי לקבל גם לבקש ממנו מותר ובע"ז דף כ"ד ע"א מוכח דלא כרמב"ן דמיתבי לר"א דפוסל בהמות גוים לכל הקרבנות מפסוק ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות

ומ"ש כיון דחסד לאומים חטאת אסור משום לפני עור לא תתן מכשול לדבריו יקשה דא"כ איך מקבלין מהם צדקה בסתר וכו"נ ועוד איך הצדקה מכפר עליהם הא חטאת הוא וע"כ המצוה מכריעו דגדולה מן החטא שעושין בו וכמ"ש תוספת בפ"ק דתענית דף י"א בהא דיושב בתענית נקרא חוטא עיי"ש ואם כן ל"ח מכשול

אבל חוששנו דלמחר הם באים אצלנו לסייעם על בתי תפלות שלהם ולא ראיתי ולא שמעתי דבר זה ומה שחכם אחד ר"ל ק"ו אם לחיי הגוף שרי כשלא יוכל להתפרנס בצנעא בנין ביהכנ"ס שהוא חיי נפש לכ"ש שבת תוכיח דנדחית מפני פ"נ ולא נדחית מפני בנין בהמ"ק ויש לומר דבשלמא פ"נ רוחה שבת דאם לא עכשיו אימתי דשמא אם לא נחלל עליו שבת ימות משא"כ בנין בהמ"ק לא נדחה לגמרי דאפשר לבנותו אח"כ וכה"ג כתב מג"א בסימן תרפ"ז סק"ה.