תשורת ש"י יא

דמוצץ ענבים בפיו אין לברך פה"ג כיון דלא סחטו לכלי

יא

ששאל בגוי שמכר פרה מבכרת לישראל בשוק ובא אדון אחד וטען שהפרה גנובה ממנו ונטלה הפרה לשרי העיר ובתוך כך ילדה בכור והביא הישראל עדים שקנאה בשוק ויצא הדין שהפרה של ישראל והגנב ישלם להאדון כי כך דיניהם שם כשנמכר בשוק ושאלת אם חייבת בבכורה אחר שבדינינו לא קנה וגם אסור גנבת גוי וא"כ איסורא לא ניחא לו דליקנו ולע"ד א"א להקל באיסור תורה לפמ"ש בחידושי רשב"א פ"ק דגיטין דף יוד דדינא דמלכותא דינא שאין המוכר יכול לחזור שכבר הופקעה ממנו השדה בדינא דמלכותא וכשיחזיק בה הלה יזכה א"ר דד"מ כמנהגא הוי וסתימטא קניא עיי"ש וא"כ ה"כ עכ"פ ע"י דד"מ הופקעה הפרה מהאדון וזכה בה הישראל כשמשכה ואף לפוסקים דלא אמרינן דדמ"ד לבטל ד"ת היינו לענין מה דבין ישראל לחברו אבל נגד ממון גוי גם כשיבא לפני ד"י נאמר לו כך דינכם ומה"ט ל"ל נמי איסורא לא ניחא לי' דליקני דאין כאן שום איסור ול"ל כיון שאלו ידע שהיא גנובה ויש עליה ערעור לא היה קונה אותה הוי כמום במקח דלא אזלינן בתר אומדנא זאת עיין חו"מ סימן רכ"ו ס"ה ובסמ"ע וש"ך שם והמג"א בסי' תמ"ח סק"ד נראה דאישתמתיתי' אז דברי רשב"א הללו וגם לדברי המג"א שהוכיח מרפ"ב דבכורת דלא אזלינן בתר דיניהם לענין קנין כסף היינו משום דישראל יכול לחזור בו כשלקח ונתן מעות או מכר דאמרינן לגוי כך דינינו כמבואר בב"ק דף קי"ג אבל כאן דקנה גנבה בשוק דדין אותו המקום בדיניהם דמהני המכירה אין הישראל י"ל החזיר לי מעותי דבדינינו גם כן במכר שדה שאינו שלו ולא הכיר בה אין הלוקח יכול לבטל המכירה ולתבוע מעותיו כל זמן שלא טרפוה ממנו דאמרינן לי' אחוי טרפך וכמ"ש נתיבות בסימן סמך ס"ו סקי"א ועיי"ש דמיירי בלא הכיר בה שהוא גזולה אין הלוקח יכול לבטל המקח ולתבוע מעותיו מהמוכר כשמברר שהשדה גזולה דאמרינן לו אחוי טרפך לבעל התרומות ואף דבאל"מ פ"ט מהל' גזלה כתב לדעת הרא"ש בלא הכיר בה שהוא גזולה יכול לוקח לבטל המקח אף קודם שיבא הנגזל מ"מ סיים שם דבע"ת חולק ארא"ש וכן מוכח מדברי סמ"ע בסימן רכ"ו סס"ק י"א דאין הלוקח יכול לבטל המקח רק טרם שנשתמש ומטעם דע"י הערעור הוי מום במקח דסופו לצאת מידו וכאן כיון דבדיניהם מהני המכירה ואינו סופו לצאת מידו ל"ה מום במקח וגם לא יכול לומר החזיר לי מעותי דכך דינינו כיון דבעל הפרה א"י לטרפה גם בדינינו אמרינן לו אחוי טרפך טרם שטרפוה ואפשר גם להרא"ש א״י לבטל המקח ולתבוע מעותיו כה"ג כיון דבעל הפרה א"י לטרפה ממנו בעל כרחו דלוקח די"ל כך דיניכם ממילא ל"ה מקח טעות כ"ז שלא טרפוה ממנו ואין שום סברא לחלק בזה בין קרקע למטלטלין

ועוד אף דבגנב עכו"ם סתמי' לא מייאש משום דדיינא בגאותא מ"מ ה"ד במקום שמוציאין הגנבה בכ"מ שתמצא אבל במקום דדיניהם כשמכרה בשוק היא מכורה אם כן י"ל סתם גנבה יאוש בעלים מגופה דזה דרכם להוליך הגנבה למקום רחוק למכרה בשוק

וכ"ז צריכא כשמביא בעל הפרה ישראלים מעידים שהפרה שלו אבל ע"י גוים ל"ח בירור כמבואר בחו"מ סימן רכ"ה

יב

שאלה עמ"ש בחקי דרך הובא בפ"ת סימן לו סק"ט באם מסלק הנדן פחות שליש הוא פטור וכתב מעין גנים ששמע הפירש בשם גדולים דר"ל דפטור מקנס אבל א"י להכריח צד השני בזה לקיים השידוך עד שיסלק כולו ואם הוא אינו רוצה פטורים שניהם זמ"ז בלא קנס כלל עכ"ל אם טוען צד המקיים נהי דאינו שכנגדי חייב קנס מ"מ מחויב לסלק כל הנדן מכח התנאים דמתחייב אדם בשטר מה שאינו חייב כדאיתא בחו"מ סי' מ"ם נ"ל דנוטה הדבר דדינא משתעי די"ל דמ"ש בחקי דרך היה לפי המנהג הקדום שלא היו כותבין בלשון חיוב רק בלשון אתן ולפיכך היו עושין תנאים אחרונים בשעת חתונה כמבואר בחו"מ סי' רמ"ה ס"ב בסמ"ע ובא"ע סי' נ"א וכל התוקף היה הקנס על זה תקנו דאם מסלק פחות שליש פטור מהקנס אבל עכשיו דנהגו לכתוב לשון חיוב על זה לא היה התקנה מעולם ואפי' יהא רק ספק בתקנה אוקמוה על ד"ת אפילו להוציא כמ"ש בנא"ד הובא בפ"ת לחו"מ סח"י סק"ח ועוד נראה דהתקנה לא היה רק אם ירד מנכסיו דהוה כאנוס ועיין בשו"ת חס"ל סי' מ"ב בחחו"מ דמשמע הכי ומצאתי בשו"ת שו"מ סי' קל"ה דנסתפקו רבנים בזה ובמשפט שלום סי' ר"ז סט"ז צידד גם כן בזה לכאן ולכאן אך קשה לומר כן דאם כן היה להם ליתן שיעור בכמה ירד ואם צריך לברר ואף דלאידך גיסא ג"כ קשה דא"ל ירד למה יתקנו בחנם שיוכל לשקר לזה י"ל דעיקר התקנה משום היורד ול"פ ומשום דהרבה פעמים א"י לברר או דאינו רוצה לברר ואפשר גם לטעון ומ"מ לענין חיוב הנדן עיין מה שכתבתי בתשובה לקמן סי' תקנ"א

יג

שאלה איש שמו מעריסה ראובן לתורה ובפ"כ והלך למקום אחר ונקרא ליבש בפ"כ אבל לתורה נקרא ראובן אם לכתוב דמתקרי ליבש או המכונה ליבש. תשובה כגון זו איתא בשואל ומשיב תליתאה ח"ש תשובה ע"ג שכתב באיש שנקרא מיכאל יוסף וברח למקום אחר ונקרא אבוש בפי כל רק עלה לתורה בשם מיכאל יוסף וגירש אשתו וכתבו בגט מיכאל יוסף המכונה אביש וכתב דפסול ודאי דה"ל לכתוב דמתקרי דכינוי ל"ש רק בשם שיש לו כינוי ויוצא מלה"ק כמ"ש המכנה בעריות וכן בכתוב כי לא ידעתי אכנה עכת"ד ואשתמיטתי' מ"ש הג"פ בסימן קכ"ט סי"ד בס"ק ס"ד בפסקא המתחלת וראיתי דאם המגרש שמו אברהם וקרי ליה ליב מודה מרן הב"י להרמ"א דיכתבו אברהם המכונה ליב כיון דאין לו שייכות עם שם אברהם כי פליגי ביהודא הנקרא ליאון או ליב הב"י ס"ל כיון דיוצא משם העברי דיש למגרש זה שייך לכתוב עליו דמתקרי ורמ"א ס"ל דיש לכתוב המכונה עיי"ש הרי ממש להיפך מסברת השו"מ וסברת השו"מ היא סברת הב"ח והיא כתובה בתשובת גאוני בתראי שאלה ג' וכבר חלק עליו שם בעל מגיני שלמה בשאלה ד' בפסקא המתחלת עמוד ג' בראיות ברורות דאם כששם הכינוי אין לו יד לשם העברי והוא ממש שם אחר לגמרי צריך לכתוב המכונה וכך הביא שם ממהרי"ק ועיי"ש בפסקא המתחלת עמוד ד' דגם כשלא ניתן לו הכינוי בכניסתו לברית רק בעצמו או אביו קרא לו אח"כ שם לעז חדש צריך לכתוב המכונה.