תשורת ש"י קיח

הרי הוא נמי שבאי ולכן חייבו ליששכר ג"כ להחזיר לו הוצאותיו אך מ"ש ליתן לו ביטול ריוח מעותיו צ"ל דס"ל כדעת האומרים דלצורך מצוה מותר ליקח רבית כדאיתא ביו"ד סי' קע"ב ס"א בהג"ה ודלא כהחולקים שהובא בטו"ז שם סק"ג ובש"ך סק"ט דלדדהו ה"נ אסור כדמוכח בשו"ת הרא"ש כלל ל״ב בנדוניא שחייב להחזיר לבן אשתו ולא החזיר דפסק דא"צ ליתן לו ריוח אפילו הרויח בהמעות משום רבית וכמ"ש הש"ך ואחרונים בחו"מ ס"ס פ"א וכאן הוי ר"ק כיון דמחייבו להחזיר לו מעותיו הוי הלואה מתחלה וכשאתה מחייבו ליתן לו יותר ע"כ דהוי כנתן לו בהלואה מתחלה אדעתא דהכי להשתלם מאביה קרן ורבית ושכרו דאל"כ פשיטא דא"נ אביה להחזיר לו וכמ"ש הר"ן בפרק שני דייני בענין זן אשת חברו דהאשה פטורה משום דלאו אדעת להפרע ממנה זכה וס"ל לתשב"ץ כמו דצריך לשלם שכרו דודאי אדעתא דהכי נחית ה"נ ודאי ע"ד ליטול ריוח ביטול מעותיו דאל"כ יצא שכרו בהפסדו ועכצ"ל דס"ל מפני מצוה מותר גם למלוה דלא כטו"ז ביו"ד סי' ק"ס סכ"ב ס"ק כ"א ולא קי"ל כן דודאי יכול אביה לומר קי"ל כהאוסרין בר"ק אפילו בפ"נ גמור כ"ש כנדון דתשב"ץ דכבר היתה ביד יהודי דלא חשוד אשפ"ד ר"ק על זנות דפנוי' ועוד צ"ע זה שנשאה אח"כ אפשר דמעיקרא אדעתא דהכי נחית ולא להשתלם מאביה כלל

גם מ"ש התשב"ץ דחייב לתת לבתו כמשפט הבנות לפי ממונו לא פסק כן הרמ"א בא"ע סי' ע״א ס"א והוא מהגמ"ר ותא"ו וכ"ש שכבר נשאה זה

ולנ"ד כיון שכבר פדאה שמעון והאב נתחייב להחזיר לו הוי לו כפורע חובו של חברו דלא היתה בשביה אצל שמעון ולא הוי כאנס דבא בעלילה א"ל פטור האב אפילו מלהחזיר לו מה שנתן לשמעון כ"ש שכר טרחת לוי וביטול ריוח מעותיו דפטור האב

ב) מה שכתבתי בערך ש"י חיו"ד סי' ק"י אהא דהקשה בתה"ה על הרמב"ם דס"ל ספק מותר מה"ת א"כ למה צריך בקידושין רבוי דממזר ודאי ולא ממזר ספק וכתבתי דנ"מ לס"ס דמ"מ לא הוי ודאי וסוף סי' ח"י כתבתי דס"ס צריך לברר אם אפשר כיון דלא חשוב ודאי וגם במצות עשה לא מפטר בס"ס לפימ"ש אחרונים דתורה דברה על הודאי עיי"ש נ"ל ראיה מכתובות דף ע"ה ע"ב דאמר שם אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור"י מטהר ונתקשה באס"ז ממ"נ אם דיוקא דרישא דוקא דבהרת קודם ואם נולדו בב"א טהור א"כ מ"ט דרבנן דספק טמא הא הוי ס"ס ואם דיוקא דסיפא דוקא קשה מ"ט דר"י דמטהר הא הוי ס"ס לחומרא דהא יש נמי ספק שמא נולדו בב"א ונ"ל לפימ"ש הר"ש פ"ד דנגעים משנה י"א מן התורת כהנים אם משנזקק לטומאה טמא מדכתיב בויקרא י"ג ואם פשה וכו' ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה וטהרו הכהן מדלא כתיב וטיהר הכהן דרשינן את הודאי הוא מטהר ולא את הספק ובתוספת בכתובות שם כתבו בד"ה ספק דמיירי משנזקק לטומאה והנה באס"ז פ"ק דב"מ דף זיי"ן אהא דמעשר דעשירי ודאי א"ר לכן קפץ אחד מהמנוין לתוכו כולן פטורין דהקשו ניזל בתר רובא החייבין ונימא כל דפריש מרובא פריש ותרצו הרא"ש וריטב"א שם באס"ז דגם רוב הוי ספק ובמקום דקפיד קרא אודאי גם רוב לא מועיל וא"כ י"ל גם ס"ס דהוא מטעם רוב כמ"ש בשו"ת הרשב"א סי' ת"א דספק אחד כמחצה וספק שני מכריעו לרוב לכן הכא דצריך ודאי לא מהני ס"ס ולעולם אם נולד בב"א טהור ולפ"ז מוכח דבס"ס אין מוציאין ממון דס"ס לא עדיף מרוב ולא חשיב ודאי

ג) דעת ר"ש חפני הובא בטוח"מ סי' פ"ז דשבועה דאורייתא אף ברצון שניהם לא מפכינן ורי"ף חולק וכ"פ בש"ע ונ"ל דעת רש"י כהר"ש חפני דבכתובות דף פ"ז בד"ה ש"ד פרש"י וכ"מ דלא מפכינן ובדף פ"ח גבי אי פקח הוא מביאה לידי ש"ד פי' רש"י ונ"מ לענין נק"ח עיין מהרש"א ומהר"ם שי"ף הקשה הלא גם בדרבנן לא מפכינן מתובע לנתבע וי"ל לדעת הר"ש חפני דגם ברצון שניהם לא מפכינן שבועה דאורייתא א"כ נ"מ לענין זה דבדרבנן מפכינן גם מתובע לנתבע אם נתבע רוצה אבל בהא דאם פקח ל"ל האי נ"מ דבידו שלא יתרצה וגם בדרבנן לא תוכל להפך עליו וכיון שמצינו חבר להר"ש חפני צ"ע אם הפך ש"ד ויצא מב"ד ואח"כ חוזר בו אם לא יוכל לומר קי"ל כיון שהוא מוחזק ודעת ר״ש לאו יחידאה

רנג

שאלת שני חנונים עשו ביניהם בקאג"ס שהם שותפים בסחורה שימכרו לאנשי העיר ולא ימכרו בפחות מריוח עשרה למאה וכל אחד יתן החצי ריוח לחברו ואם ימכרו בריוח יותר מעשרה למאה לא יתן לחברו חלק מהמותר מהעשרה ונפשו בשאלתו אם הקונים אינם רוצים ליקח רק בריוח עשרה למאה אם מותר למכור בריוח חמשה עשר למאה ולומר לקונה שאין לו ריוח רק עשרה אף דהקונה אינו יודע שצריך ליתן לחברו חמשה דהא באמת לא נשאר לו ריוח רק עשרה נ"ל כיון דנגד החמשה שנותן לחברו נותן לו חברו גם כן חמשה כאשר עשו ביניהם א"כ מרויח הוא באמת ט"ו למאה דל"ל גם כשלא ימכור הוא כלל יטול מחברו נמצא אינו מרויח במכירה סחורה זאת עתה רק עשרה דזה אינו דמחויב כל אחד לעשות לטובת השותפות כל האפשרי דשותפין הם כשכורין זל"ז כמ"ש בחי' רמב"ן פ"ק דב"ב דף טי"ת ואם יפשע ולא ימכור יכול חברו לבטל השותפות כשותף ששינה כדאיתא בחו"מ סי' קע"ו סמ"א ועוד דשותף חייב במניעת ריוח כמו אם אוביר ולא אעבוד כמ"ש נה"מ סימן קע"ו סי"ד וא"כ כשנזדמן לו קונה בריוח עשרה למאה ויפשע ולא ימכור יתבטל השותפות ולא יתן לו חברו חמשה מסחורתו או יכפנו שיחזור לו מה שמנע ריוח ממנו נמצא במכירה זאת שנוטל ט"ו למאה ריוח והריוח כולו שלו

ועוד לפמ"ש תוספת בפרק נערה שנתפתתה דף מ"ז ב' בד"ה של"כ דקונה פרה ונטרפה או מתה אח"כ דלא יוכל לבטל המקח מכח אומדנא דאדעתא דהכי לא קנה דאינו תלוי בדעת קונה לבדו אלא גם בדעת המוכר ואולי לא היה מקנה לו לדעתו אם לא יפרש ועיי"ש באס"ז ור"ל כיון דאפשר אם היה מפרש היה המוכר מעכב לכן צריך הקונה לפרש ותינח התם דמוכר אינו יודע יותר מהלוקח אבל בנ"ד דמוכר יודע ולוקח א"י על המוכר מוטל לפרש דשמא לא היה מתרצה לוקח וכדאמרינן כה"ג בב"מ דף ע"ז ובחו"מ סימן של"ד.