תשורת ש"י קיד

שהביא תשובת רמב"ם וז"ל ראובן תבע את שמעון לדין וכיחש שמעון ונשבע ראובן שלא יתבע לשמעון שישבע לו או שיתן לו שום ממון לא יש מחילה בזה הלשון וכ"ז שיתבענו חייב שמעון רק ראובן עובר על השבועה וכ"כ מהר"ם סימן תל"ה ומהר"ם חאגיז ובמהרי"ט חא"ע ס"כ וכ"א אם אמר אין לי עליך שום תביעה הוי מחילה ודבריהם שלא כהרמב"ם ואפשר לחלק בין לא אתבעך שהוא לשון הבטחה על להבא ללשון אין לי עליך שום תביעה שהוא לשון הוה שעתה אין לו עליו שום תביעה והוי הוכחה שהוא מחמת שמוחל לו את"ד ולפ"ז אם אמר איני תובעך ג"כ הוי מחילה ואין בזה טעם

ולענ"ד החילוק דאם אמר לא אתבעך לא סילק עצמו מגוף החוב רק מהתביעה וכדאמרינן בפרק הכותב מדו"ד סילק נפשו אבל כשאמר אין לי עליך שום תביעה ע"כ דמחל לו דאל"כ הרי יש לו עליו תביעה רק דאינו רוצה לתובעו והוי הודאה דאין לו עליו תביעה וע"כ משום דמחל לו

ועוד לשון לא אתבעך י"ל דמוחל לגמרי וי"ל דאינו מוחל רק לא יתבענו וכשהלשון מסופק בגוף המחילה אזי לא נחית לספיקא ויד הלוה עה"ת כמ"ש בנתיבות בכללי תפיסה סי"א עיי"ש רק היכא דבטל השטר לגמרי לא אמרינן יד בעהש"ט עה"ת כדאיתא בחו"מ סימן מ"ב ס"ט ובחידושי שם הוכחתי דל"ד שטר דגם בדיבור בע"פ אמרינן בכדי לא עביד כמ"ש תוספת פרק המדיר דף עי"ן ע"ב דהיכא דא"צ לשנות דיבורו גם לרבנן ס"ל דא"א מד"ל ולכן היכא דלא נשבע שלא יתבענו אם לא יהא מחילה הוי דבריו לבטלה דהוי דברים בעלמא ויכול לחזור ולתבעו כיון דחייב לו ואפילו קנין ל"מ דהוי ק"ד בעלמא וע"כ דמוחל לו גוף הממון וזוכה חברו במה שבידו

אבל כשנשבע י"ל דלא מחל גוף החוב ומ"מ לא הוציא דבריו לבטלה דאם יתבענו עובר על השבועה

ועכ"פ היכא שקצב זמן דאפילו בלא שבועה לא הוי לבטלה די"ל דהאריך לו הזמן אבל גוף החיוב לא מחל רק שלא יצטרך לשלם לו לפני הזמן לכ"ע אינו מחילה לחלוטין ואחר הזמן מגיע לו כל החיוב שעלה למפרע וינכה לו רק השני מאות ז"כ לכן אפילו כתוב בשובר אין לי עליך שום תביעה ושום טו"מ ודו"ד שתי שנים מהיום מ"מ היינו רק הרחבת ז"פ דבאמת האריך הז"פ ואין לו עליו עד אותו זמן שום תביעה

ועש"ך חו"מ ס"ס רל"ב בשם ש"ג ס"פ הגוזל בתרא דהמלוה לחברו ואינו תובע הלואתו אין הלוה חייב לשלם לו מאיליו הואיל ואינו תובע במתנה ביקש ליתן לו ע"כ וצ"ע בזה עכ"ל ש"ך וודאי דכשלא תבעו איזה שנים ותבעו אח"כ חייב לשלם וכ"מ הלשון אין הלוה חייב לשלם מאליו ופשוט ומבואר בפרק הנושא דף ק"ד ואיך יתבע אחר שמחל לש"ג א"ו דהיינו במתנה ביקש ליתן לו רק כ"ז שאינו תובעו מאריך לו זמן וזה מתנתו

ולש"ג נראה דס"ל דאם אמר לא אתבעך לעולם דבמתנה נותן לו כיון דכ"ז שאינו תובעו אין הלוה חייב לשלם מאיליו ל"ל דכונת המלוה אני לא אתבע ממך ומ"מ מעצמך אתה חייב לשלם לי

ולפ"ז מוכח מתשובת רמב"ם הנ"ל דלא כש"ג ולש"ך דהניח בצ"ע נראה כמ"ש דהוי ספק אי מחל ותליא אי נימא יד בעל השובר עה"ת וכמ"ש ובשו"ת ר"ח א"ז סל"ט כתב נמי דלא אתבעך ל"ה מחילה ועמ"ש בחידושי לחו"מ סימן ע"ג ס"ב

והנה משו"ת ר"ח א"ז ומהר"ם סימן תל"ה מבואר דגם כשלא נשבע רק אמר לא אתבעך לא הוי מחילה אך י"ל דוקא כשאמר כן בע"פ וס"ל דבע"פ ל"ל בכדי לא עביד רק בשטר וכמ"ש הר"מ מרוטבורג האחרון חחו"מ ס"ח הובא בפ"ת חו"מ סי' מ"ב ס"ט דהא דאמרינן דאם השטר בטל לגמרי לא אמרינן יד בעהש"ט עה"ת דוקא בשטר דעביד מעשה לכתוב ולחתום

ואם כתב וקניתי בקאג"ס צ"ע דאף דאיתא בפח"ה באומר דו"ד אין לי על שדה זו דאם קנ מידו מהני וכן בחו"מ סי' רי"ב באומר ידור פלוני בבית זה מהני קנין דמגופה קנו מידו י"ל דוקא התם דהזכיר הבית והשדה וקאי הקנין אגופו משא"כ כאן דלא הזכיר כלל גוף הממון רק לא אתבעך או אין לי תביעה עליך

ועוד התם שייך קנין אגוף השדה והבית דצריך קנין ונקנה בקנין משא"כ כאן אם לומר ע"י הקנין דנתכוין למחול גוף הממון הרי מחילה א"צ קנין כשלא תפס בידו שטר ואין המחילה על תנאי שיצטרך קנין לסלק אסמכתא

ועוד דגוף הממון לא נקנה בקנין דמטבע לא נקנה בקנין ואינו רק סילוק שעבוד והרי כשאמר אתן לך ל"מ קנין עיין חו"מ סימן רמ"ה ולמה לא אמרינן דחייב גופו ליתן וע"כ כיון שלא הזכיר גופו וראיה לזה מהר"ן פרק ואלו מותרין דט"ז ע"ב וז"ל וא"ת וכי אמר ישיבת סוכה עלי מאי הוי הא דבר שאין בו ממש הוא בתוספת אמרו דלא נקרא דשאב"מ אלא בשאינו מזכיר שם החפץ שאוסר עליו כגון שאני ישן שאני מדבר אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא וגבי מקדיש מע"י אשתו כיון שהזכיר את הידים כאומר יקדשו ידיה והובא ביו"ד סימן רי"ג וא"ל א"כ גם בלא קנין כיון שהזכיר גוף הבית או השדה נימא דגופו נתן כמו בנדרים שאני נדרים דידות נדרים כנדרים וכיון שהזכיר מקצת מהני מדין יד

ועוד דרש"י פירש ר״פ הכותב בד״ה קנו מידו מהו דדלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה ומסיק הש"ס דמגופה קנו מידו ומזה ראיית רמב"ן בידור פלוני בבית דאם קנו מהני וממ"נ אם הכונה דאין חליפין באין אלא אם נותן לחברו מחיר הסודר לכן ע"כ מגופה של קרקע קנו מידו דאם על דין ודברים או אויר הבית לבד קנו הא לא נתן לו כלום מחיר הסודר א"כ בנ"ד דעכ"פ יש הרווחת ז"פ שתי שנים וזה שוה כסף כמבואר במכות לענין עדים שהעידו שחייב לחברו ליתן אלף ז"כ מכאן עד ל"י וכן בחו"מ סימן ע"ג הרי יש מחיר הסודר ומנלן שמחל גם גוף החוב לחלוטין ואם הכונה דלא שייך חליפין על דבר שאין בו ממש רק אדבר ממש א"כ ה"נ כמו דהרווחת ז"פ אין בו ממש כן מחילה החוב לחלוטין אין בו ממש דאינה רק סילוק שעבוד לזמן או לחלוטין ובין כך ובין כך אינו נקנה בק"ס רק מועיל מחמת שישנו ביד הלוה וסגי בדיבור לבד וכן מצאתי בפנ"י ר"פ הכותב דהיכא דסגי בדיבור מפורש ואינו רק סילוק שעבוד והגירועתא