תשורת ש"י קיב

וגם לפי הבנתו יש לכאורה ראיה לדברי הפ"ת דאל"כ תקשי כיון דציר בכדי שירתיח פועל כמעל"ע דמים מ"ש בקמאי חלפי ואזלו דלא ישתוו אע"כ גם במעל"ע דמים כה"ג ל"ה כמבושל רק בציר ומעל"ע דאיכא תרתי חריפות הציר ומעל"ע

ובמחצית השקל כתב על דברי הש"ך כיון דהכלי מנוקב אין הציר בעין נראה שמפרש דנפל לציר וזב הציר ולא נשאר רק לחלוחות על הבשר לכן לא הוי כבוש בפחות במעל"ע ובמשבצות ריש סימן ק"ה כתב דלחלוחות ל"ה כמבושל אפילו במעל"ע אך י"ל דכאן בציר דחריף חמיר

רמד

שאלה חתמו עדים על גט ומחמת שסברו שנגמר חזר הבעל והקנה לסופר הדיו וקולמוס אח"כ הרגיש המסדר חסרון בשם עד ראשון ותיקן העד שמו באותו דיו ובאהע"ז סימן ק"ל סס"א כתוב בהג"ה דלא יחתמו העדים רק בדיו וקולמס של בעל. ונ"ל דאין קפידא בדיעבד חדא דהוי קנין בטעות מה שחזר והקנה הדיו לסופר דאם ידעו שעדיין לא נגמר הגט וחתימתו לא היה חוזר להקנות דהא מעיקרא הקנה הסופר לבעל כדי שיהא נגמר הגט והחתימות בהכשר בדיו של בעל ועוד עכ"פ עכשיו נתן הסופר הדיו להשלים החתימה ולא הקפיד כי נוטל שכר כשיהא נגמר כל הגט בהכשר אם כן נהי דכסף מדרבנן לא קני או שנאמר דהסופר נותן בחנם ולא קפיד על אותו מקצת דיו א"כ כיון דהקלף של הגט נשאר לבעל הרי כליו קונה לו הדיו אף דלא נתכוין לקנות דכליו כחצרו דקונה לו שלא מדעתו ואם מונח בבית הסופר קונה לבעל כהא דחו"מ סי' רי"ש ס"ד דאם קנה הכלי מהמוכר עיי"ש דה"נ קנה הבעל הגט מהסופר ואם מונח ברשות הרב המסדר מ״מ הא דכליו של לוקח אינו קונה ברשות שאינו של שניהם פירשב"ם בב"ב דף פ"ה כגון שלא נתן בעל הרשות למדוד שם דהיינו דומיא לר"ה וכאן הרי המסדר הכניסם לרשותו לכתוב ולחתום הגט ולמסרו לבעל ואח"כ לאשה ומקבל שכר על כל זה ונכלל נתינת הרשות בזה ולפ"ז מה שהצריך הרא"ש בסה"ג ושאר פוסקים להקנות גם הדיו לבעל במתנה עכצ"ל משום דאם הסופר אינו מקבל שכר דהוי כליו של לוקח ברשות מוכר או נותן דהוה בעיא דלא איפשטא בב"ב אי קונה ללוקח לכן לא חלקו ותקנו שיתן הסופר לבעל גם הדיו במתנה ויגביהו הבעל דשמא ע"י הקלף לא יקנה הבעל הדיו ברשות סופר או ברשות אחר כשלא נתן הרשות ופשוט דכליו קונה אף שאין לו תוך ואח"כ מצאתי שכ"כ מח"א בהלכות קנין חצר סי' י"א דכלי שאין לו תוך ג"כ קונה והובא במשפט שלום סימן ר"ו ס"ג ואפילו בלא כ"ז הא הרבה פוסקים ס"ל דא"צ כלל להקנות הקלף והדיו לבעל כדאיתא בטור וב"י לסימן ק"כ וחתימת העדים לדידן דעמ"כ אינו בכלל וכתב ונתן רק יש לחוש שמא גזרו גם בזה חתימה אטו כתיבה והרי כאן עכ"פ הוי נמי ספק אם כליו קונין ברשות שאינו של לוקח אם הרשות בטל לכלי או הכלי לרשות ועוד כיון דמדינא סגי בחתם בן פלוני עד אף שלא חתם שמו א"כ ביש שינוי וטעות בשם העד עצמו אינו פוסל כמ"ש תה"ד סימן רכ"ח שו"ר בלבוש סימן ק"ל ס"א דהא דאין חותמין העדים רק בדיו וקולמס של הבעל כמו הסופר הוא רק לכתחלה לחומרא בעלמא ואם שינה אין קפידא משמע דאין קפידא ומותר למסור גט זה לאשה ומ"מ מהיות טוב אם הבעל כאן לפני נתינת הגט יתן הסופר שנית במתנה הגט לבעל ויגביהו ועיין פתחי תשובה סי' ק"כ סק"ב

רמה

שאלה ראובן היה לו עצים ביער ומכרן לשמעון ליתן לו בעד כל עץ כך וכך והקדים לו שמעון עשרה אלפים ולוי היה לו חוב שני אלפים על ראובן ודחקו לשלם לו ורצה לעקל עצים שלו וכתב ראובן לשמעון שלם חובי ללוי ותנכה מדמי העצים וכתב לו שמעון אני מקבל דבריך לשלם ללוי באופן שמן כל עץ ועץ שתתן לי אתחייב ללוי א' ז"כ ומסר ראובן כתב זה ללוי וכשקיבל שמעון העצים ראה שאפילו כדי דמיו שהקדים אין לו לכן אינו רוצה לשלם ללוי

ודיין אחר אמר כיון דשמעון לא נתן כתב זה ליד לוי לא נתחייב ללוי וצ"ע דהא בפ"ק דקדושין דף כ"ג וביו"ד סי' רס"ז סמ"א מבואר דע"כ קונה עצמו בשטר ע"י אחרים משום דזכות הוא לעבד ולא ביארו דצ"ל זכה ובפ"ק דקדושין ד"ז יליף ממונא מדין ע"כ אך י"ל שאני ע"כ דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה ל"ה משחררו לכן הולך ותן כזכי דהוי כחייב לו כמ"ש ר"ת בתוספת פ"ק דגיטין דף י"ב סד"ה כל האומר ובחו"מ סי' קכ"ה ס"א בהג"ה אם אמר יהא מנה זו לפלוני הוי כהולך ומנה ושטר אחד הן כמ"ש הריטב"א הובא בש"ך שם סק"ט ואף דלמ"ד עבז"ל אצ"ל זכה מ"מ הא פליגי הפוסקים ובחו"מ סי' ל"ט פסק דלא אמרינן עבז"ל וצ"ע בהא דמועיל כשכתב משתעבדנא לך ולכל מוציא שטר זה הא לא אמר זכה ומצאתי דפליגי בזה קצו"ח ונתיבות בסימן ס"א דלקצו"ח אצ"ל זכה ונתיבות ס"ל דצ"ל זכה זולת כשהתנה עם הלוה בשעת הלואה דמשתעבד הלוה ע"י המעות ועיין תומים ונתיבות סי' קכ"ה ס"א ואפשר כשאמר הולך או תן גרע די"ל אין דעתו שיקנה חברו עד דמטי לידו ויוכל לחזור בו טרם הגיע לידו אבל כשכתב לוי אני מתחייב מנה לשמעון ומסר השטר ליד ראובן ולא אמר כלום ע"כ כונתו שיזכה לשמעון דאל"כ במה יקנה ובכדי לא עביד וכדאיתא בחו"מ סימן קצ"ה בהג"ה ס"ה לענין ק"ס דסתם הוי כמעכשיו דודאי כונתו באופן המועיל דבכדי לא עביד ומ"מ בנ"ד דעשו זה כדי להשקיט את לוי ודעתם היה שיהה הכתב ביד לוי עכ"פ יזכה לוי כשהגיע הכתב לידו לכ"ע ועוד הרי ר"פ הנושא אשה ופסקה עמו כדי שיזון בתה חמש שנים חייב לזונה ואמר הש"ס מ"ל כה"ג ופרש"י דמוסר לה שטר בפני עדים וכ"כ תוספת והרי תוס' שם בד"ה אליבא פרשו דאמרי דמחייב עצמו ולא בהודאה הרי אף דלא מסר השטר לבתה מתחייב לבתה אך י"ל מטעם אחר פטור שמעון כיון דהיה חיוב על תנאי שיתן לו ראובן העץ וכל דאי אסמכתא וצריך קנין בבד"ח אף דנתקיים התנאי אח"כ מ"מ כאן דע"י קבלת העצים לא מתחייב דהא לשמעון יש לו אצל ראובן מכבר יותר מדמי העצים וע"י הכתב אינו מתחייב דהוי מתחלה אסמכתא

עוד יש לדון בזה לפי ענין המעשה דלוי לא החזיר השט"ח שהיה נו על ראובן ואדרבה בפירש אמר לו כשנתן לו ראובן כתב של שמעון אני מאריך לך זמן הפרעון עד שתתן העץ לשמעון ואם שמעון לא