תשורת ש"י קיא

כיקב עור הפנימי רק החיצון נ"ל דאין להכניס זה שמא היה שומן בספק כיון דעכשיו ליכא שומן יש לומר כשעת מציאתו כן מעיקרא לא היה שומן וכמ"ש בשו"ת מנ"ע סי' צ"ז לענין נשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובו דל"ל ספק שמא לאחר שחיטה כשבר או אח"ש יצא העצם לחוץ שאין דנין באיסורן אלא כפי מדת שעתן וכ"ש כאן דבלידתן אין שומן על הקורקבן כפי ששמעתי וכן כ"ז שהוא כחוש עד שמתפטם העוף ועוד אם איתא שהיה עליו שומן וקלפוה היה מרגיש מיד בנקב כיון שנתן עיניו וידיו באותו מקום ובשו"ת באר עשק סי' ס"א כתב דאם שהיה בועה בולטת לחוץ ודאי שכבר יצא שאלו העור החיצון לא ניקב לא נהייתה שם אותה ביעא עיי"ש ואולי כן הסברא גם ביבלת דבא ג"כ מחמת הנקב ועור דאין סברא שהיה השומן על הנקב אדוק דא"כ איך נעשה היבלת תחתיו בין הקורקבן ובין השומן דאין דרך יבלת להיות רק מבחוץ לגמרי ועוד כיון דהנקב דק סברא יותר דמחמת קיץ דק ניקב דאם מחמת חולי היה מתפשט בעובי יותר והיה ניכר עכ"פ עור לקוי סביב הנקב ובד"מ הובא בטו"ז סמ"ט סק"ג כתב אם הספק מחמת שא"א להתברר אם הוא ע"י קוץ או מחמת עצמו אז יש להקל אבל אם אפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי זה לא מקרי ספק כלל והיה ספק אחד וטרפה עכ"ל וא"כ אם נאמר מחמת קוץ ניקב רוב הנבלעים דרך הושט באוזא שאין לה זפק כמ"ש אחרונים א"כ ל"ל ספק שמא לא ניקב עיר הפנימי וליכא רק ס"א שמא היה השומן סותמן מבחוץ ובחידושי רע"ק סי' מ"ט כתב לפי הצד דנקב מחמת מחט כיון דאין המחט תחוב לפנינו מצוי ורגיל יותר דניקב גם החיצון ממה דיש לחוש במחט בחלל הגוף דניקב לאברים הפנימים

רמא

ששאלת על הדין שביו"ד סי' ל"ב ס״ז שם סק"ו אם גוררת רגליה א״ל בדיקה ומקורו מפא"ט דף נ"א בההיא אימרתא דשדרה כרעא דאמר ר"יי שגרונא נקטה וראית בפירש שכתב כלומר וכשרה לאח"ז כשתנצל מאותו חולי וכיון שלא נזכר פירש זה בראשונים לא ידעי לה ויש לנו להחמיר כרגמ"ה כמ"ש בש"ך יו"ד בכללי או"ה ס"ס רמ"ב וברמ"א חו"מ סכ"ה הנה אותו פירש אין לי אך נ"ל דביש"ש בפא"ט בסי' רמ"ב כתב דבה"ג מוקי לההוא אימרתא דידוע שנפלה ותוס' ורשב"א כתבו דל"ל כן דא"כ מאי קאמר דחוט השדרה ל״ש הא בנפלה שכיח ושכיח שיפסק החוט והקשה היש"ש דא"כ אמאי הביא תלמודא האי עובדא בתוך ענין נפילה מאחר דלא דמי כלל להך סוגיא וה"ל לש"ס למקבע אמשנה דנפסק חוט השדרה ונדחק לתרץ לכן ס"ל להרגמ"ה דמיירי בנפילה כבה"ג ותחלה אחר שנפלה שדרן כרעיה ואח"כ הלכה יפה והחמיר רבינא כיון דשדרן כרעא אחר הנפילה רגל"ד דנפסק החוט ויש לחוש גם כשהלכה אח"כ יפה כמ"ש ר"ן שם לענין הוכתה במקל על השדרה דאמ"ד אף דהלכה חיישינן דנפסק החוט ורב יימר ס"ל שגרונא נקטה דפסיקת חוט השדרה לא שכיח בעהלכת ואם כן אין סתירה מזה למ"ש בש"ע וטו"ז כשלא נודע שנפלה ואן דלפירש הרגמ"ה אין ראיה מהגמ' להיתר בלא נודע שנפלה ושדרא כרעא עדיין מ"מ אין להוסיף בטרפות ולאחזוקי איסורא כיון דשגרונא שכיח בכשרה

רמב

ששאל עשרים אוזות היו בכלוב ומצא בבקר נפרץ הגג ואוזא אחת תלויה בכותל מתה אם יוכל לתלות בכלב וכתב דבטו"ט ודעת פסק אף דספק כלבא ושונרא תלינן במצוי היינו לענין זה שנמצא בו פצע אבל האחרים י"ל להיפך דמצוי שאין ניצל מהדורס כמ"ש המ"ב אך מהר"ם שיק השיג עליו מכח קושית התוספת בס"ד נוקים וחז"כ ותרצו דדרוסה שכיח ואם איתא כמהרש"ק הא אפכא נמי ל"ש שינצל מהדורס עיי"ש חיו"ד סי' פ' וי"ל דכונת תוספת דכיון דעל הדורס ודאי לדרוס נכנס לא שכיח שלא ידרס יותר ממה דלא שכיח שינצל הנדרס ממנו אבל לענין לתלות במצוי י"ל כמהרש"ק דאפכא נמי אינו מצוי אלא דסברת המ"ב בנוי עמ"ש הר"ן בקטע חד לא חיישינין דמקודם דרס אחריני וס"ל דטעמא דאם היה דורסן לא היו ניצולין ממנו ואין זה מוכרח די"ל משום דלא מצאנו ריעותא בגופה מוקמינן לה אחז"כ וכמ"ש בחיבורי ערך ש"י על יו"ד סי' נ"ז אך שם ס"ט כתבתי דאין דברי הצ"צ שכתב בנמצא מת יש לחוש שלא מת בפני הדורס מוכרחין די"ל נמי כיון דבאחריני לא נמצא ריעותא מחזיקינן להו בחז"כ גם אמרינן כשעת מציאת הנדרס דעכשיו אינו חי כן היה בפני הדורס עיי"ש ובלא"ה כתב בח"ס יו"ד סי' ס"ד דתלינן בכלבא דמצוי בבית ולא בדורס דאתי מעלמא ובנ"ד י"ל נמי דנעשה ע"י גנב שרצה להוציא האוזא ומחמת איזה סבה ברח והניח האוזא תלוי כי הפרצה בגג נוטה שנעשה ע"י אדם וגנבי וכלבי מצויין לכל הפחות כדורס ומפרט דדעת הרא"ה בבד"ה דלא תלינן בדורס אף דמצוי יותר עכלבא

רמג

מה שעמד על דברי פ"ת ביו"ד סימן ס"ט סקל"ב דכבוש מעל"ע בנדר דמים מתחלפין לא הוי כבוש לפמ"ש הש"י דאם החליף המים תוך מעת לעת ל"ה כמבושל וכתב מעלתו דטעם הש"י משום שהופסק הכבישה לא משום דנתחלפו המים גם אני בראותי דברי הפ"ת לא יישרו בעיני מה"ט ומעלתו כתב עוד ראיה מהש"ך סימן עיין סקל"ו בתירץ שני דמותר הבשר שנכבש בציר פחות מעל"ע דמיירי בכ"מ ויש לדם מקום לזוב וע"כ דהציר מחולף כיון דיש מקום לזוב ומ"מ הוי כמבושל במעל"ע א"ד ויש לדחות דאין הציר מתחלף רק מיירי כמ"ש הש"ך בסק"מ שם דנמלח הבשר על עצים שעל גיגית מלאה ציר ונפל קצה הבשר בציר ואינו נוגע לשולי הגיגית והגיגית מנוקב באופן שזב הציר לאט לאט ואף דצריך למלוח על מקום שאם ישפך מים ירד מיד כמ"ש בסימן ס"ט היינו כשמונח על שולי הכלי דהמקום דחוק ופירש ממל"מ אבל באופן שכתבתי סגי דזב הציר לאט לאט שעי"כ לא הוי כמבושל בפחות ממל"ע כיון דזב מתחתיו ע"כ מתנענע כל הציר וכבר כתב בעיקרי ד"ט סימן זיין דיש שקבלה בידם דאם נענע הכלי שבו המים תוך מעל"ע ל"ה כבוש כמבושל וי"ל שזה סברת הש"ך לענין ציר בכדי שיתן על האור וירתיח דל"ה כמבושל כשמתנענע.