תשורת ש"י קי

רלז

ששאל בנשתרכו בלא ת"כ ולא נכתב שום דבר ואחר איזה חדשים חזר אחד אם יש בזה משום חרם ואם חייב בקנס. הנה בב"ש סי' נ"א סק"י כתב דחרם הקהלות יש ובנוב"ת חיו"ד סי' קמ"ח פסק דחייב בקנס ובחרם ותמוה לי איך לא הזכיר מ"ש מהרי"ק שרש כ"ט דקרוב הדבר לחייבו קנס מחמת הבושת דגרע מביישו בדברים דהכא איכא מעשה רב הרי כתב רק דקרוב הדבר ואינו ודאי וגם בזה חולק הבית מאיר בא"ע סי' נו"ן ס"ו וסימן נ"א ס"ו ונראה גם למהרי"ק בנ"ד דליכא שום מעשה פטור מקנס אף דלא נזכר במהרי"ק שנעשה השידוך בקנין וכתיבה ות"כ י"ל משום דשלח סבלונות זהו המעשה וא"כ בנ"ד אם שלח מתנות אזי צד המקיים דמוחזק במתנות א"צ להחזיר מחמת ספקו של מהרי"ק ולענין שכר השדכנות פטור החוזר מלהחזיר לצד המקיים כיון דא"צ לשלם עד אחר קנין וכתיבת תנאים ואיהו דהקדים אפסיד אנפשיה ועיין באה"ט סימן נו"ן סק"ט בשם רדביז

רלח

שאלה מורדת ואינה רוצה לדור עם בעלה ולא לקבל גט והזמין אותה הרב שבעירה ומסרבת לעמוד לד"ת והלך הבעל לעירו וכתב הרב שבעירה לב"ד שבעיר הבעל דירא להתערב בזה ועברו יותר מיב"ח וכתבו הב"ד דיוצאים ביד רמ"א שבסימן ע"ז ס"ב דלאחר יב"ח מגרשה בע"כ או מתירין לו לישא אחרת והשבתי דבפ' אעפ"י דף ס"ג ע"ב איתא דאחר המשנה התקינו להכריז ד' שבתות ובדף ס"ד התקינו עוד להשהות יב"ח ודעת ב"י בפי' דברי הטור דגם לאחר תקנתא דיב"ח צריך הכרזה ד' שבתות וטו"ז וב"ח ס"ל בפירש דברי טור דתו ל"צ הכרזה אמנם הרמב"ם בפי"ד ד"י ס"ל נמי דצריכה הכרזה ויב"ח וכן סתמו המחבר ורמ"א וא"כ עלה קאי הרמ"א במ"ש דאחר יב"ח אין עליו חדר"ג ומנלן דגם בלא הכרזה אין לחוש לחדר"ג כיון דלא נתנו חכז"ל עליה דין מורדת לענין גט וכתובה רק אחר ההכרזה אבל י"ל כיון דהרב שבעירה ירא מפני אלמותה להתערב ואין בכחו להכריז והכרזה במקום הבעל כיון שהוא בריחוק מקום שאין מכירין אותה לא יפעל כלום שתתחרט א"כ לא אפשר לא תקנו חכז"ל להקל עליה היכא דהמניעה מפני אלמותה וזה ק"ו ממה דמצינו בב"מ דף ל"ט ע"ב בעובדא דמרי בר איסק דבגבר אלם מחמירין עליו יותר מהדין מכ"ש דלא תקנו לטובת האלם להקל עליו היכא דלא אפשר מפני אלמותו וכ"ש הכא כיון דלא אפשר אין בדין לעגנו לעולם אח"כ ראיתי בנתיבות השלום בדרך תבונה נתיב א' סק"ד די"ל בזמנינו דאין הרשות כ"כ להב"ד אין צריך הכרזה

רלט

שאלה אחד יש לו כת"י מאנשי הקהל לערך נ"ב וז"ל הכת"י אנחנו הח"מ מחייבים עצמינו ליתן לפב"ב מקופת הקהל סך כו"כ על פדיון שבוים והם מיעוט הקהל אם נימא כיון דליכא רוב לאו כלום הוא א"ד כיון דלקהל יש דברים המשותפים כמו מקוה וכדומה נחייב אותם שיקחו מחלקם ויתנו להמקבל ויגרע מהמתחייבים חלקם מחפצי קהל גם אם יש חילוק אם יש לקהל מעות מזומן ואם יהא הדין שחייבים לקיים כת"י אם חייבים לשלם כל הסך שבכת"י או כיון ששאר הקהל אינם רוצים ליתן לא יתנו המתחייבים רק לפי חלקן תוך הקהל גם אם לא יכולין לכוף הקהל לשלם אם חייבים המתחייבים בכת"י ליתן הסכום מכיסם גם אם יש חילוק בין רוב מנין או רוב בנין דהיינו העשירים ונכבדי הקהל וחכמיה והמשתדלים בצרכיה

ונכע"ד הנה חפצי קהל וקופת מעות שלהם אין בהם דין חלוקה לחלק הפירות והמעות בין בעלי הבתים רק עומד לצורכי הקהל כאשר יראו טובי העיר או ליתן לעניים ולפ"ש בעד כללות הקהל רצוני לומר אפילו נותנין ליחיד עני וכדומה אין נותנין בשביל יחודי בעלי בתים רק בשביל כל הקהל וכיון שכן לאו כל כמינייהו דהנך יחידים בעלי בתים לחייב עצמם ליתן לאיזה מקבל מקופת הקהל אפילו לפדיון שבויים אפילו מחלקם דהוי כאינו שלהם כיון דאין בו דין חלוקה וזה מתבאר מן הר"ן בפירושו לנדרים ר"פ השותפין שכתב כיון שאינו יכול שותף אחד לכוף לחברו לחלוק הוי כאינו שלו ואינו יכול לאסרו וכן קי"ל ביו"ד סי' רכ"ד ועיי"ש בש"ך סק"ב ובסי' רכ"ו סוף ס"א בהג"ה דגם בדבר המיטלטל שאין בו דין חלוקה אינו יכול לאסור חלקו על שותפו ואם הדבר כן בקונם דמפקע מידי שעבוד כל שכן בחייב ליתן להדיוט עני או לפ"ש דאין לו דין הקדש כמבואר בהג"ה שם

וכיון שאין ביד המתחייבים לכוף לקהל הוי כמחייבים את עצמם בדבר שאין בידם לגמרי דלא חל החיוב כלל ואפילו ירצו שאר הקהל לסלק להם חלקם כיון דבטל החיוב במקצת אם לא ירצו הקהל בטל גם כשירצו וזה מתבאר מדברי נתיבות סימן סמ"ך בביאורים סק"י יעייש"ה ויש ראיה לזה מפ"ט דב"מ ברא"ש ס"ז וחו"מ סי' ק"צ סט"ז בהג"ה ופי' הרא"ש בנדרים דף ס"ו בנדר שהותר מקצתו וממילא פטורין המתחייבים מליתן מכיסם שמעולם לא נתחייבו רק ליתן מן קופת הקהל וזה מתבאר משו"ת הרא"ש כלל ס״ט סי' ה' הובא במהרי"ט ח"א סי' קכ"ב הביאו בשער משפט סי' קכ"ו סקי"א עיי"ש דמוכח להדיא בכגון נ"ד דפטור מליתן מכיסו

ולענין הרוב יעיין בש"ע א"ח סי' נ"ג סכ"א במג"א סק"כ בשם לבוש ובאשל אברהם שם כתב בסק"ג בשם מהרא"ש דאזלינן בתר רוב דיעות בין עניים בין עשירים אבל רשד"ם בחא"ח סל"ז הכריח דרוב בנין עדיף מן רוב מנין אפילו הרוב בנין הם מיעוט מאנשי הקהל וכיון שכן בכל אופן שיהא הן אם הממאנים ליתן הם רוב מנין הן אם הן רוב בנין אין כח להוציא מידם בספק פלוגתא אמנם אם המיעוט אומרים כדין להם שומעין כדאיתא בפאה פ"ד משנה א' אפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה ואפילו האחד נוגע בדבר כמ"ש התוי"ט שם ובמשנה ב'

רמ

שאלה קורקבן נמצא בו נקב לאחר שנקלף קליפתו הלבן שבפנים ונשלך ועור העב היה נקוב מעבל"ע ובחוץ יבלת ונקוב אם נימא ס"ס שמא היה שומן מבחוץ וסתמו ושמא היה מחמת חולי ולא