תשורת ש"י קז

בית שלמה חאה"ע סי' ס"ד וסי' ק"ח עשה הלכה למעשה דוקא לכתוב דמתקריא בטעם לשבח אך מ"ש בסי' ק"ח דאם חותמת באבע בעין לבסוף יכתוב בגט כחתימתה מפני שהקריאה בפי כל מסייע לזה לא נ"ל דאין הכרע כלל בהקריאה רק אם קורין בי"ת שניה בסגול כגון באבע אבל אנן לא קרינן בסגול והוא כמו אחא חסא אבא דכולם בש"ס באל"ף בסוף וכבר הובא באחרונים במי שחתם עצמו הרש בלא יו"ד דעשו מעשה וכתבו בגט הירש ביו"ד לפי שכן הונח שם זה מתחלה במסדרי גיטין מכ"ש שאין להשגיח בחתימת אשה כיון דחותמת בטעות ול"ד למ"ש נוב"ת סי' קכ"ד באם חותמת טאלצי ביו"ד לבסוף שלא לשנות מחתימתה דהתם יש שינוי והרגש גדול במבטא בין יו"ד לאל"ף וגם בזה חלקו האחרונים על הנו"ב ועיין באהלי שם כלל טי"ת סקי"ג ובשם אלטא כתב לכתוב אלטע בעין לבסוף ובשם באבא באל"ף לבסוף וע"כ משום דבאבא לא ניכר בלשון סגול רק באלטע במקומו ניכר סגול בלשון וכאן גם אלטא אין ניכר בלשון בסגול וכותבין באל"ף בסוף

רכט

שאלה ראובן עשה מקח עם שמעון ששמעון יקנה לו כבשים והוא יתן לו ריוח א' ז"כ על כל אחד אם דינו של שמעון כשליח או כלוקח ומוכר ונ"מ אם יכול ראובן לחזור בו אחר שנקח שמעון כי אם הוי שליח א"י לחזור וגם לענין אונסין כבר נסתפק הלק"ט שאלה רנ"ד באומר לפועל לך והבא לי מים או עפר יש לו דין מוכר או פועל ולע"ד מבואר בב"מ דף ע"ד ע"ב בהא דפריך ות"ל דשליח שוייה ומשני בתגרא דזבין ומזבין ופרשו הגאונים כיון דחתן יהיב זוזי לחמיו ליקח לו נדוניא ולא היה אז לחמיו הנדוניא הוי חמיו שליח ואין החתן יכול לחזור אף דזל נדוניא ומשני בתגרא כיון דתגרא הוא מסתמא עמו פסק החתן שימכור לו ואינו כשליח כ"כ הריטב"א ובאס״ז כתוב כיון דתגרא הוא וזבין ומזבין אולו היה מזדמן לו מי שיתן לו ריוח היה מוכרו לו לאו אדעתא דחתנא זבין אלא אדעתא דנפשיה ואינו כשליח לכן יכול החתן לחזור בו אם יקבל מש"פ ועיין ב"י חו"מ סי' קע"ו מחודש נ"ז בתשובת רה"ג דס"ל כל שי"ל דכונתו שיקנהו ממנו כשיביאו לידו לא מוציאין ממון לומר דשליח שוייה וכתיבות בסי' קע"ו סכ"ו כתב דמיירי רה"ג דפירש שיתן לו ריוח ואינו כן בלשון רה"ג ועכ"פ בנ"ד דפירש שיתן לו ריוח גם לנתיבות אינו שליח ויכול לחזור בו

ומ"מ אם שמעון אינו יכול למכור הכבשים בלא היזק הוי כאומר לאומן עשה לי כלי פלוני ועיין פרישה חו"מ סי' של"ג אם נפסד בשהייתו צריך לשלם לו מה שהוציא וגם מה שהיה יכול להשתכר בזמן עשיית הכלי אם לא ציוהו עיי"ש ויל"ע אם כן הך דב"מ דזל נדוניא יתחייב החתן נמי משום דד"ג ואפשר הך אומן אין דרכו לעשות למכור רק אם אחד מצווהו לעשות כיון דכלי כזה נפסד בשהייתו לכן חייב אידך מדד"ג משא"כ תגר דאדעתא דנפשי' נמי זבין ומזבין כדלעיל א"נ הך דזל נדוניא הוי אונס וכן הך דרה"ג וכיון דהא דחייב באמר לאומן יליף לה הרא"ש מהלכות חמרין ושם נמי פטור בעה"ב כשלא הוי ליה למידע יותר מהפועלים כדאי' בסי' של"ג וא"כ ה"נ פטור ראובן

ומה שטען ראובן שכונתו היה שיקח שמעון הכבשים לאחדים מבעל בתים לא מסוחר שקונה מב"ב דזה היה בעצמו יכול יעיין תוס' ר"פ המוכר פירות דף צ"ב בד"ה וליחזי דלכ"ע הדמים ראיה לסייע למוחזק ויעיין חו"מ ס"ס רל"ב ובסמ"ע שם וא"כ ה"נ אם אין דרך ליתן א' ז"כ מכל כבש רק לקונה לאחדים מב"ב הדמים ראי' לראובן

רל

בסידור תניא בהלכות ציצית כתב ז"ל בט"ק יש לעשות ב' נקבים מרוחקים כמלא קשר גודל באורך ורוחב ויכניס הד' חוטין בנקב זה ויוציאם בנקב זה ויכפלם ויחשרם ויהדק סמוך לבגד ממש כדי שיהא הקשר הראשון למעלה מקשר גודל עכ"ל והמנהג אינו כן אלא מרחיקין קשר ראשון מן הבגד ולא ידענא טעם המנהג וגם טעם התניא איני יודע דאם עד הקשר לא נחשב מן הציצית וכיון שצריך שיהא על הכנף דהיינו למעלה מקשר אגודל ע"כ צריך הקשר ראשון סמוך לבגד א"כ איך יוצאין בט"ג דהקשר ראשון תחת שפת הבגד וכפי הנראה כונתו למה שכתב שם לעיל מיניה דלא די במה שהנקב שבו מכניס החוטין הוא למעלה מקשר גודל שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות שיהא הגדיל נעשה בגובה הכנף ומהנקב עד הקשר אינו נקרא גדיל עדיין שלכן אינו עולה בחשבון ומדת אורך הציצית מהנקב עד הקשר עכ"ל ואף דהתם מיירי לענין שלא יתלו הציצית לצד קרקע דבעינן שיהיו הציצית נוטפת על הכנף והיינו דציצית היינו מן הגדיל מ"מ ה"ט שייך גם לענין זה אך קשה דא"כ לפוסקים דבין באורך בין ברוחב צריך שיעשה הנקב רחוק מקשר אגודל וכמבואר בא"ח סי' י"א ס"י ואם עד הגדיל ל"ח מעיקר הציצית א"כ אף דתולה הציצית שיהיו ברוחב קומת האיש ולא יתלו לצד קרקע מ"מ הא בט"ג דליכא רק נקב אחד וע"כ הקשר והגדיל אינו רק אחר שפת הטלית א"כ אין הגדיל נוטף על הכנף אף שאינו תלוי למטה ונחשוב זה לנווף על הכנף היינו רק דיוצא בזה דהוא למעלה מקשר אגודל מצד שפת הטלית שכלפי קרקע אבל לאורך הטלית דהיינו רוחב קומת איש עדיין הקשר והגדיל אינו על הכנף ובב"י ס"ס י"א כתב בשם בעה"ע דמה דאמרינן על הקרן פסולה משום דאמרינן בספרי שהיא בעלת חית ואנן בעינן שיהא בעלת ארבע ופירש מהרי"א שאם אין עושין בהכנף רק נקב אחד ולכל צד שתהפוך הטלית אנו יכולין להשתמש באלו הציצית והרי הוא כאלו היה בכאן שמונה ציצית ולכן צריך לעשות שני נקבים כדי שיבואו כל הציצית רק מצד אחד עיי"ש ואם איתא שצריך שתהא הגדיל על הכנף הל"ל דמה"ט פסול כשאינו עושה רק נקב אחד דאז א"א שעשה הקשר והגדיל על הכנף ואף את"ל כיון שאינו תלוי לצד קרקע אף דהקשר והגדיל חוץ לבגד מ"מ חשוב על הכנף מ"מ הא כתב מהרי"א דדעת בה"ע שבין לאורך בין לרוחב הבגד צריך להרחיק מלא קשר אגודל דפחות מזה לא נקרא על הכנף הרי אף דכשמודדין בבגד מהצד שכלפי קרקע הוא בגובה מלמעלה מקשר אגודל מ"מ לא נחשב על הכנף רק אם גם רחוק קשר אגודל לתוך הבגד ברוחב קומת האיש ועטו"ז סקי"ז ובהגהות לב"ש שם נראה דנתכוין לזה דמה שצריכין שתהא הגדיל על הבגד טועים.