תשורת ש"י קו

ש"ש כיון שלא משך ואינו רק ספק גרמא דאין ידוע כמה הפסיד ראובן מחמת שעירב האילנות מ"מ הוי ראובן לענין שכר הקבלנות כאינו יודע אם נתחייבתי דהא מבואר בפ' הזהב דף נ"ח גבי הקדש נהי דשלומי לא משלם אגריה מיהא לפסיד ופרש"י שהרי נשתעבד לשמור וע"מ כן נוטל שכר והרי לא השלים מלאכתו עיי"ש הרי אף דעיקר השכירות התם בעד השליחות ולא בעד השמירה מ"מ אם לא שמר כראוי אין לו שכר כלל ה"נ לא נתחייב לו ראובן כלל אם גרם לו לוי היזק אפילו ע"י גרמא לבד אך אם כבר קיבל לוי השכירות אין צריך להחזיר כיון דאינו רק ספק אם הפסיד לראובן במה שלא נזהר מלערב ועיין מה שכתבתי בחיבורי ערך ש"י לחו"מ סי' רח"ץ וצ"ע בזה כיון דשכרו ע"מ למנות ולמדוד כדי שלא יכניסו בספק היזק והרי לא השלים מלאכתו ואפילו נטל השכר שלא ידע ראובן שלא נימנו או שהיה מכבר מעות ראובן ביד לוי יחויב להחזיר

רכו

כתב בשו"ת מים חיים חחו"מ ס"ה אם נתן אדרוף על מקח ואמר איך גיב דיר איין אדרוף אומדנא הוא דכונתו שיהא מחול אם יחזור והובא בפ"ת חו"מ סי' ר"ז סי"א ולא נ"ל דנהי בערבוני מחול לך אם אחזיר בי ס"ל לרמב"ם דלית בו משום אסמכתא י"ל דכל אסמכתא משום דלא גמר ומקנה בלבו דסבור היה שלא יבא לידי כך והל"ל דברים שבלב אינן דברים וכמ"ש כה"ג בפירש הרא"ש בפרק ארבעה נדרים דף כ"ח בד"ה הרי הנטיעות אלא דאומדנת דמוכח מהני גם בדברים שבלב וס"ל לרמב"ם דבמחול לך ליכא אומדנא דמוכח כיון דכבר הוא ביד שני על מה סמך למסור לידו וממילא אפת"ל דלא גמר בלבו הוי דברים שבלב ואינן דברים אמנם בנתן אדרוף סתם דלא אמר כלום אלא מחמת אומדנא באת לומר דכונתו שיחלט אצל מוכר אם יחזור הלוקח נימא דלא גמר והקנה דסבור שלא יבא לידי חזרה ול"ל דהוי דברים שבלב כיון דלא פירש בפיו שיהא מחול ליכא אומדנא דגמר בלבו שיהא מחול אם יחזור בו אם כן מנ"ל דרמב"ם גם בזה פליג על שאר פוסקים אח"כ מצאתי בשו"ת הרי בשמים מה"ת סימן רמ"ח פסק כן דלא י"ל קיל כרמב"ם היכא דלא התנו בפירש מכח דברי רשד"ם חחו"מ סי' רמ"ז דאפושי פלוגתא לא מפשינן וסגי לומר כרמב"ם כשהתנו בפירש בשעת מכר אבל אם לא אמר בשעת מכר אף שמקודם דברו מזה י"ל דרמב"ם מודה וגם במשפט שלום סי' ר"ז סי"א הביא דברי רשד"ם אך הפריז הרי בשמים שם אף במקום דהמנהג בין התגרים דהאדרוף נחלט אם חוזר בו לוקח גם כשלא היה היזק למוכר גם כן מחויב מוכר להחזיר לא נ"ל דהא כתבו תוס' בב"מ דף ס"ו בד"ה ומניומי דקנס שעושין בשעת שידוכין מהני אפילו לא קנו בבד"ח כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוה אסטימתא דלקמן דף ע"ד דקניא עיי"ש ול"ל דוקא כשנוהגין כל העולם דהא בדף ע"ד איתא באתרא דנהיגי למקני ממש קני אע"ג דכתבו תוספת עוד טעם היינו דנ"מ אפילו אינו מנהג ואפ"ת דהוי ספק איך נוציא מיד המוכר ובמקום אחר כתבתי עוד לדחות דברי המים חיים עמ"ש בסימן עי"ן

רכז

ראובן קנה משמעון סחורה ליתן לו ריוח איזה סך על פי נאמנות המוכר שיתן לו חשבון כמה הוציא על הסחורה ואח"כ טוען ראובן שחושד את שמעון ואינו רוצה להאמינו על חשבון שיתן לו ועדיין לא נתן המעות מהו

נ"ל לא מבעיא אם משך ראובן הסחורה דא"י לחזור כמו דאיתא בחו"מ סי' ע"א ס"ד לוה שהאמין למלוה בשעת הלואה שיהמן כל אימת שיאמר לא נפרעתי דא"צ קנין וכתבו הפוסקים הטעם דבמשיכת המעות גמר ומשעבד נפשו ודמי לקנין הובא בש"ך שם סק"ז ה"נ במשיכת הסחורה גמר ומשעבד נפשו אך כשלא משך רק עשה קנין מעות ע"י פרוטה או קנין סטימתא ת"כ וכדומה כ"א לפי מנהגו יש לעיין דבשלמא בשעת הלואה י"ל בההיא הנאה דמהימן לו גמר ומשעבד נפשו וכערב בסוף ב"ב ובשומרים בב"מ דף צ"ד כמ"ש בביאור הגר"א שם סק"ו ול"ל דהסתימטא הוי קנין דהא אינו מנהג רק על המקח וא"ע לנאמנות מ"מ נ"ל דגם בזה א"י לחזור לפמ"ש באס"ז לב"מ פ"ו דף ע"ח לשון ריטב"א וז"ל מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור וא"ת במה זכה השוכר בחמור אחר שלא יוכל המשכיר לחזור בו והנכון כיון שמשך חמור הראשון וקנאו במשיכה למלאכתו ונתחייב למשכיר בשכרו דשוב אינו יכול לחזור בו באותה הנאה נתחייב לו משכיר להעמיד לו חמור כאלו קנו מידו עכ"ל וכיוצא בזה כתב הנתיבות סי' ש"ו דבשוכר הוי התחלת שימוש קנין הן לענין חזרה הן לענין חיוב אונסין בשאלה כמ"ש בסי' ש"ם דהתחלת שימוש הוי כקבלת כסף וה"נ בשוכר כיון שאין המשכיר יכול לחזור בו האי הנאה ה"ל ככסף לגבי השוכר עכ"ל ואם כן ה"נ כיון שאין המוכר יכול לחזור בו מליתן הסחורה האי הנאה הוי ככסף וכאלו קנו מידו על הנאמנות ולכן אינו יכול להטיל על המוכר שבועה או קבלת חרם לנוכח או ה"כ וה"צ וחייב ליתן למוכר על פי נאמנות שלו לבד

רכח

שאלה גט הכשלח לאשה ששמה העצם פיגא ונקראת במקומה במשפחתה באבא וכתב בגט רק שם פיגא נ"ל דיחזיר הגט ואם לא הרחיק הבעל נדוד וליכא עיגון יכתוב גט אחר דאף דבש"ע א"ע סי' קכ"ט ס"א בהג"ה כתב דאם לא כתב רק עיקר השם כשר וכתב בתו"ג דכשר ליתנו לכתחלה מ"מ כאן יש לחוש למ"ש הגאון בחאנ"ש סי' ס"ז ועוד באיזה תשובות שם דשם אלטר אלטא באבא י"ל דהויין עיקר השם כשם מחמת חולי דשם זה ניתן משום כדי חייו שיאריך ימים עיי"ש ובד"ח בהשגתו על חא"ש השיג עליו משם קנפראדה דקורין למי שמכרו אביו מחמת שבניו מתו ומ"מ כותבין המכונה משום דאינו שם העצם עיי"ש ויש לדחות דהתם עיקר הסגולה המכירה ולא קריאת השם אלא דעל סבה אחרי נמכר קורין קנפראדה אף די"ל דהד"ח ס"ל דגם קריאת השם והסגולה דמפרסמין שהוא קנויה או קנוי שלא ישתקע הקנין מ"מ אינו מוכרח וכאן עדיף דכאן קריאת השם לבד הסגולה שיאריכו ימים ומבואר במועד קטן דף י"ח דברית כרותה לשפתים ועכ"פ לכתחלה אין להכניס עצמינו נגד הגאון בעל חא"ש ונימוקו עמו

ויודיעו להמסדר לכתוב פיגא דמתקריא באבא כיון דשתיהן שם לעז אף דאהלי שם כלל זיין סס"ק מ"ז כתב לכתוב המכונה באבא מ"מ בשו"ת