תשורת ש"י קה

וממילא כאן דצריך ההת"ע לענין התחייבות הלוה על הריוח הוי ממש כנידון דאחריות שבח ופירות במכירת קרקע דאינו גובה מלקוחות ומ"מ אפילו גם הלוה בא על החתום בהת"ע מ"מ אהני העדים שלא יוכל הלוה להכחיש חתימתו ושמא לא ימצא קיום על חתימתו וכ"ש לדעת הפוסקים בסי' מ"ו דקיום חתימת עדים קיל מחתימת הלוה עיי"ש משא"כ כאן בסי' ס"א דהודאות כת"י הלוה הם בפני עצמם ואם לא יוכל לקיים עדיין לא יועיל כלום השטר בעדים דהא כתוב בו רק שנתחייב מעכשיו על סך ההודאות שיהיו באמת כת"י של לוה ואם יכחיש לוה כתב ידו ממילא גם השטר אינו כלום

ודע דמעיקרא דדינא כיון דעשה המלוה טיבלאציא על הקרן הרי כולו מלוה ואפילו יברר לוה שהפסיד המעות יוכרח לשלם ממילא פטור מליתן חצי ריוח וכדאיתא ביו"ד סי' קע"ז סכ"ד ועיי"ש בפ"ת

רכג

ששאל מי שהיה לו רשות למכור יי"ש ונשתתף עם שמעון ואח"כ מסר כל הרשות לשמעון על אופן שאם יחזור לעיר זה עד חמש שנים יחזור לו שמעון כל הרשות אך באופן שלא יקח לו שותף וחזר תוך חמשה שנים ורוצה ללות מעות על עסקא לקנות יי"ש ולהחזיק העסק ושמעון טוען שתי טענות אחת אסמכתא דסמכה דעתו שלא יחזור כי בעל הרשות הלך למרחוק ועוד עסקא הוא שותפת דנותן בעד חצי ריוח כך וכך

והשבתי טענת אסמכתא לא שייך רק במתחייב ונותן ומוכר לא במקבל ולוקח כשמוכר או נותן לו אחד על תנאי דמה לנו אם לא גמר הלוקח או המקבל בלבו להחזיר מ"מ אידך לא הקנה לו רק אדעתא דהכי וכן מבואר בפרק האיש מקדש דף נו"ן ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לא"י סליק ולא אתדר ליה אמר רבא הא לא איתדר וכן בב"מ פא"נ דף ס"ה ע"ב לכשיהא לי מעות תחזור לי דמחויב להחזיר

אך מה דקיבל שמעון עליו ליתן כל העסק לבעל הרשות כשיחזור תוך חמש שנים אם בעל הרשות לא היה יכול לסלק אותו משותפת הרי שמעון יכול לטעון אסמכתא על חלקו שהיה לו מכבר ותליא בפלוגתת פוסקים הובא בב"י חו"מ סי' ר"ז סח"י דלרמב"ן וכ"פ ל״ה אסמכתא כשתלוה בדעת חברו המקבל אם תעשה כך אתן לך ולכ"פ ג"ז הוי אסמכתא וכן דעת המחבר בחו"מ שם סי"ג ועיי"ש סמ"ע ס"ק ל"ד

והוי ספ"ד ויכול שמעון לומר קי"ל אך עדיין יכול שכנגדו לומר לא מסרתי לך חלקי עד עתה רק בעד חיובך שנתחייבת ליתן לי חלקך כשאחזיר וצריך שמעון לשלם לו מה שהיה שכנגדו נוטל בעד חלקו עד עתה אם לא היה מתחייב לו שמעון בזה

וטענת שמעון השניה גם כן אינה כלל דקי"ל דדנין לשון שטרות אחר לשון בני אדם כדאיתא בחו"מ סי' מ"ב ס"י בהג"ה ובסי' מ"ז סכ"ז ומעולם לא שמענו על נוטל מעות על עסקא וליתן בעד חלק בעל המעות סך קצוב לחדש או לשנה שם שותף עם בעל המעות וגם בדין חלוקים המה דזה נקרא מקבל ויכול לחזור וזה נקרא שותף כיון ששניהם מתעסקין כדאיתא בחו"מ סי' קע"ו סס"ג וגם אפשר כונת שמעון דאם בעל הרשות לא יוכל להשתתף עם אחר יותר בניקל ישאר העסק אצלו דכמה אנשי אינם רוצין ליתן המעות ליד אחר לגמרי ורוצים להיות שותפים להשגיח בעצמם על ממונם ועל העסק וא"כ אין לנו רק מה שפרשו להדיא

רכד

מעשה בבחור אחד שהוציא שטר על ראובן שנתחייב לזונו ולפרנסו ופרנסו ראובן כל ימי חיי אשתו שהיתה אם הבחור ואחר מותה אינו רוצה וטוען שלא נתחייב רק כל זמן שתהא אשתו עמו ובאו ע"ח שקודם שנכתב השטר קיבל עליו ראובן לזונו ולפרנסו ולהשיאו אשה נ"ל כיון דבדברים שבע"פ לא מתחייב ומהשטר אין מוכח דהא בחו"מ סימן סמ"ך מבואר די"ל דלא נתחייב רק שנה אחת א"כ אין השטר מחייבו יותר אאת"ל דסתמא השטר נכתב ע"ד תנאי שבע"פ דהא בש"ך חו"מ ס"ס נ"א כתב דכ"פ ס"ל בשטרות הלכה כר"מ דע"ח כרתו עיי"ש ולר"מ צריך שיהא מוכח מתוכו כו"ש תוס בפ"ב דגיטין דכ"ב בד"ה מאן חכמים ובדף כד ע"ב וכ"כ הש"ך חו"מ ר"ס מ"ב דגם בשטרות בעינן לר"מ מוכח מתוכו

ועיי"ש בקצו"ח ואפילו יודה ראובן דכשחתם על השטר כסבור דיתהייב עד שישיאו אשה מ"מ כיון דמהשטר אין מוכח לא מהני וכמ"ש נה"מ בסי' מ"ה סק"ב כל שאין מן השטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה כמ"ש בתומים בס"ס ס"ח וחכ"א ר"ל כיון דכתב בהגהות רמ"א חו"מ סי' ר"ז ס"א דאם התנו תנאי ואח"כ כתבו שטר בסתם ודאי על תנאי ראשון כתבוהו ה"נ בנ"ד וטעות הוא דמקור הך דינא דהג"ה מהריב"ש סי' ק"ב דבעל כתב לאשתו שטר בערכאות דנכסיו שלה ובע"פ התנה שלא תגבה בשטר זה רק לאחר מותו בזה הורה הריב"ש דלא אמרינן כיון דלא נכתב התנאי בשטר מחול התנאי ונתחייב בחייו עיי"ש וא"כ דוקא התם דתנאי מועיל בעל פה לגרע השטר אבל בנ"ד דתנאי שבע"פ לבד אינו מועיל מודה הריב"ש דלא מתחייב בשטר במה דאין כתוב בו ואף לפרש הלשון שבשטר ע"י תנאי שבע"פ לחייב לנותן השטר לא מהני כיון דצ"ל מוכח מתוכו

רכה

ראובן קנה אילנות משמעון וקצבו דמים לפי כמה חתיכות שיצאו מאילן ומדת החתיכות בכך וכך ושכר ראובן את לוי לשכור פועלים לקצוץ האילנות ולחתכם ולקבלם משמעון בחשבון החתיכות והקדים ראובן מעות לשמעון ואחר שכבר נקצץ שלשה מאות אילנות חזר שמעון מליתן עוד אילנות בדמים לפי החתיכות ונתפשר ראובן עמו לשלם לו על יתר האילנות כו"כ בעד כל אילן והזהיר ראובן קבלן שלו שלא לערב חתיכות השלשה מאות אילנות עם השאר ועבר לוי ולא נזהר מלערבם ולהיות שמעון מוחזק בדמים ובעצים הוכרח ראובן לשלם לו גם בעד שלשה מאות האילנות כמו ביתר האילנות מחמת דלא נודע כמה חתיכות יצאו מהן. נ"ל כיון דלוי קבל עליו להשתדל במדידת החתיכות ולקבלם במנין ולא עשה כן ופשע הרי לא השלים קבלנותו אפילו לא יהא