תשורת ש"י קד

דמבואר בא"ח סימן תר"ב דאין נותנין חרם נ"ל דיאמר מ"ש בסה"ג באות רמ"ב רבותי וכ' וידלג מה שאומרים בסוף אין איך בין אויך גוזר וכו' ובזה תו אין מיחוש דאינו רק הודעה מה שכבר נגזר ולאפרושי מאיסורא וכן נ"ל לנהוג כשנותנין שני גיטין ביום אחד לדלג בפעם שני הנ"ל כי מבואר בס"ח סי' קמ"ג דאין גוזרין ב' חרמות ביום אחד

רכב

שאלה ראובן לוה מעות משמעון ועשה שמעון טיבלאציא על נכסי ראובן שהכתיב החוב בגרונד בואך ואח"כ מכר ראובן ביתו ללוי ומחמת שהיה לוי חייב לאנשים הרבה נמכר ביתו בליסטציא עפ"י ערכאות ונפסק בערכאות לשלם לשמעון ששה פערצענט על מאה לשנה מיום הלואה ובאו לד"ת ומוציא שמעון היתר עסקא שעשה עם ראובן כשהלוהו ליתן לו בעד חצי הריוח כו"כ לשנה

הנה לא מבעיא אם ההיתר עסקא רק בחת"י הלוה אפילו נתקיים עפ"י עדים עכשיו שיודעים שניתן לו בשעת הלואה אינו גובה מלקוחות כדחיתא בחו"מ סי' ס"ט ס"א וס"ב דכת"י אינו גובה מלקוחות ול"ל דכאן שאני דגובה מדינא דמלכותא דהא ודאי לא אזלינן בתר דד"מ היכא דסותר לדין שלנו לד"ת או תק"ח אפילו מה שאינו נוגע לאיסור כ"ש כאן דדד"מ לפרוע לעולם ששה פערצענט ואפי' בלא ניתן המעות על עסקא כלל וזה אסור לדידן ואפילו מתחלה נעשה הטיבלאציא גם על הששה פערצענט הרי אסור לדידן משום רבית ואפילו לוה עצמו ירצה ליתן הפערצענט בכה"ג אסור דהוי ר"ק כיון דעדיין לא ידע אם ירויח אלא דגם בלא נכתב בטיבלאציא הפערצענט מתחלה דאין בו משום ר"ק ועתה בא שמעון לגבות בכח ההת"ע ויש בו שני עדים מ"מ הרי אינו ידוע אם הרויח הלוה ויכול לישבע שלא הרויח א"כ אפילו מודה שהרויח לאו כל כמיניה לחוב ללוקח וכמ"ש בש"ך סי' ק"ו סק"ו לענין שטר שאינו מקיים ומודה לוה שכתבו דאינו נאמן נגד לקוחות אף דמן התורה כמי שנחקרה עדותם כ"ש כאן דמי אמר שהרויח הלוה כלל ומלוה גופא א"י אם נתחייב הלוה ולוקח ואפילו יטעון ברי לי שהרויח הרי הלוקח טוען א"י אם נתחייבתי כלל והכל יודעים שא"י ופטור אפילו משבועה שא"י ולא דמי לערב בעד מלוה ע"פ דאם מודה הלוה שלא פרע דחייב הערב כדאיתא בחו"מ סי' קכ"ט ס"ח בהג"ה שא"ה דע"כ נתחייב הערב עד"ז דאל"כ לעולם יפטר ועוד דהחיוב ודאי רק ספק בפרעון

ועוד הא מבואר ברש"י ותוספת פרק הנזקין דף נו"ן ע"ב אהא דאין גובין ממשועבדים פירות ושבח אף דכתב לו אנא אוקים ואשפי זבינא מילין אינון ועמליהון ושבחיהון ופירי דדהון דכיון שלא היו הפירות ושבח בשעת כתיבה אין קול יוצא לאותו כתיבה והובא בש"ך סי' סמ"ך סקי"ב ובסי' קט"ו ס"ק ט"ו ואע"ג דזה רק למ"ד לפי שאין כתובין דזה נמי הוי כאינו כתוב לפי שאינו בעין בשעת כתיבה אבל למ"ד לפי שאין קצובין הרי כאן קצב ליתן לו בעד חצי הריוח כו"כ לשנה מ"מ הרי תוספת ורי"ף ורא"ש פסקו כמ"ד לפי שאין כתובין ועוד כן דעת כ"פ והש"ך לא הכריע

וא"ל מתשובת הרא"ש כלל ס"ז תשובה ג' והוא בחו"מ סי' ס"א ס"ז וכן מהך דחו"מ סי" ס"ו סל"ה דלכאורה התם נמי בשעת כתיבת השטר בעדים לא היה חיוב על הלוה עד אחר זמן שהודה בכת"י למלוה ומ"מ גובה למפרע מלקוחות וכ"ש לפירש הפרישה הך דסי' ס"א דבאמת לא היה עדיין כלל אלא שהקדים לו שטר בעדים על מה שילוה לו אח"כ ויתן לו כת"י ונראה לפי מה שתירץ הנתיבות בסי' ס"א שם קושית התומים דהא אין לו קצבה למטה דשמא לא יהא לו כת"י על אלף ז"כ ודבר שאין לו קצבה מצד אחד גם כן אינו גובה ממשעבדי ותירץ הנתיבות דדוקא דבר שאין ביד לוה ומלוה לעשות דבר קצוב אינו גובה ממשעבדי אבל זה בידם לעשותו קצוב דאפילו יתן לו כת"י של שקר יתחייב מעכשיו עיי"ש ה"נ י"ל למ"ד מפני שאינם כתובים דדוקא בפירות ושבח דלא נתחייב רק אם יהיו פירות ושבח וזה אין בידם אבל בסי' ס"א נתחייב מעכשיו אם יתן לו אח"כ כתב הודאה וזה בידו בכל שעה אף דקצת י"ל בנידון דידן נמי דאם לא ישבע שלא הרויח יחויב ליתן דבר הקצוב בהת"ע ובידו שלא לישבע מ"מ זה אינו בידם דאם יהיו עדים שלא הרויח או ידע המלוה שלא הרויח ואפילו רק מאמין לו בלבו שלא הרויח אסור לו ליטול ממנו כלום גם כשאינו נשבע ולוה אסור להודות שהרויח אם באמת לא הרויח דהוי רבית אגר נטר כל זמן שאינו נותן בשביל להפטר משבועה ועוד בשלמא התם אף דלא נחתו על דעת להודות בחנם מ"מ בידם ליתן לו באמת מעות עד אלף זוז וזה יתן לו הודאה בכת"י אבל כאן דאסור לקבל עליו ליתן למלוה רק ממה שירויח באמת וזה אין בידם ועוד דהתם בסי' ס"א כיון שלקח ממנו שטר על אלף ז"כ דעת מלוה להלוות לו עד סך זה ודעת לוה ליקח וכל שבידו ודעתו לאו כמחוסר מעשה כדאיתא בזבחים דף ל"ד ע"ב ובתוספת שם משא"כ כאן אין דעתם ליטול וליתן בחנם רק אם ירויח ולפירש הסמ"ע הך דסי' ס"א דמיירי שיש לו כבר אצלו אלא דלא נתברר החשבון ודאי שאני התם דכבר יש לו אצלו רק הודאה של אח"כ גילוי מלתא בעלמא וכן הך דסי' ס"ו סל"ה דבשעת כתיבה כבר שוה השט"ח מה שמתחייב לשלם לו אם ימחלנו אח"כ וכמו כל אחריות קרקע שמכר לו אף דעדיין אין ידוע אם טרוף יטרף

והנה תומים סי' ס"א סק"ה כתב וודאי למ"ד מפני שאינם כתובים א"ש וצריך הבנה דמה יועיל הכתיבה כיון שעדיין לא הלוהו והוא לא יתן לו הודאות רק כשלוהו והאורים בסק"ד כתב דהעיקר כהפרישה דמיירי שעדיין אין לו בידו כלום רק מתחייב אם ילוהו אח"כ ואפשר כונת התומים גם כן בשלמא למ"ד לפי שא"כ כיון דאינו בעולם עדיין הוי כאלו אינו כתובים א"ש דדוקא היכא דאין בידם להביא הדבר לעולם משא"כ כאן הרי בידם ודעתם ללות עד אלף ז"כ וכל שבידו ודעתו הוי כבא לעולם אבל למ"ד מפני שא"ק גרע דלאו מפני שאינו בעולם הוא ולא ניחא לו תירץ הנתיבות למ"ד מפני שא"ק

עוד נראה בשלמא בשבח ופירות דאהני הכתיבה על פרעון מבני חורין אמרינן דאין עדים מפקי לקלא כיון שאינן עדיין בשעת מכירה אבל הך דסי' ס"א לענין גביה מבני חורין א"צ לשטר בעדים אשר עושה עכשיו דהא יהא לו הודאות הלוה בכתב ידו א"כ כל עיקר השטר ועדים רק כדי לגבות מעכשיו מלקוחות ומפקי לקלא.