תקפו כהן צו

דהוא מארי קמא וע"ש ודוק. וכן משמע עוד מדברי מהר"א ן' ששון סימן ק"א דף ק"ד ע"ג דכתב דלא אמרינן מגו דהוי מצי למימר קים לי משום דקים לי טענ' רעועה היא כו' משמע דאי הוי טעין קים לי גופא הוי מהני' אף על גב דהתם בנדון דידיה הוי תפיס לאחר שנולד הספק ולא הוי תפיס גוף הדבר וגם תפס שלא ברשות שהרי לאה מסרם בידו כדי שיתנם ליורשי ראובן עיין שם ודוק אלא משמע דס"ל דבפלוגתא דרבוותא מהניא תפיסה בכל ענין וכן משמע עוד ממה שכתבתי לעיל סימן ע"ט בשם מהר"א ן' ששון ע"ש. ואין להקשות דהא כתב מהר"א ן' ששון בס"ס ס"ז והיה נראה לכאורה דדמי לתפיסה אחר שנולד הספק הא נמי לאו מילתא היא שהרי התפיסה שתפס זבולן היתה מוקדם כו' לק"מ דהתם לא קאי אפלוגתא שדה דרבוותא ע"ש ודוק

סי' צח (עוד ראיה ברורה מהב"ח ביורה דעה סי' מ"א סעיף י"ז) ועוד ראיה ברורה מדברי הב"ח בי"ד סימן מ"א סעיף י"ז דבפלוגתא דרבוותא מהני תפיסה בכל ענין. שכתב שם על מ"ש הטור שם אבל אי נטל כהן מתנות מלוי א"צ להחזירם לו כו' וז"ל כ"כ הרשב"א בת"ה וכ"כ הרמב"ם והר"ן ז"ל תמה עליו דהא קי"ל בפ"ק דב"מ תקפו כהן מוציאין אותו מידו וכ"כ הרא"ה בס' בדק הבית ולפענ"ד דאין הנדון דומה לראיה דהתם בספק בכור ספק הוא לכל העולם אבל הכא הספק הוא אי כהאי תנא (כלו' דאמרינן התם בחולין פרק הזרוע דף קל"א ע"ב דתנאי היא ורב מספקא ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא ומביאו הב"ח שם) יכול כהן לומר קים לי כהאי תנא והרב במשמרת הבית תירץ בדרך אחר עיין עליו ומ"מ איכא למידק מנ"ל להרמב"ם לחלק בכך ונראה בעיני שדקדק כך הרב מההוא עובדא דהוה ליואה דהוה חטיף מתנת' אתו אמרו ליה לרב א"ל לא מסתיי' דלא שקלינן מיניה אלא מיחטף נמי חטף בתמיה ומדלא אשכחן בש"ס דאצטריכיני' למיהדר מה שחטף אלמא דס"ל דלא מפקינן מיניה אלא תמה על שנשא לבו לחטוף ולא מסתיי' דלא שקלינן מיניה כו' והכי נקטי' עכ"ל הב"ח. הגם שמה שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי לא כיוון יפה וכמ"ש בספרי ש"ך ובי"ד סי' ס"א ס"ק י"א דהא הרמב"ם בספק בכור גופיה ס"ל דאין מוציאין מידו וכדלעיל סימן א' (מ"ש הב"ח בי"ד סי' מ"א סי"ז דהרמב"ם דקדק כך מההוא ליואה לא דק) והם במ"ש דהרמב"ם דקדק כך מעובד' דההוא ליואה דחטף מתנת' כו' נראה דלא דק ואזיל לטעמיה שכתב שם בסוף סעיף י"ז וזה לשונו ומ"ש ואין נותני' ללוי כו' כן כתב הרשב"א בת"ה ונראה דהוצרך לכותבו דלא תימא יכול לומר קים לי כהאי תנא דלוי לא איקרי עם וקמ"ל דליתא דדוקא לענין שא"צ להחזירם מצי למימר קים לי אבל לא ליתנם לכתחלה ללוי עד כאן לשונו אבל לפעד"נ שזהו שגגה דלא אשכחן שום תנא דסבר דנותנים מתנות ללוי והא קרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים גו' ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיב' גו' רק דפליגי אם הלוי' חייבים ליתן מתנות אם הם בכלל עם משום דכתיב מאת העם וכבר השגתי עליו בספרי שפתי כהן שם ס"ק י"א וא"כ פשיטא דבהך עובדא דההוא ליואה הוה רב מחייבי' למיהדר ולא הוצרך בש"ס נפרשו דפשוט הוא. ואל תשגיח במ"ש התוס' בפרק קמא דמציעא דף ו' ריש ע"ב וזה לשונו ומפרק הזרוע דאמר בן לוי דחט' מתנתה פריצותא הוא משמע דאיסי חייב לשלם אין ראיה דשמא מיירי בשאכלו כדאמר התם המזיק מתנות כהונה או אכל פטור עד כאן לשונו. משמע דס"ל דנא מחייב למהד' ולכך רנו מתחלה להביא ראיה התם דאין מוציאין מידו (ביאור דברי התוספות פ"ק דמציעא דף ו' ריש ע"ב) דהתוס' לא כוונו להך עובדא דרב אנא כוונתם למאי דאיתא בש"ס התם בדף קל"ג ע"א ההוא כהנ' דחטיף מתנת' זלזולי זלזיל במצוה דכתיב ונתן ונא שיטול מעצמו ולישנא