תקפו כהן צג

מפרק חזקת אלמא דס"ל כפירשב"ם מדכתב שם דמספקא ליה לרב אידי בר אבין טעם של מי משניהם נראה יותר הלכך פוסק בראשון כרבה דאמרינן מה לו לשקר ויעמוד על מקחו דכיון דלא אתברר טעמיהם של רבה ורב יוסף המע"ה כו' וכן זוזי היכא דקיימי ליקום כו' **(הגה"ה וז"ל הש"ס שם בפ' חזקת דל"ב ע"ב ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתא והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא (גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא הוא) מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקט האי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקט האי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי קסמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא א"ר אידי בר אבין הלכתא כותיה דרבה בארעא והלכה כוותיה דרב יוסף בזוזי הלכתא כותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום והלכתא כותיה דרב יוסף בזוזי דהיכא דקיימו זוזי לוקמו עכ"ל הש"ס:)** א"כ הא התם בעל השטר תפס ואינו מוחזק כבר שהרי הקרקע ע"כ ידועה היתה להתובע תחלה וזה לא החזיק בה ג' שנים ואפ"ה מוקמינן לה בחזקת של בעל השטר מחמת פלוגתא דרבוותא וליכא למימר דשאני התם כיון שבעל השטר טוען ברי זבינתא מינך דהא כיון דאלו היה הדין ברור כרב יוסף לא היה מועיל טענת ברי דיליה א"כ אינו יכול לזכות בה אלא מכח פלוגתא דרבוותא וא"כ בכה"ג טענת ברי שלו חשיב' כטענת ספק שהרי מוכרח לומר קים לי כרב יוסף וא"כ בע"כ דבפלוגתא דרבוותא מצי התופס לומר קים לי אפי' אינו טוען ברי. תדע דאל"כ תיקשי ממ"ש טור סי' שפ"ח גבי מסור דלדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דבתיקו לא מהני תפיסה לא מהני תפיסה בתיקו דגבי מסור והא התם הנמסר טוען ברי א"ו כיון שלא יוכל לזכות בו אלא מכח ספיקא דדינא טענת ברי דיליה לא מעלה ולא מוריד וכמ"ש לעיל סי' ט"ז א"כ ה"ה הכא ועוד דכיון דקרקע בחזקת בעליה קיימא וידוע שהקרקע היה שלו לא איכפת לן בטענת ברי דיליה וכמו שהוכחתי לעיל סי' מ"ה

סי' צו ואין להקשות דהא ס"ל להרא"ש בפרק קמא דמציעא ובפ"ב דכתובות דבטענת ספק לא מהני תפיסה אפילו בספק שאינו מחמת תיקו רק בשאר ספיקות וכמו שהבאתי לשונו לעיל סימן ל"ד הא לא קשה מידי דפלוגתא דרבוותא שאני מכמה טעמים וכמו שכתבתי לעיל סימן ע"ט וסימן פ"ה ופ"ו ועוד שכבר כתבו התוספות פרק חזקת הבתים שם וז"ל והלכתא כותיה דרבה בארעא רבינו שמואל פירש (וגם בנ"י כתב בפירשב"ם) דמספקא ליה כמאן הלכתא וצריך לדחוק ולפרש ולחלק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא דהא דלא אוקמא בחזקת מרא קמא כנכסי בר שטי' דאמרינן (פ"ב דכתובות דף כ' ע"א) אוקי תרי בהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטי' התם הוו תרי ותרי כמאן דליתנהו דמי ואוקי ארעא בחזקת מרא קמא אבל הכא דמספק' לן דינא כמאן התם לא שייך כולי האי למימר אוקי בחזקת מארי קמא ונוציא מיד המוחזק עכ"ל (קושיא על תשו' הרא"ש סוף כלל ר' ובפסקיו פרק אחד דיני ממונות ממ"ש בפרק חזקת הבתים) ואין להקשות דהא כתבו התוס' על זה וז"ל ודוחק הוא כו' ונראה לר"י דה"ט דהלכתא בארעא כרבה וכרב יוסף בזוזי משום דאמרינן מגו לאוקמי ממונא ואית לן לאוקמי ארעא בחזקת מרא דקיימא השתא עכ"ל ובהרא"ש שם משמע דמפרש כפי' ר"י. קושיא זו אינה תלוי' במאי דפרישית דהא בלאו הכי נמי יש להקשות מאי ראיה מייתי הרא"ש בתשובה סוף כלל א' ובפסקיו פרק אחד דיני ממונות מפרק חזקת דבפלוגתא דרבוותא לא מפקי' ממונא מספיקא הא לפי מה דמשמע מדברי הרא"ש דבפרק חזקת דמפרש כפי' ר"י אין ראיה כלל (תירוץ על קושיא זו) אלא ודאי