תקפו כהן פה

דלאחר מיתה הוי תפיסה וכן נמי מצי למימר קים לי כהני רבוותא דקאמרי דא"צ תפיסה מסימט' ומר"ה כדפי' רש"י ז"ל אלא דסגי אפילו מרשות היורש כדמשמע מתוך תשוב' הריב"ש ומתוך תשוב' ריצב"א שנחלק על אחיו ר' שמשון ז"ל ולית לן למימר דמאי דאמרינן דמצי המוחז' למימר קים לי כהני היינו בשאר דוכתי אבל היכא דהפלוגתא הוי אי החזקה והתפיסה הוי' חזקה ותפיסה לא מצי למימר קים לי כהני דכיון דסוף סוף תפסה והיא מוחזקת היאך מפקינן מינה מצי אמרה קים לי כמאן דאמר דהך דאנא תפיסנ' דהוי תפיסה עד כאן לשונו מהר"ר דוד ן' לב הרי להדיא דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא

סי' פה הנה נתבאר טעם אחד דלא דמי פלוגתא דרבוותא לתיקו מטעם דתיקו הוי טענת ספק משא"כ פלוגתא דרבוותא דהוי כמו טענת ברי וכמ"ש מהרי"ק ומהרש"ל ושאר אחרונים שהבאתי לעיל

ועתה אבאר מה שנראה לי מסברתי לחלק עוד שני טעמים דלא דמי פלוגתא דרבוותא לתיקו (הטעם השני דבפלוגתא דרבוותא הוי כתופס קודם שנולד הספק) והוא כיון שכבר הוכחתי לעיל סימן ס"ו וס"ז ס"ח ס"ט דאפילו הרא"ש וסייעתו דס"ל דלא מהני תפיסה בתיקו מודי' דבשא' ספיקות מהני תפיסה קודם שנולד הספק והבאתי ראיות ברורות לזה שם אם כן ודאי יש חילוק גדול ביניהם. והוא דבתיקו כיון שאי אפשר להתברר לעולם שאין שום אדם יכול לפשטו כיון שכבר עלה בתיקו מזמן חתימת הש"ס א"כ מיד בשעת חתימת הש"ס נולד הספק וכל תפיסה מיקרי תפיס' שלאחר שנולד הספק וכמ"ש לעיל סימן ז' (דין בפלוגתא דרבוותא יכול הדיין להכריע כחד מנייהו אפי' בא כבר דין זה לפני דיינים אחרים או אפילו לפני אותו דיין עצמו ולא היה יכול להכריע) אבל בפלוגתא דרבוותא שהרי יש ביד הדיין להכריע מן הש"ס או הפוסקים אפי' מסברתו כחד מנייהו ואפילו אירע דין זה פעם אחת ולא היו הדיינים יכולים להכריע אם יבוא עתה לפני דיין אחר יכול להכריע דהכל תלוי בדיין שבא הדין לפניו וכמ"ש מהרש"ל פר' כיצד הרגל סי' א' וכמ"ש לעיל סימן פ"ב בשם תשובת הגאונים והוא פשוט מאד ואפי' אותו דיין עצמו יכול להכריע אחר כך אם כן כל היכא דתפס מיקרי תפס קודם שנולד הספק שהרי אם היה הדיין מכריע כחד מנייהו היה יכולת בידו להורות כן נמצא שלא נולד הספק עד עת שבא המשפט לפני הדיין ואין בידו להכריע וחלוק זה נראה לי ברור ואמתי

סי' פו (ראיה לטעם זה מתשובת מהר"ר יוסף ן' לב) ונ"ל להביא ראיה לחלוק זה שכתבתי מדברי מהר"ר יוסף ן' לב שכתב בתשובותיו ספר א' סימן צ"ז במעשה שראובן גזם ואיים על שמעון שיביאו לפני ערכותיהם מחמת הגנבה ומחמת זה הוצרך לפשר עמו ונתן לו ב' אלפי' ות"ק לבנים ועתה טוען שמעון שהיה אנוס ורוצה שיחזיר לו מעותיו וכתב שם וז"ל כיון שראבי"ה ומהר"ם ס"ל דעביד אינש דגזים לא הוה הגזומים והאיומים אונס ואע"ג דר"ח חלוק עליהם מצי אמר ראובן קים לי כראבי"ה ומהר"ם כיון שהוא מוחזק והמעות תחת ידו וכדאמרינן ארעא היכא דקיימ' תיקום זוזי היכא דקיימי לוקמו ואם לחשך אדם לומר דהוי' תפיסה לאחר שנולד הס' ול"מ ולא מידי כדמוכח פ"ק דמציעא גבי תקפו כהן ובפ' בית כור ובתשו' קולון סי' קס"א ובתה"ד סימן שכ"א נתבררו ונתלבנו הדברים האלה והרוצה לעמוד על שרשם יעיין בתשובותיהם הא נמי ליתא דנדון דידן לא מיקרי תפיסה לאחר שנולד הספק אדרבה נולד הספק אחר התפיסה ואחר נתינת מעות מיד שמעון לראובן אם זכה באותם מעות כפי דעת ראבי"ה ומהר"מ דעביד אינש דגזים ולא עביד או אם לא זכה בהם כדעת ר"ח גאון ופשיטא דבכיוצא בזה יוכל לומר ראובן קים קים לי כמהר"מ