תקפו כהן פג

בתשו' משפטי שמואל סימן קכ"ו דף קע"ב ע"א וזה לשונו ואף על גב דבשורש צ"ד כתב מהרי"ק ז"ל דדוקא גבי נדונית חתנים קאמר רבינו שמואל דמצי למימר קים כפלוני כמבואר שם מכל מקום אמינא דלא מבעיא למה דפסק הוא ז"ל בפוסקים אחרים באופן אחר וכמעט דבריו סותרין אהדדי וצריך ליישבם המעיין וכעת אקצר כו' עד כאן לשונו

והנה עיינתי והם מיושבים באופן שכתבתי דמ"ש בשורש צ"ד לא כתב רק לפלפול' בעלמא לומר שלא להכריח כן מדברי רשב"ב אבל לקושט' דמילתא לא ס"ל הכי. ונמצאו לא סתרו דברי מהרי"ק אהדדי ואפילו את"ל דסתרי אהדדי ודאי דאזלי' בתר רובא שהרי רק בתשובה א' כתב דדוקא בנדונית חתנים קאמר ה"ר שמואל הכי ובשלש תשובות כתב דלא שנא אם כן פשיטא דאזלי' בתר רוב תשובותיו ובפרט שלא להוציא מהמוחזק ואם כן פשיטא דיותר מסתבר לומר דדעת מהרי"ק דה"ה בכל דוכתי מצי התופס לומר קים לי וכן מבואר בתשובת מהרשד"ם שהבאתי לקמן סימן צ"ז דדעת מהרי"ק דמצי התופס לומר קים לי בכל דוכתין וכן מבואר בכמה תשובות ן' לב ושאר הרבה תשובות האחרונים בשם מהרי"ק. ואפי' תאמר דמהרי"ק ס"ל דלא מצי התופס לומר קים לי רק בנדונית חתנים מכל מקום ודאי לא קי"ל הכי. דהא בסמ"ע סימן כ"ה שם כתב וזה לשונו והמרדכי סוף כתובות פליג וס"ל דיכול לומר קים לי בכל מקום וכן הוא בדרכי משה שם בשם המרדכי סוף כתובות שמצא כן שמהר"מ רגיל לפסוק כן. (גם מהר"מ מרוטנבורג רגיל לפסוק בפלוגתא דרבוותא לא מפקינן מהתופס) ומצאתיו בהגה' מרדכי פ"ה דכתובות וזה לשונו ומצאתי מהר"מ רגיל לפסוק היכא שגדולים חולקים בדבר אי תפס אידך לא מצי מפיק מיניה דא"ל האי אייתי ראיה שהלכה כזה הרב שפסק כן עד כאן לשונו ומביאו מהר"ר לוי ן' חביב בתשובה סימן ל"ז והבאתי לשונו לקמן סימן צ"ז וכן מוכח בפשיטות בתשובת מהר"ר אלי' מזרחי סימן ט"ז דה"ה בכל דוכתי מצי למימר קים לי ויליף לה מדברי רבינו שמואל ב"ר ברוך הנ"ל ע"ש ועוד מצאתי בתשו' הגאונים כן) וכן מצאתי בתשובת הגאונים דפוס פראג סי' כ"ג וזה לשונו שאלת היכא דאיכא שתי תשובות לשני גאונים חלוקים זה על זה וכל א' מבעלי הדינים או הדיינים נקט חד מנייהו היכי עבדינן. תשובה יכריע הדיין הנמצא גדול כפי הזמן הדעת מהאחד שיראה בעיניו ומה שהוא מכריע בלבבו אם נתלה הבעל דין הא' בדברי הגאון האחר אין משגיחין בו ואם שני דיינים חולקים ואין א' גדול מחברו אלא שניהם שוים אם הוא דבר איסור תורה מחמירים ואם הוא דבר ממון מעמידים הדבר ההוא בחזקתו ואין מוציאין אותו מיד הנתבע או התופס עכ"ל. ועוד אוכיח לקמן סי' פ"ח וסי' צ"ז מהרבה פוסקים דתפיסה מהני בפלוגתא דרבוותא אפי' אותן דס"ל דלא מהני תפיסה בתיקו

סי' פג והנה ראיתי בתשובת מהר"ר דוד ן' לב ספר שני סימן ס"ז כתב וזה לשונו ועוד אני אומר דאפילו שהיה השליש יורש הבת אפ"ה לא הוי מהני לים התפיסה ואף על גב דהוי תפיסה דקודם שנולד הספק וכמ"ש הרא"ש שנראה מדברי הרב האלפסי בפרק כיצד הרגל דמהני תפיסה בתיקו והקשה עליו כיון דספיקא דדינא הוא מאי מהני תפיסה כו' ואם נפשך לומר דעד כאן לא פליג הרא"ש עליה דרב אלפס ז"ל אלא משום דתפס אחר שנולד הספק אבל בנדון דידן דתפס קודם שנולד הספק דילמא לא פליג הרא"ש עליה. הא ודאי ליתא דהרי כתב הרא"ש בפ"ק דמציעא וזה לשונו כללא דמילתא לטענת ברי מהני תפיסה אבל מי שהוא מסופק לא מהני תפיסתו לאפוקי מחזקת מרא קמא ע"כ משמע דבכל תפיסה קאמר דלא מהניא אפילו בתפיסה דקודם שנולד הספק) כבר השגתי על זה לעיל סי' ס"ח והבאתי