תקפו כהן עז

כתב פ"ק דמציעא בה הרמב"ם דבטענת ברי מהני תפיסה ועוד שהרי בסי' שפ"ח כתב הטור ומהרמ"א גופיה דיש חולקים וס"ל דלא מהני תפיסה במסור והיינו דעת הרא"ש אלא ודאי צ"ל דזה לא חשיב טענת ברי וכמ"ש לקמן סימן צ"ה. ואם כן נמי אפילו תימא דהנ"י ומרדכי ומהרא"י ומהרי"ק ס"ל דבטענת ברי מהני תפיסה מכל מקום זה לא חשיב כטענת ברי. ומ"ש מהרמ"א בתשובות נראה דכאן אין מוציאין נגד דעת הרמב"ם כו' כוונתו לומר דאף על גב דבעלמא היכא דהרמב"ם והרא"ש פליגי אנו בני אשכנז רגילין לפסוק כהרא"ש מכל מקום כאן אין מוציאין נגד דעת הרמב"ם כיון דהרבה פוסקים מסכימים עמו דהא הנ"י כו' ואם כן הדרא קושיא לדוכתא דהא הנ"י והנך פוסקים שהביא כתבו להדיא דלא כהרמב"ם ואולי יש איזה חסרון בתשובות הרב מהרמ"א שה"ל לכתוב ואף על גב דהנ"י כו' כתבו שלא כדברי הרמב"ם מכל מקום רבים מסכימים עמו כו' וכמו שהבאתי לעיל סימן ע"א הרבה פוסקים שמסכימים להרמב"ם. גם מ"ש מהרמ"א בתשובה ואף על גב דהרא"ש כתב בפרק הכונס כו' ליתא דאינו בהרא"ש ס"פ הכונס רק בר"פ כיצד הרגל כתב דלא מהני תפיסה בתיקו ונראה שנמשך מהרמ"א בתשו' אחר מ"ש הב"י בח"מ סימן שפ"ח על מ"ש הטור גבי מסור ולדעת א"א הרא"ש ז"ל כיון דספיקא דדינא הוא לא מהני תפיסה וזה לשון ב"י בס"פ הכונס כתבו כן בתוס' והרא"ש ודלא כרב האי שכתב כל תיקו דממונא חולקים כו' אבל אין כוונת הב"י לומר דהרא"ש כתב שם דלא מהני תפיסה רק כוונתו לאפוקי מרב האי דחולקין כאשר הוא באמת שם בתוספות והרא"ש דברי רב האי וחלקו עליו ע"ש אבל בזה דלא מהני תפיסה סמך עצמו אמ"ש בסי' ש"ץ שהוא בפרק כיצד הרגל. מכל זה נראה שדברי מהרמ"א בתשוב' צ"ע. מ"מ למדנו מדברי מהרמ"א בתשובה דס"ל דאין מוציאין בתיקו נגד דעת הרמב"ם וסייעתו

סי' עז (אין להקשות מדברי מהרמ"א סי' ר"ן ס"ג) ומה שכתבו מהרמ"א ומהר"ם יפה בח"מ סימן ר"ן ס"ג גבי בעיא דהקדיש כל נכסיו או חלקן לעניי' דאפילו תפסו עניים מפקינן מיניה לאו משום דס"ל דלא מהני תפיסה בכל תיקו או בעיא דלא איפשטא וכדמשמע בריב"ש סימן ק"ס להדיא שפסק כן בבעיא זו משום דס"ל דל מהני תפיסה בכל ספיקא דדינא. דאם כן יהיו מדברי מהרמ"א ומהר"מ יפה סותרים זא"ז, אלא דוקא בהך בעיא דחלקן לעניים כתבו כן משום דמשמע להו דגם הרמב"ם וסמ"ג דס"ל בכל תיקו דלא מהני תפיסה מודים בהא (דין בבעיא דש"מ שהקדיש נכסיו או חלקן או הפקירן בח"מ סימן ר"ן לא מהני תפיסה לכ"ע) דהא כתב הרמב"ם פ"ט מה' זכיה דין י"ט שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום או הפקיר או חלקן לעניים אם עמד חוזר בכל עכ"ל וכ"כ הסמ"ג בה' מתנה סוף דף קס"ב וכ"כ הב"י בש"ע סימן ר"ן שם אלמא מדכתבו בפשיטות דאם עמד חוזר בכל דאפי' תפסו עניים מפקי' מנייהו דאל"כ ה"ל לכתוב כמו שכתבו בכל תיקו שבש"ס ה"ז ספק ואם תפס אין מוציאין מידו. ואע"ג שכתבתי לעיל סימן ט' דאשכחן בכמה דוכתי ברמב"ם וסמ"ג שכתבו כן בתיקו או בעיא הדין בסתם כאלו נפשט ממש לקולא מ"מ ודאי דבכל מקום יש טעם בדבר ולא משום דס"ל דבכל תיקו לא מהני תפיסה שהרי כתבו בהרבה מקומות עצמו מספר דמהני חפיסה בתיקו אלא ודאי שאני בהך בעיא דחלקן לעניים כיון דאפילו הוי מתנה גמורה אין לו בעלים ידועים ויכול לחלקן לאיזו עניים שירצו לא מהני תפיסת עניי' דכיון דאפילו היה הדין ברור לא היו הב"ד יכולים לכופו ליתנו לעניים אלו אלא היה רשות בידו ליתנו לעניי' דעלמא בכה"ג מפקי' מנייהו דלא מהני תפיסתן לאחשובינהו מוחזקין דכה"ג וכן חלקתי לעיל סי' כ"ו ול"ד ול"ה לדעת הרא"ש וטור ורבי' ירוחם ושאר אחרונים: