תקפו כהן עה

משאת בנימין סימן כ"ז דף מ"א סוף ע"ב ושארי הגאון החסיד הגדול מהר"ר ישעיה הורויץ סג"ל ז"ל בספרו שני לוחות הברית בדף ע"ד שנהיגין כמהרמ"א בכל דוכתא כי כך קבלנו על עצמינו ע"ש באריכות. וכ"ש להחמיר דהכא חומרא היא להוציא מיד התופס דבכל דוכתא קי"ל בממונא קולא לנתבע

אך מכל מקום קשה עלי מאוד להורות שלא להוציא מיד התופס בספיקא דדינא כיון דהרמב"ן והרשב"א והעיטור והריטב"א והר"ן והנ"י והריב"ש ס"ל דלא מהני תפיס' בספיקא דדינא וכמ"ש בסימן ע"ג וכן דעת הת"ה סימן שכ"א וכמ"ש שם אף שכתבתי שם דהת"ה פסק כן משום דאישתמיטתיה הרבה פוסקים מכל מקום קשה הדבר לחלוק עליו (ועמש"ל סימן פ' בשם תשובת מהר"ר בצלאל דלא ברורה ליה הך דתרומות הדשן) גם בתשובת מבי"ט ח"א דף קי"ג סוף ע"ב משמע דקיימא לן דבתיקו לא מהני התפיסה. ודברי התשו' מבי"ט ח"א דף קי"ג סוף ע"ב הם שלא בדקדוק) אך נראה לפי עניות דעתי דכתב דבריו שלא בדקדוק שהוציא כן מדברי הגהות מיימוני ותשובת מיי' שהבאתי לעיל סי' ב' ואין מדבריהם שם ראיה כלל דיש חילוק בין ספק דעלמא לספיקא דדינא וכמ"ש לעיל סימן ו' שהגמ"יי גופייהו ס"ל דבתיקו מהני תפיסה ובספ"ט מטוען לא העתיקו רק דברי הסמ"ג דעשין צ"ה שהבאתי לעיל סימן ב' והנה בעל כרחך דהסמ"ג מחלק בהכי וכמ"ש לעיל סימן ו' ואם כן פשיטא דגם דעת הגהמ"יי ותשובת מיי' הוא כן ונראה שזאת היתה דעת אותו גדול בר פלוגתיה דהמבי"ט שם שכ' כיון דסלק' בתיקו הוי ליה למימר כל דאלים גבר כו' ושלא כדת השיג עליו המבי"ט שם בזה מההגה' מיי' ותשובת מיי' דלעי' דס"ל לאותו גדול כהרמב"ם וסמ"ג ושאר הנהו רברבי שהבאתי בסי' ע"א ובסמוך דס"ל דבתיקו מהני תפיסה. ואין מהגהת מיי' ותשובות מיי' ראיה כלל וכמ"ש. ועוד שגם המבי"ט עצמו כתב בח"א בדף קל"ט ע"א וז"ל דאם לא אמדו כמו אם לא היו רופאים מצוים דהוי ספיקא ואי תפסי בעלי המתנה לא מפקינן מנייהו כו' וכ"כ עוד שם בריש עמוד ג' ואפילו נאמר דהוי ספק כמו שכתבתי אי תפס אחר כך לא מפקי' מיניה מטעמא דפרישי' כו' גם בתשובת מהר"ר דוד ן' לב ספר שני סימן מ"ז שהבאתי בסימן פ"ג מבואר דלא מהני תפיסה בתיקו אך כתבתי שם בסימן פ"ד דאין לבנות יסוד על תשובתו זו ע"ש גם בתשובת מהר"ר יוסף ן' לב אביו של מהרד"ן לב בספר סימן ס"ז דף צ"ד ע"ד משמע בפשיטות דלא קי"ל כהרמב"ם דה"ל יחידאה אבל כבר השגתי עליו לקמן סימן קי"ט ע"ש. (י"ל דאפילו הפוסקים דס"ל דלא מהני תפיסה בתיקו מ"מ למעשה מודים דאין להוציא מיד התופס) גם י"ל דאפילו הני רבוותא דס"ל לא מהני תפיסה מכל מקום לענין מעשה פשר דמודים להנך רבוותא שלא להוציא מיד התופס כי היכי דחזינן להרשב"א דאיהו מסכים לבעלי הסברא הזאת דלא מהניא תפיסה ואפ"ה נראה מדבריו דלענין מעשה ואין להוציא מיד התופס וכמ"ש לעיל סימן א' דאפילו בספק בכור גופיה חושש לסברת הרמב"ם דאין מוציאין מידו כ"ש בספיקא דדינא אם כן יש לומר דה"ה שאר רבוותא סבירא להו הכי על כן אני חוכך מאד בדין זה ואין לי הכרע לכאן או לכאן

סי' עה ובפרט שנראה דעת הרב מהרמ"א דס"ל דמהני תפיסה בתיקו שהרי בכל מקום שהביא סברת היש חולקים דס"ל דלא מהני תפיסה בתיקו או בבעיא דלא איפשטא לא כתב בשום מקום והכי הלכתא או והכי נקטי' או והכי קי"ל רק כתב סתם ויש חולקים אבל בספ' בכור כתב ביו"ד והכי נקטי' ועוד כתב והכי קי"ל ועוד כתב והכי הלכתא אלמא דס"ל נחלק בין ספק בכור לספיקא דדינא וכמ"ש לדעתו למעלה סי' ה' ומדלא כתב בשום מקום דקי"ל כהיש חולקים משמע דס"ל דלא מפקי' ממונא מיד התופס. ועוד ראיה שבכמה מקומות סתם בהש"ע דמהני תפיסה בספיקא