תקפו כהן עב

כהן בי"ד ס"ס רמ"ב כתבתי דז"א אלא באיסור דרבנן אבל לא באיסורא דאורייתא מ"מ נ"ל דדיני ממונות דמי בזה לאיסורא דרבנן דהא כ' מהרי"ק בסוף שורש קמ"ט ח"ל ועוד דאפי' היה זה תלוי בפלוגתא דרבוותא מי היא שיורה להקל ומקלו יגיד לו הלא דבר פשוט הוא דבשל תורה הלך אחר המחמיר ומה מאד היתה שגגה גדולה ומכשלה תחת יד מי שאמר דמצי בעל הקאפ"א למימר קים לי כר' שמחה דבעלת ה' פטורה מציצית מההיא שכתב המרדכי בפ' נערה תפס החתן ואמר החתן קים לי כרש"י דמהני ליה תפיסתו דאנן מי מדמינן איסור' לממונא והלא הלכה רווחת היא בישראל עד כי תינוקות של בית רבן יודעין אותם דספק איסורא לחומרא וס' ממונא לקולא ומה ענין זה לזה ודאי גבי ממונא מצי למימר המוחזק קים לי כחד מרבוותא ואע"ג דכשכנגדו חלוק עליו כי התם דר"ת פליג עליה דרש"י דא"ל המוחזק למוציא אייתי ראיה דלית הלכתא כרש"י אלא כר"ת ושקול דהמע"ה אבל הכא גבי איסורא מי יקל ראשו כנגד תורתנו להתיר איסור מספק חלילה לא תהא כזאת בישראל וכ"ש בספק זה כי כל הפוס' אשר כל ישראל שותים מימיהם כמו פמליא של רבותינו בעלי התוס' ורב אלפסי והרמב"ם והבאים אחריהם כולם פסקו שבעלת ה' חייבת בארבע מהם ופשיטא דבכה"ג אפי' בענין ממון לא הוי מצי למימר קים לי כדברי היחיד ודלא ככל חכמי ישראל ואפי' תפס הוה מפקי' מיניה וזה פשוט לכל מאן דנחית לעומקא דדינא דלא גרע מהיכא דסוגיא דעלמא כחד דאזלינן בתריה עכ"ל מהרי"ק הרי אע"ג דס"ל דבאיסור תורה לא מצי למימר קים לי א"כ הכא נמי כיון דבדבר דרבנן הולכים אחרי המיקל וכמו שפשוט בכמה דוכתי א"כ פשיטא כיון דבדרבנן כששניהם מסכימים לדעת א' אע"פ שאין טעמם שוה מיקרי רוב ה"נ לענין ממון וכמ"ש וכ"ש כאן שיש רוב פוסקים מסכימים בטעם א' וכמ"ש בסי' ע"ד ועוד דבממון מצי למימר קים לי אפילו כהמיעוט וכמו שמשמע מדברי מהרי"ק הנ"ל וכ"כ בסי' קכ"ג בשם הרבה אחרונים משא"כ באיסור דרבנן דפשיטא דאזלינן בתר רובא וכמו שנתבאר בח"מ סימן כ"ה ס"ב בהג"ה ובספר ש"ך בי"ד ס"ס רמ"ב ובשאר דוכתי טובא אלמא דחזקת ממון עדיפא מאיסור דרבנן א"כ כיון דבאיסור דרבנן אזלינן בתר רבים אפי' אין טעמם שוה כ"ש בחזקת ממון דמצי המוחזק לומר קים לי כותייהו. וגדולה מזו כתב מהר"ר יוסף ן' לב בס' א' סימן נ"ט דף פ"ז ע"א וז"ל ואין מקום לחולק לחלוק ולמו' דלדעת הרמב"ם אם הצואה אמת היא בטלה מטעם שהוא סובר דהוי דבר שלא בא לעולם הרי היא קיימת מטעם שהוא מחלק בין הדיוט לעניים משום דמסתבר שיוכל המוחזק לומר קים לי כהרמב"ם במ"ש דשכר הבית הוי דבר שלא בא לעולם ולא קים לי כותיה במה שחילק בין הדיוט לעניים עכ"ל:

(דין דבפלוג' דרבוותא מצי למימר קים לי בהא כהאי פוסק ולא קים ני כוותיה בהא) וכ"כ מהר"ר אהרן ן' ששון בתשובה ס"ס ר"ז דמצי למימר קים לי כהפוסק בהא ולא בהא רק קים לי בהא כהפוסק האחר. ובתשו' מהר"ר יעקב לבית לוי סי' כ"ז דף קמ"ז כתב וז"ל אפ"ה ע"כ צריך ראובן לומר תרי קים לי כדי לזכות בדינו דהיינו קים לי כההוא מ"ד דדוקא היכא שהקנהו בכתיבה ומסירה וקים לי כהנהו דסברי דאף במי שאין לו לפרוע לקונה דיכול למחול ובודאי דבנדון כהאי דהמוחזק צריך לאסתייע בתרי קים לי מפקינן מידי המוחזק וכמו שלמדנו זה מדברי מהר"י ן' לב בחלק ג' סימן כ"א וס"א ולמד דין זה ממ"ש התוס' בפ"ק דכתובות גבי סוגיא פתח פתוח מצאתי בד"ה אי למיתב לה כתובה וכו' איברא די"ל בדברי הרב מהר"י ן' לב ז"ל דיראה מדבריו דהן ולאו רפיא בידיה דבסימן מ"ב וסי' נ"ב יראה דמחלק בין פלוגתא דרבוותא לספק ספיקא והביא ראיה מדברי התוס' שכתבו דשם אונס חד הוא והוא סותר למאי דכתב בסימן כ"א וס"א כו' עכ"ל וכ"כ עוד מהר"י