תקפו כהן ז

וגם לא מצאתי בשום פוסק שכתב כן בשם ר"י גם הרא"ש גופי' לא כתב שכן פי' ר"י וכמ"ש הטור שר"י פירש כן רק הרא"ש כתב וכן נוטה דעת ר"י. ר"ל מדברי ר"י שבתוספות פ"ב דכתובות נוטה כן והוא לפי שענה על דעת הר"ש דיש לחנק בין ספק בכור לספיקא דדינא דדוקא בספק בכור כיון שיש בו ג"כ טובת הנאה לבעלים שיכול ליתנו לאיזה כהן שירצה וכמ"ש לקמן סי"ה באמת לדעת הרבה פוס' שמחלקין בכדי והרא"ש לא ניחא ליה לחלק בכך דס"ל כמ"ש התוס' פ"ק דמציעא דף ו' ריש ע"ב וז"ל וא"ת אמאי אין מוציאים מידו (פי' התוס' מקשו כן למ"ד ספק בכור אין מוציאין מידו אבל למסקנא לק"מ וק"ל) והלא הבעלים יאמרו ניתן לכהן אחר וי"ל במכירי כהונה א"כ אינו יכול לתובע' רק טובת הנאה שיש לו בו למ"ד טובת הנאה ממון עכ"ל א"כ למאי דמסקינן דמוציאין מידו אין לחלק ולומר דשאני התם דיכול ליתנו לאיזה כהן שירצה דהא איירי במכירי כהונה או מפני שאין לו בו רק טובת הנאה ועל כן כתב הרא"ש וכן נוטה דעת ר"י ז"ל בפ"ב דכתובות (פי' על מה שאמר הרא"ש וכן נוטה דעת ר"י ולא כתב לכן פירוש ר"י) ר"ל מדהקשה שם מספק בכור לספק דעדות דתרי ותרי וכן לספק די"ב זהו' לשנה דינר זהב לחדש אלמא דאי אפשר לחלק בין ספק בכור משום מתנות כהונה לשאר ספק ממון. כך נראה דעת הרא"ש לדעת ר"י וא"כ לא היה לו להטור לכתוב בפשיטות דר"י פירש דלא מהני תפיסה בתיקו כיון שאין מבואר כן בפירוש מדבריו רק שנוטה כן דעתו ובפרט למה שאכתוב לקמן ס"ס דאין מוכח מדברי ר"י כלום

סימן ה ומ"מ אין מספק בכור קושיא על הרי"ף ורבותינו הסוברים דמהני תפיסה בתיקו (ישוב נכון על תמיה' הרא"ש בפ' כיצד הרגל על הרי"ף שסובר בתיקו מהני תפיסה) ונתיישב ת"ל ברווח' תמיהת הרא"ש על הרי"ף (שוב ראיתי בתשו' מהרד"ך בית ב' סי' ט' כתב שדעת הרי"ף כהרמב"ם דבספק בכור אין מוציאים מידו ובחנם דחק) דודאי נוכל לומר דדווקא במתנות כהונה כגון בספק בכור וכה ג מוציאין מידו משום דהבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ולא מיירי במכירי כהונה כמ"ש התו' שהבאתי בסמוך ואין להקשות א"כ מ"ט דמ"ד אין מוציאין י"ל דלא אמרי' שהבעלים יכולים ליתנו למי שירצו אלא כל זמן שהוא ביד בעלים אבל כל שתקפו כהן מידו שוב אינו יכול ליתנו למי שירצה. א"נ מיירי במכירי כהונה כמ"ש התוס' ואפ"ה אין ראייה משם לתיקו דדוקא התם כיון שקוד' שתקפו אפי' היה ודאי בכור היה הבעל יכול ליתנו לאיזה כהן שירצה לכך כי תקפו כהן מספק מוציאין מידו משא"כ הכא ולא אמרי' במכירי כהונה אלא שרגיל ליתנו לו וראוי ליתנו למכירי כהונה אבל פשיטא שאם הבעל אינו רוצה ליתן למכיריו שהרשות בידו (ראיה לזה מהר"ן ר"פ הזרוע וממהר"מ יפה בי"ד ר"ס שט"ו) וכן משמע להדיא בהר"ן ריש פרק הזרוע גבי ההוא ליואה דחטף מתנתא דיש לחלק בכך והבאתי לשונו לקמן סי' ע"ג ע"ש וכן כתב מהר"ר מרדכי יפה בלבוש עטרת זהב בי"ד ר"ס שט"ו להדיא הטעם דקי"ל בתקפו כהן מוציאין מידו שכיון שהישראל יש לו עכ"פ חזקה דטובת הנאה ליתנו למי שירצה בכל מקום שהלא הוא בחזקתו והכהן לעולם מוציא ועליו להביא ראיה עכ"ל. וגם אני נמשכתי אחריו בספרי שפתי כהן שם ס"ק ג' וכתבתי כדבריו ואע"ג דמדברי התוס' רפ"ק דמציעא ופ"ב דכתובות והרא"ש והמרדכי והאגודה שם ושאר פוסקים משמע להדיא דלא ס"ל טעם זה מדהקשו מספק בכור לשאר ספק ממון וכמ"ש למעלה מ"מ אפשר דדברי מהר"מ יפה נכונים ומתיישב קושית התוס' והפוסקים הנ"ל שפיר בזה (ולא קשה מספק בכור להפוסקים בתיקו מהני