תקפו כהן סג

ס"ח נ"ח. עוד כתב בעל גדולי תרומה שם וז"ל ובתשו' ן' לב כתב דהך מילתא דת"ה לא נמצא בשום פוסק נראה שאינו מסכים עמו ולענ"ד עדיפא מיניה איכא דנמצא פוסק דסבר דלא כותיה והוא הרב הנ"י ז"ל בשנים אוחזין שכתב ומיהו כי אמרינן דבספיקא דממונא תפיסה ברשות מהני ה"מ במטלטלי אבל במקרקעי אפי' ברשות לא מהני וראיה לדבר דקי"ל כרב נחמן דאמר בסוף השואל דפלוגתייהו דשוכר ומשכיר בחדש העיבור כולו למשכיר משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת והא התם ברשות תפס דהתם נמי בש"ס מדמינן לה לכור בל' סאה בסלע שהוא תופס וכו' הרי בהדיא דחדש העבור חשיב ליה תופס ברשו' ואי לאו משום קרקע אהני ליה והא התם המשכיר לא יהיב מידי לשוכר וליכא למימר ביה דאדעתא דהכי נתנה לו שיהא שלו לגמרי דאפילו נימא מדשתיק אודויי אודי ליה אין זו נתינ' ממש לומר דמעיקרא יהיב ליה בתחלת החדש שיהא שלו אלא דבסוף החדש אמרי' מדלא תבע עד השתא אודויי אודי ליה והך הוי מילתא שבאה נידו מאליה ומזה הצד קרי ליה ברשות שלא תקף זה שלא מדעת הבעלים וק"ל גם בההיא דכור בשלשי' גופיה לא ידענא מאין לנו דאדעתא דהכי יהיב ליה שיהא שלו דכיון דקאמר כור בשלשים יש מקום לומר דכשנותן אחת אחת נתינה מדעת איכא שהרי הוא נותן מרצונו ואין האחר תוקף וחוטף שלא מדעתו אבל נתינה אדעתא דהכי שיהא שלו בהכרת ליכא דמצי למימר שהוא נותן והולך על דעת שהוא יכול לחזור בו עד הסאה האחרונ' ולא דמי לההוא דהספינ' והנך דמייתי התם דודאי הנהו כולה תחלת נתינתם היתה אדעתא שיהא שלהם לחלוטין עכ"ל הג"ת. ולפע"ד לק"מ (גם מ"ש הג"ת שהנ"י חלוק על הת"ה ליתא) מדברי הנ"י על ד' הת"ה והרי הת"ה גופי' כ' דבהך דכור בנ' מיקרי תפס ברשות וה"ה בהך דחדש העבור דחד טעמא אית להו א"ו שאני התם כיון דאם יהיה הדין ברור שחדש העבור לשוכר א"כ תפס ברשות שהרי הניח ברשות לדור בו והיינו אדעת' שיהא שלו גם החדש הי"ג וכן אם יהיה הדין ברור דראשון ראשון קנה יזכה בו הלוקח שהרי נתנו לו אדעתא שיהא שלו אלא שיש ספק מצד הדין אי חדש העבור לשוכר וכן אי ראשון ראשון קנס הלכך כיון דתפיס ברשות מהניא תפיסה מספיקא משא"כ כשבא לידו בתורת שאלה או פקדון שאפי' היה הדין ברור מ"מ זה שבידו לא בא בידו ברשות שיהא שלו שהרי מתחלה בא לידו בתורת שאלה או פקדון או מאליו בלא דעת הבעלים. ע"כ נ"ל דברי הת"ה שרירין וקיימין בזה

סי' סא (דין דהיכא דחייב לו מעות יכול לתפוס בתיקו או שאר ספיקא דדינא או ס' שבשטר דזה מיקרי תפיס ברשות דכיון דהלואה להוצאה ניתנה ה"ל כנתנו לו אדעתא דיהא שלו) מיהו נ"ל דהיכא דהלוה אחד לחבירו מעות ורוצה הלוה לתפוס המעות מכח ספיקא דדינא מהני תפיסה אף לדברי ת"ה דעד כאן נא קאמר הת"ה אלא בשאלה או פקדון דכיון דהדר' בעיניה א"כ לא ה"ל התופס בעלים אלא קאי בחזקת מאר' קמא דפקדון כל היכא דאיתי' ברשותי' דמאר' איתי' אבל הלואה כיון דלהוצאה ניתנה ח"כ ה"ל התופס בעלים דהא ודאי במעות לא שייך לומר אוקי ממונא בחזקת מ"ק דאין לו בעצים ידועי' כיון דלהוצאה ניתנה וביד מי שהוא המעות הוא מיקרי מ"ק הלכך בכה"ג שפיר שייך טעמא דהרמב"ן שכתבתי לעיל סוף סימן נ"ח דה"ל איהו בעלים ובעלים ה"ל המע"ה ולפ"ז בכל ספיקות וכן בתיקו דמהני תפס ברשות וכמ"ש למעלה סי' נ' אם חייב לו מעות מחמת הלואה ורוצה לתפוס המעות מחמת ספיקא דדינא ממקום אחר מהני תפיסה ואע"ג דדעת מהרש"ל פרק כיצד הרגל סימן ה' אינו כן מדכתב שם גבי פלוגתא דרבוותא דמהני כשתפס מעות משמע דבתיקו לא דהא מחלק