תקפו כהן סא

מטלטלים וקרקע וחדש העיבור מיקרי מטא ברשות ואפ"ה לא מהני מטעם קרקע בשהם בבציר קיימא וכמ"ש הנ"י וכן מוכח מוכרי הר"ן פרק מי שאחזו והה"מ פ"ח מגירושין שהבאתי לקמן סימן צ"ב דאף בתפס ברשות יש חילוק בין מטלטלים לקרקע דבקרקע לא מהני ע"ש, ואע"ג דהרשב"א כתב בתשובה סימן תתקע"ב בא' שמכר קרקע לחבירו ובאו ב' ואמרו כי תנאי היה בשעת המכירה וקנין שאם יחזיר לו המעות מכאן ועד ג' שנים שיהא המכר בטל והלה מביא עדים שמכרה בלא תנאי שאין בזה דמיון להא דאמרינן בכתובות פרק האשה אין נאמנין ולא מגבי' ביה דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזקת מארי' דשאני הכא שלדברי כולם לוקח זה כדין ירד והמוכר החזיקו בכסף ושטר וחזקה אלא שזה מביא עדים שיש לו להסתלק מחמת תנאי וזה מביא עדים שהמכירה לחלוטי' הרי קרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו ואין אומרים בזה אוקי ממונא בחזקת מ"ק כו' וכ"ש לדעת ר"ח ז"ל שפסק כמ"ד ביבמות תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי מילתא אחזקתיה ונ"מ למי שתפס ואפי' בעדים וכדמשמע בהדיא בפרק האשה שנתארמלה ואע"פ שאין הקרקע נתפס מ"מ נ"מ לזה שירד לתוכה ברשות הבעלים עכ"ל וכן הביא הב"י ס"ס מ"ו תשובת רשב"א שכתב כן וגם בתשוב' מה"ר יעקב לבית לוי הביא דברי רשב"א אלו לפסק הלכה משמע דהרשב"א ס"ל דאפי' בקרקע מהני תפיס' ברשות. אבל אחר העיון נראה דלא פליג על הפוסקים כנ"ל וגם מדברי תשובת הרשב"א שבב"י סימן מ"ב מחי' ה' שכתב ומיהו אי מטלטלי נינהו ותפס מדעת הבעלים קנינהו כו' והבאתיה לעיל סימן נ' משמע דבקרקע לא מהני תפיסה אפילו בתפס מדעת הבעלים (דין אחד שמכר קרקע לחברו ובאו שנים ואמרו שתנאי היה ביניהם בשעת המכירה שאם יחזיר לו המעות אחר ג' שנים שיהא המכר בטל ושנים אומרים לא היה תנאי זכה הלוקח דתפיסה ברשות כה"ג מהני כיון שהלוקח הוא עכ"פ בעל הקרקע לזמן). לכן נראה דאי דתשובת רשב"א סימן החקע"ב ששי כיון שלדברי כולם ירד בו ברשות להיות שלו עכ"פ לזמן שלש שנים אלא שאחר הזמן יחזור לו המכר א"כ עכ"פ הוא בעליו עליו עד אותו זמן שהרי ירדה ברשות להיות שלו לזמן ג' שנים וגם אפי' לחלוטין כשלא יביא מעות לסוף ג' שנים א"כ בכה"ג לא שייך לומר אוקי בחזקת מאר' קמא שאדרבה הלוקח הוא נקרא בעל הקרקע ובפרט שהיה הזמן ג' שנים כדין שני חזקה ודו"ק. ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרשב"א בתשו' שהיה תנאי שאם יחזיר לו המעות מכאן ועד שלש שנים כו' אין פירושו שיכול לסלקו תוך הג' שנים באיזו זמן שירצה דא"כ לא היה בעליו עליו לזמן אלא פירושו שמכאן ואחר ג' שנים יסלקו ואפי' תאמר דתשו' הרשב"א מיירי כפשוטו מ"מ לענין דינא לא קי"ל הכי אלא כרוב הפוסקים דתפיסה לא מהני בקרקע אף ברשות רק שאם הים בעליו עליו לזמן וכמ"ש דבהא יכול להיות שכל הפוסקים מודים ויהי' איך שיהיה מ"מ נתבאר דס"ל להרמב"ן דהך דחדש העיבור מיקרי תפס ברשות ואפ"ה לא מהני בקרקע מטעם קרקע בחזקת בעליה עומדת לכן נ"ל דלא נתכוין בעל ת"ה לזה דהא בלאו הכי נמי אין טעם לחלק דפשיטא כי היכי דכור בל' סאה בסלע מיקרי תפס ברשות לדעת הרמב"ן ה"ה חדש העיבור כשאמר בי"ב דינרי' לשנה דינר זהב לחדש מיקרי חדש העיבור תפס ברשות לדעת רמב"ן ולא מסתבר כלל וגם אין טעם כלל לחלק ביניהן אלא נראה ששון הרמב"ן שבאשרי וטעמו הכריחו לבעל ת"ה לחלק כך בדעתו מדכתב הרמב"ן אבל נתנוהו לו בעלים כו' ל' נתינה וגם מדיהיב טעמא דהדר הוה ליה כהן בעלים כו' משמע נע דוקא היכא שכתבו לו אדעת' דיהא שלו דאז הדר הוה ליה כהן בעלים וה"ל בעלים המע"ה אבל כל שבא לידו מאליו או בתורת שאלה וכה"ג כיון דליכא למימר בכה"ג הדר כ"ג