תקפו כהן ס

סימן שכ"א כתב וזה לשונו אמנם יש לומר דכל חד שנויא דתוס' טעמא קאמר וכולהו מסתברי ולא פליגי אהדדי וכה"ג איתא באשרי פ' הפרה אהא דנזקקין לתובע תחלה ותו דהכא איכא למימר דלעולם תפיס' קודם שנולד הספק מהני לכ"ע אפילו בספיקא דדינא והא דלא מחלקינן הכי אינך שינויי' יש לומר משום דאין נראה להם שפיר לאוקמי ההיא דתרי בהדי שתפס מקודם ולכך מתרצים דאפילו תפס לאחר הספק הואיל וטוען ברי מהני ולשון קושית התוס' משמע בהדיא בההיא שמעתתא דתקפו כהן דכל התופס מספק שלא יכול לטעון ברי מפקי' מיניה ומוקמי' לה בחזקת מרא קמא ורוצה לומר ע"כ אפילו אם תפס קודם שנולד הספק מדמייתי ראי' מחדש העיבור דלמשכיר הוא אליבא דרב נחמן ואע"ג דהשוכר תפיס מקודם ובהיתר (הג"ה ובהג"ה באשרי פרק יש נוחלין בשם מהרי"ח כתב וז"ל דתפיסה לא מהני בספיקא אא"כ תפיס בעוד היה הדבר ודאי קודם שנולד הספק או שטוען ברי שהוא חייב ליה ע"כ) וצריך להתיישב בהא דכתב אשרי סוף פ"ק דבכורות בשם הרמב"ם (צ"ל הרמב"ן) דכל היכא דתפס ברשות מהני תפיסה אפילו בדבר ספק כההוא דשה נדמה פדה בו פטר חמור ונתנו לכהן וכן בפרק יש בכור אם מת הבן בתוך ל' אמר רבי עקיבא אם נתן לא יחזיר וההוא דפרק הספינה כור בל' סאה בסלע ראשון ראשון קנה וכן ההיא דפרק האומנים בספינה שטבעה בחצי הדרך אמרי' נמי אם נתן לא יחזיר וטעמא דכונה משום דמספקא לן בהו וכיון דתפיס לא מפקי' מיניה הכי מפרש לה התם ויש לחלק דהנהו כולהו הבעלים הראשונים התפיסו מדעתם לאותן שהם מוחזקים ותופסים עתה והתפיסו להם אדעת' דהכי דיהא שלהם משא"כ לתופס דבר שבידו בתורת שאלה או פקדון או אפי' אם בא לידו מאליו הואיל ולא התפיסו הבעלים אדעת' דיהא שלו אות' תפיסה לא מהני בספיקא דדינא כך נראה דעת הרמב"ם (צ"ל הרמב"ן) באשרי בבכורות עכ"ל ת"ה שם (עיין ל' הרמב"ן באשרי פ"ק דבכורות לעיל סימן נ' כי שם הבאתי לשונו)

סימן נח (דברי ת"ה סי' שכ"א גבי תפס ברשות צריכי' ביאור) ולכאורה נראה מדהביא הת"ה בתחלה הך דחדש העיבור דכולו למשכיר מטעמא דתפיס מקודם ובהיתר וכ' אח"כ וצריך להתיישב בהא דכתב אשר"י ספ"ק דבכורות בשם הרמב"ן כו' וכתב אח"כ ויש לחלק כו' משמע דבא לומר דלא תיקשי אהך דכ' אשר"י פ"ק דבכורות דתפיסה ברשות מהני מהך דחדש העיבור דכולו למשכיר והא התם תפיסה בהיתר לכך כתב ויש לחלק דהנך כולהו כו' ואם כן בהך דחדש העיבור מיקרי תפיסה של ברשות כיון דלא התפיסו אדעתא דיהא הבית שלו ואם לזה נתכוין בעל ת"ה אין דבריו מוכרחים ואדרבה הך דחדש העיבור מיקרי תפיס ברשות (וכן מבואר להדיא בתוס' פ' יש בכור דף מ"ח ריש ע"ב דהך דחדש העיבור מיקרי תפס ברשות כמו הך דר"ע דאם נתן לא יטול והבאתי לשונם לעיל סי' נ' ע"ש) ואפ"ה לא מהני תפיסה לרב נחמן דקי"ל כותיה מטעם דקרקע שאני דבחזקת בעלים קיימא וכמו שהבאתי לעיל סי' נ"ג ל' הנ"י שעומד בשטת הרמב"ן ומחלק להדיא בכך וקרוב אלי שכל דברי נ"י שהבאתי לעיל מועתקים מחדושי הרמב"ן דמציעא שבב"ב פ' בית כור כתב הרמב"ן בחדושיו שבפרק שנים אוחזין פירש ענין זה בארוכה ע"ש וכן רגיל הנ"י למשוך אחר דברי הרמב"ן וכן מוכח נמי להדיא מדברי הרמב"ן שהביא בעה"ת שער ס"ח שפירש דברי הרי"ף דפרק השואל בתפס ברשות והבאתי לשונו בסימן מ"ג והא הרי"ף כתב התם להדיא וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי קי"ל כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעלים קיימא והבאתי לשונו לעיל סי' מ"ב ומביאו בעל התרומות גופיה שם מיד לעיל מיניה קודם דברי הרמב"ן הרי להדיא דאף בתפס ברשות יש חילוק בין