תקפו כהן נח

סי"ו לדעת ה' המגיד והש"ע אבל באמת זה אינו דהא הש"ע כתב בס"ס נ"ד (דין בשובר שכתוב בו שפרע לו דינרין מבטל כל שטר שיש לו עליו אפילו הרבה לכ"ע ודלא כהב"ח סי' מ"ב סי"ג) דבשובר שכתוב בו דינרין מבטל כל שטר שיש עליו וכן כתב גם כן ה' המגיד פט"ז מה' מלוה אם כן בע"כ צריך לחלק והיינו כמ"ש הבעה"ת שער נ"ג בשם הרמב"ן והביאו ב"י בסימן נ"ד וז"ל ואע"ג דבפ"ק דמציעא משמע דסתם דינרין לא הוי אלא שנים ההוא בשטרי הלואה דאמרי' כיון דידעי עדים דיד בעל השטר על התחתונה אלו היה יותר משנים היו כותבין בפירוש אבל בשובר אדרבא אמרינן איפכא דילמא לא ידעי סכום ממון השטר וכתבו סתם דכל מאי דמפיק לורעיה עד כאן לשונו. ולפ"ז גם הרא"ה אפשר דמודה בשטר שכתוב בו דינרין דאע"ג דתפיס יותר מפקינן מיניה וק"ל. מיהו נראה דהא דכתב הבעה"ת בשם הרמב"ן דבשובר שכתוב בו דינרין מבטל כל שטר שעליו היינו מטעמא דכיון שהוא מוחזק אמרי' בים יד בעל השטר על העליונה ומ"מ מיד ספיקא לא נפקא אלא דמספיקא לא מפקי' ממונ' ולאפוקי דלא תימא דלשון דינרין מסייע למלוה דלא הוי בבירור רק שתים כדאמרי' גבי שטר לכך כתב דלא דמי לשטר דהתם ברור דלא הוי רק שתים אבל בשובר הוי ספיקא דילמא העדים לא ידעי סכום ממון השטר וכתבו סתם דכל מאי דליפוק לורעיה והיינו שכתב הרמב"ן אמרינן איפכא דילמא לא ידעי סכום ממון השטר כו' ואם איתא דמדין ברור אמרי' כן הל"ל אמרי' איפכא דהעדים לא ידעי כו' ולא הל"ל ל' דילמא העדים כו' ועוד וכי הרמב"ן נביא הוא שיודע מה בלב העדים שהרי בשטר אמרינן שלשון דינרין משמע בבירור רק שנים ודילמא גם בשובר היה כוונת העדים כך אלא ודאי לא קאמר הרמב"ן אלא בשובר כיון דנוכל לומר איפכא לא מפקי'

ממונא

(דין דשוכר שכתוב בו שפרע דינרין ותפס המלוה המותר מהב' דינרין בהנך גוני דמהני תפיסה לא מפקי' מיניה) ולפ"ז אי הדר מלוה ותפס המותר מב' דינרין בגוני דמהני תפיסה ע"פ הדרכים שבארתי למעל' מהני תפיסה בשובר שכתוב בו דינרין וכן כתב ב"י ריש סימן נ"ד בשם תשובת הרשב"א וז"ל וכתב הרשב"א שנשאל על ראובן שהוציא שט"ח ושמעון טוען שפרעו כולו והוציא שובר וכתוב בו כי ראובן מודה שפרע לו דינרין וטען ראובן שלא פרע לו כי אם שני דינרין והעריך בתשוב' ובסוף העלה יש לב"ד לחקור הדבר הרבה ואם לא יוכלו להעמי' הדבר על בוריו ליקום שטר' ביד מלוה ומעות היכא דקיימו לוקמו עד שיתגלה הדבר ואי תפס לא מפקינן מינה עכ"ל (מ"ש בספר גדולי תרומה סוף שער נ"ג דהרמב"ן והרשב"א פליגי ליתא לפענ"ד) ומדברי בעל גדולי תרומה סוף שער נ"ג נראה שהרמב"ן חולק אתשו' רשב"א ולהרמב"ן אפי' תפס מלוה מפקי' מיניה מטעם דהעדים כתבו סתם דכל מאי דליפוק לורעיה ולפעד"נ כמ"ש. וכתב בסמ"ע סימן מ"ב ס"ק ל"ב דדוקא בשטר שכתוב בו דינרין לא מהני תפיסה מטעמא דלשון השטר מסייע ללוה דסתם דינרין אינו משמע יותר משני' אבל בנכתב בשטר דאינון ונמחק הסכום דאין לו אלא שנים מסתבר דמהני תפיסה אף בעדים. (דין בשטר שכתוב בו דאינון ונמחק הסכום לא מהני תפיס' ולא כסמ"ע סי' מ"ב ס"ק ל"ב) ולא נהירא דבנמחק הסכום פשיטא דלא מהני תפיסה לכ"ע דאם לא כן כל מי שיש לו שטר ימחוק הסכום ויתפוס הרבה אלא ודאי אין דנין מחק אלא להורע' כחו של מוציא כ"כ הטור ושלחן ערוך בסוף סימן נ"ד גבי שובר שכ' דאינון ונמחק הסכום דאין דנין אלא בפחות שבלשונות (ואין לך תפיסה יותר מבשובר שהרי הוא: תפוס ועומד) והוא מטעם הנ"ל וכמ"ש הבעה"ת שער נ"ג בשם הרמב"ן ומביאו ב"י בר"ס נ"ד עיין שם

סימן נו מ"מ עלה בידינו דמהרי"ק שורש ז' אינו חולק על הפוסקים