תקפו כהן נז

בסימן מ"ב תמה על מהרי"ק שורש ז' איך חולק על הפוסקים דאי תפס לא מפקי' מיניה. ולפע"ד ליכא כאן פלוגתא כלל בין הפוסקים דמהרי"ק קאי שם על מי שהיה חייב בלא השטר לפרוע לצדקה לפי ממונו ועתה טוען שאין לו לפרוע להוצאות פדיון שבוים רק שוה בשוה מחמת שהוזכר בשטר שביניהם דבהוצאת צדקה יפרע כל א' בשוה וע"ז כתב מהרי"ק שם דאין פ"ש בכלל לשון צדקה ואמרי' יד בעל השטר על התחתונה ואף על גב דהוא מוחזק שהרי אין חזקתו כלום מאחר שמכח הדין מתחייב לפי ממונו אלא שמכח השטר בא להפקיע דין תורה עכ"ל ר"ל כיון דבלא השטר הוא חייב בודאי לפי ממונו שהרי אינו טוען שאתם עשית' עמי בפי ולפרוע שוה בשוה גם בפדיון שבוים רק שאומר כיון שעשיתם עמי שטר לפרוע שוה בשוה לצורך צדקה גם פ"ש בכלל א"כ מה יועיל לו תפיסתו הרי הוא חייב בודאי בלא שטר ואיך יפקיע עצמו מכח ספק שבשטר אין ספק יוציא מידי ודאי אבל הך דסי' מ"ב שבטור ופוסקים שהמלוה טוען ברי וכמ"ש לעיל סימן מ"ח ובסמוך סימן נ"ד ואומר שחייב לו בודאי אם כן גם בלא שטר חייב לו לדברי המלוה פשיטא דאי תפס אפילו בעדים לא מפקי' מיניה כיון שטוען ברי וכן בשובר שהלוה אומר אפילו בלא שובר אינו חייב לו אמרינן יד בעל השובר על העליונה כיון שהוא מוחזק. וכן מ"ש הרא"ש בתשובה והש"ע בסימן מ"ג סכ"ז דאם היה כתוב בשובר שמחל לו כל תביעות שהיו לו עד עכשיו הוי ספק ומספיק' לא מפקינן ממונא היינו גם כן שבעל השובר טוען שמחל לו בפירוש גם שטר זה וכן הריטב"א בנמוקי יוסף פרק גט פשוט מודה דאמרינן בשובר ידו על העליונה כיון שהוא מוחזק. (השגה על מהרמ"א מה שהבין מנ"י פרק גט פשוט בשם הריטב"א) ולא כמו שהבין מהרמ"א מדעתו ולא פליג הריטב"א התם אלא בכתוב בו דינרין דל דיינין דינרין טובא משו' דלשון דינרין משמע רק שנים וכן כתב הרב המגיד סוף ה' מלוה והש"ע גופיה בסימן מ"ב סעיף י"ב גם בשטר שכתב ב בו דינרין ותפס יותר מב' דמפקי' מיניה תדע דאל"כ למה הביא הנ"י שם פלוגתייהו דהרא"ה והריטב"א בברייתא דדינרין ה"ל לכתוב כן מיד לעיל מיניה במתני' דזוזי ק' דאינון ל' סלעים אלא ודאי כמ"ש ע"ש ודוק וזה ברור

ואין (דין שטר שכתוב בו סלעין דינרין ותפס המלוה יותר מב' מפקי' מיניה דשטר מסייע ללוה) להקשות בשטר גופיה שכתב בו דינרין אמאי מפקי' מיניה אי תפיס יותר מטעמא דשטרא מסייע ליה ללוה הא הוי מילתא דעבידא לאגלויי ודמיא לשטר משכנתא דכתוב ביה שנין סתמא דאמרי' בש"ס פרק המקבל הבאתיה לעיל סימן מ"ד ונתבאר בכל הפוסקים ובטור וש"ע סי' שי"ז דלא מפקינן מהמלוה שאכל ג' וכן נתבאר לעיל סימן נ"ג ומאי הא מסייע ליה שטר' ללוה (ודוחק לומר דהא דמפקינן מהמלוה מיירי כגון שמתו העדים או הלכו למ"ה דבכה"ג מפקינן גם גבי שטר משכנתא מהמלוה וכמ"ש לעיל סימן מ"ד בשם הרא"ש דפשט דברי ה' המגיד והפוסקים לא משמע כן) באמת בספר גדולי תרומה סוף שער ס"ח הקשה על ה' המגיד בזה והניח בקושיא (מה שהקשה מהספר גדולי תרומה סוף שער ס"ח על ה' המגיד לא קשה מידי ואשתימטתיה דברי הנ"י פרק המקבל) אבל באמת לק"מ ואישתמיטתיה דברי הנ"י פ' המקבל שהביא הוא עצמו לשם בדף הקודם וז"ל והא דלא מסייעינן ללוה מלישנא דשטרא דמשמע שתים דכתוב ביה שנין סתמא כדאמרינן פ"ק גבי סלעין דינרין משום דכיון דהניחו לוה למלוה לאכול פירות של שנה שלישית איתרע ליה סהדותא דשטר זה הרנב"ר ז"ל עכ"ל וכה"ג כתב בחידושי הריטב"א פ"ק דמציעא. ולפ"ז היה נראה לפסוק להלכה בשובר שכתוב שפרע לו דינרין כהריטב"א שבנ"י פרק גט פשוט ולא כהרא"ה שם כיון דגבי שטר פסקו ה' המגיד והש"ע דאם תפס יותר מפקינן מיניה וכן נראה מדברי הב"ח סימן מ"ב