תקפו כהן נ

לשנה דינר זהב לחדש דמיד נולד הספ' וכמו שכתבו לקמן סימן ס"ו גם מה שכתב אבל הרא"ש לא חלק בזה כלל כו' אזיל לשיטתיה וכמו שכתב לקמן סימן ס"ח משמו אבל לפי עניות דעתי הרא"ש מחלק בין קודם שנולד הספק או אחר כך וכמו שכתוב לקמן סימן ס"ו ס"ז וס"ט ע"ש

סימן מח אך דברי הטור סי' מ"ב אי אפשר לפרש כטעם השלישי וע"כ צריך לפרש דבריו כטעם הא' או השני שכתב בסימן מ"ב סי"ב וז"ל הולכים אחר הפחות כגון פלוני לוה מפלוני ק' זוזי דאינון ך' סלעין אין לו אלא ך' סלעים כו' דיד בעל השטר על התחתונה ואי תפס מטלטלין מיניה לא מפקי' מיניה עכ"ל ולשון דאי תפס מטלטלין כו' משמע דהיינו שלא ברשות. ועוד דל' מיניה משמע שתפס ממנו בעל כרחו וכ"כ בספ' גדולי תרומה שם דל' תפס מטלטלים מיניה שכתב הטור משמע שלא ברשות וגם בסמ"ע סי' מ"ב ס"ק כ"ג מפרש בפשיטות דברי הטור וש"ע דתפס בעדים שלא ברשות והבאתי לשונו לקמן סי' נ"ד. וא"כ קשה אמאי מועיל תפיסה הא פשיטא דתפיסה שלא ברשות לא מהני בטענת ספק לדעת הרא"ש וטור וכמו שנתבאר לעיל טובי זימני ואפילו למאן דאמר בתיקו מהני תפיסה מודה בספק שבשטר וכמש"ל סי' ל"ד לדעת כרא"ש וטור וליכא למימר דהטור מפרש דברי הרי"ף שהביא הרא"ש בפרק השואל בטענת ברי דהא כבר הוכחתי דזה אינו דא"כ אמאי כתב וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי קי"ל כרב נחמן כו' ואי מיירי בטענת ברי דוקא פשיטא דאף בהן דרב נחמן אין מוציאין מהשוכר שהרי הוא אומר שלא היה מעולם פירות י"ג דינרין בקרקע וכמ"ש לעיל סי' ע"ה

ונ"ל (ביאור דברי הטור סי' מ"ב סי"ב) דהטור ס"ל כטעם הראשון שכתבתי בסמוך סימן מ"ו דהרא"ש העתיק להרי"ף וליה לא ס"ל וס"ל דהרי"ף מיירי בתפס שלא ברשו' ומ"ש הטור ואי תפס מטלטלים מיניה לא מפקי' מיניה מיירי כשטוען בר ואע"ג דהרי"ף מיירי נמי בטענת שמא מ"מ העור הוציא דבריו מהרי"ף לענין טענת ברי. וכן משמע בב"י סי' מ"ב שהטור הוציא דבריו מדברי הרי"ף דפרק השואל. או שס"ל להטור כטעם השני שכתבתי בסימן מ"ז שהרא"ש היה מפרש דברי הרי"ף בתפס קודם שנולד הספק. אבל הטעם השלישי ע"כ לא ס"ל להטור דאי הוה ס"ל להטור דהרי"ף והרא"ש מיירי ברשות ה"ל לכתוב עיקר הדין שכתבו הרי"ף והרא"ש דתפיסה ברשות מהני בספק שבשטר אפי' בשמא אלא ודאי דעת הטור כמ"ש ודוחק

סימן מט (ביאור דברי ר' ירוחם נתיב ו' ח"ד) אבל ר' ירוחם על כרחך מפרש דברי הרי"ף והרא"ש דפ' השואל כטעם השני או השלישי שכתבתי בסמוך ולא כטעם הראשון שכתב בנתיב ו' ח"ד וז"ל שטר שכתו' בו ספק כו' כי מספק לא מפקינן ממונא ואי תפס לא מפקי' מיניה אלא בראיה ברורה וכל זה במטלטלין אבל בקרקע בחזקת בעליה עומד' ודוקא בדבר דלא עביד' לגלויי כ"כ התוס' וכן הרא"ש ויש מי שכתב דאי תפס מפקי' מיניה בשטר שכתוב בו ספק וראשון עיקר וכ"כ רב אלפס עכ"ל הרי להדיא דס"ל דהרא"ש ס"ל כהרי"ף דבספק שבשט' מהני תפיסה ומחלק בין טלטל וקרקע והיינו ע"כ כטעם השני והשלישי שכתבתי ולא כטעם הראשון דהרא"ש העתיק דברי הרי"ף וליה לא ס"ל אלא ס"ל כהרי"ף ודוק

סימן נ (דין ספק שבשטר אם טוען התופס ברי מהני תפיסה אפילו שלא ברשות אפילו אחר שנולד הספק ואם טוען שמא לא מהני תפיסה אלא ברשות או קודם שנולד הספק וכן בתיקו ושאר ספיקא דדינא מהני תפיסה ברשות לכ"ע) ומ"מ לענין דינא לא פליגי ר' ירוחם והטור דלכ"ע בספק שבשטר וטוען ספק לא מהני תפיסה אחר שנולד הספק ובטוען ברי מהני תפיסה אף שלא ברשות אבל ברשות