תקפו כהן מט

או שנתן לו זה המטלטלים כיון דברשותיה יהיב ברשותיה קיימי והמע"ה ע"כ עד כאן לשון בעה"ת. ואף על פי שכתבתי לעיל סימן י' דאין נראה כן עיקר בדעת הרי"ף מכל מקום כיון דחזינן דהרמב"ן ובעה"ת מפרשים דבריו כן שפיר נוכל לומר דגם הרא"ש מפרש כן וגם בסוף פרק קמא דבכורות הביא הרא"ש דברי הרמב"ן גבי ספק בכור גופיה דמהני כשתפס ברשות והבאתי לשונו לקמן סימן נ' (ישוב דברי הרא"ש ס"פ השואל גבי אושלן מרא למרפק פרדיסי) ובהכי ניחא מה שאמר הרא"ש בסוף פרק השואל גבי אושלן מרא למרפק ביה פרדיסי רפיק ביה כל פרדיסי דאית ליה ומהדר ליה קתי' ול"ד להא דאמר בפ' המוכר את הבית גבי ההוא דא"ל ארעת' דבי חייא מזבננ' לך דמיעוט ארעת' שתי' כו' א"נ יד הלוקח על התחתונה כי המוכר מוחזק בנכסים אבל הכא יד המשאיל על התחתונה כי השואל מוחזק ולא חשיב משאיל מוחזק כיון שסופו לחזור לו כדאמר לעיל קרקע בחזקת בעליה עומד' ואפילו בא בסוף החדש דהיינו דוקא קרקע שאין יכול להצניע ולשומטו מיד בעליו הלכך אזלינן בתר חזקת מארא קמא אבל במטלטלים אזלינן בתר מאן דתפיס עד כאן לשון הרא"ש והוא מדברי התוס' (שם ולא כהתוס' ר"פ המוכר את הבית סוף דף מ"א בשם ר"י ע"ש) ולכאורה קשה שדברים אלו סותרים למ"ש פ"ק דמציעא דאף גבי מטלטלים לא מהני תפיסה מספיק' ומפקינן מיניה ונותנים ליד מאר' קמא והבאתי לשונו לעיל סימן ל"ד אבל לפי מ"ש ניחא דבתפס ברשות מודה הרא"ש דמהני תפיסה והתם גבי אושלן מר' הוי תפס ברשות וכן משמע להדיא בתשובת מהר"ר דוד ן' לב ספר א' דף כ"ג דמתרץ דברי הרא"ש דגבי אושלן מר' כו' כן. ע"ש במה שכתב ולתרץ זאת הקושיא צריך אני להתלמד ולכתוב כל דיני תפיסה כפי מה ששמעתי ולמדתי מאדוני אבי כו' וכן כתוב בספר גדולי תרומה שער ס"ח דף שס"ד ע"ד שכך כוונת מהר"ד ן' לב בתשובה שם. ובספר גדולי תרומה הקשה על תשובת ן' לב ומשמע מדבריו דמתרץ דהך דאושלן מרה הוי טענת בר וכן הך שכתב הרא"ש כהרב אלפס דמהני תפיסה במטלטלי וכן באסתרי מאה מעי. (דברי הספר גדולי תרומה לא נהירין בזה) וכל דבריו לא נהירין לי כלל ופשיטא דהך דאושלן מר' לא הוי אלא טענ' ספק וכן הך דל' הרב אלפס לא איירי אלא בטענת ספק דאי הוי טעין ברי אפילו בהך דרבי נחמן היה השוכר נאמן וכמו שכתבתי למעל' סימן מ"ה. אלא העיקר כמ"ש ואין כאן מקום להאריך גם מ"ש בתשובת מהר"ד ן' לב שם ובשלמא לתוספות אף על פי דאינהו נמי בההיא דמר' תירצו האי תירוצא דתירץ הרא"ש לא קשיא לי מידי מההיא דתקפו כהן משום דאיכא לשנויי שאני דתקפו כהן דהוי תפוס אחר שנולד הספק והוי תרתי לריעותא דלא מצי טעין נמי אלא טענת ספק אבל בההיא דמר' אף על גב דלא מצי טעין אלא טענת שמא מכל מקום לא הוי התפיסה לאחר שנולד הספק אבל הרא"ש לא חלק בזה כלל אדרבא תלה הדבר בדטעין טענת ברי או טענת שמא ולא חלק כלל בין תפיסה דקודם שנולד הספק או אחר שנולד הספק עכ"ל וכן כתב עו מהר"ד ן' לב ספר ב' סימן ס"ז דף פ"ב ע"ב וז"ל וכ"ש שיש להסתפק דדלמא ס"ל להרא"ש דהיכא דתפס קודם שנולד הספק דמהני טענת ספק ממאי דכתב בפרק השואל בההוא גברא דאמר לחבריה אושלן מר' כו' איבר' מפ"ק דמציעא ומפרק אשה שנתארמלה לא משמע הכי אלא נראה מדבריו דבתפיס קודם שנולד הספק לא מהני' טענת שמא עכ"ל והבאתי לשונו לק' סי' ס"ג (גם דברי מהר"ד ן' לב לא נהירין בזה ולא נהירא דפשיטא דהך (שמא עכ"ל והבאתי לשונו לקמן סימן פ"ג ולא נהירא דפשיטא דהך) דאושלן מארה נמי הוי תפיס' אחר שנולד הספק דהא מיד כשאומר אושלן מרה למירפק פרדיסי נולד הספק בפירוש לשון פרדיסי ודמי למשכיר בי"ב זהובים