תקפו כהן ה

אינו מקריבה שאין מקריב לעולם אלא בכור ודאי שמא ישחוט חולין בעזרה עכ"ל והנה דבריו אלו מועתקין אות באות מדברי הרמב"ם רק שהוסיף כרבה דתניא כותיה בפ"ק דב"מ. והנה משמע שהסמ"ג פוסק כהרמב"ם בספק בכור דתקפו כהן אין מוציאין מידו. (דברי הסמ"ג עשין רי"א צ"ע גם סותר לדבריו שבעשין צ"ה) אלא שדבריו צריכין עיון שבה' תובע ונתבע עשין צ"ה דף קס"ג ע"ג פסק דמוציאין מידו. ועוד קשה שהרי באמת רבה ס"ל בפ"ק דב"מ דמוציאים מידו וא"ל רב חנניא לרבה תניא דמסייע לך כו' א"כ תני' כותיה דמוציאים מידו ונהי דבתשובת רשב"א סי' שי"א ובב"י כתבו דרבה דחויא קמדחי מ"מ פשיט' דלא תניא כותיה לענין דאין מוציאין מידו וכ"כ הסמ"ג גופיה בעשין צ"ה שם וז"ל כל דבר שתחלת דינו המע"ה אין מועלת תקיפה שאח"כ מוציאין אותו מיד התקיף כדמסיק רבה בפ"ק דב"מ גבי ספק בכורות ותניא כותיה אבל תקף קודם שנולד הספק לא מפקי' מיניה וכן פי' רבינו שלמה בפ"ב דכתובות גבי אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונ' אחזקתו תדע שהרי במסכת בכורות (דף מ"ם) לרבי עקיבא שחושב מת ביום שלשים ספק אומר שם אם נתן לכהן פדיונו לא יחזיר ואם לא נתן לא יתן אלמא כיון דתפיס קודם שנולד הספק לא מפקינן מיניה עכ"ל (וכ"כ בהגה' מיי' ספ"ט מה' טוען וכ"כ בתשו' מיי' לספר משפטים סימן מ"ט) ודוחק לומר שט"ס הוא בעשי

, הג"ה

לפעד"נ דל"ק דמחלק בין החזיק קודם שנולד הספק ובין החזיק לאחר שנולד הספק א"כ בעשין רי"א מיירי קודם שנולד הספק מ"ה קאמר הלשון תפס דתפיסה שייך לקודם שנולד הספק ובא לידו ואח"כ תופס בו ותקיפה שייך לאחר שנולד הספק וגבה יד חבירו ותקף ובעשין נ"ה מיירי לאחר שנולד הספק וכתב הלשין תקפה והא דכתב בשניהם כרבה היינו משום דמפרש פי' הש"ס הא דקאמר רבה לעולם מוציאין מידו וכו' א"כ קשה על לשון הבריית' דקתני המוציא מחבירו עליו להביא ראיה הל"ל על הכהן להביא ראיה ולא היה ניחא להסמ"ג פי' רש"י דלעולם כהן קרוי מוציא משום דסמ"ג סובר כל מקום דקתני סתם המוציא הוא מאן דמוציא דמאן פסקה כסברת רשב"א בתשו' שי"א הנ"ל אלא: דרב המנונא רצה להביא סיועה על הוקדשה בלא תקפה מכח אי תקפה כהן אין מוציאין מידו ר"ל שתקף לאחר שנולד הספק דומיא דשנים אוחזין דמיירי לאחר שנולד הספק וקאמר רבא לעולם בתקפה מוציאין מיד הכהן משום הכי דייק רבא הלשון לעולם תקפה והברייתא דבכור מיירי בסתמא דתפס קודם שנולד הספק והמוציא הוא קאי על שניהם מאן דמוציא וא"כ הברייתא כרבה וא"ל ר"ח תני' דמסייע לך בתקפה מוציאין וא"כ דבכור מיירי בלא תקפה דהיינו שתפס קודם שנולד הספק אין מוציאין כפי' רבה וברייתא דספיקו מוציאין ג"כ כרבה וא"כ ניחא הא דכת הסמ"ג בעשין רי"א כרבה ובעשין צ"ה כרבה ודוק: עד כאן הג"ה

רי"א וצ"ל מוציאים דא"כ האיך קאמר אח"כ ואוכל אותה במומ' דאם ר"ל שהבעל אוכל אותה במומה הרי כבר כתב זה לפני זה ועוד דמאי איצטרי' למימר אבל אינה מקריבה כו' שמא ישחוט חולין בעזרה מהיכי תיתי יקריבו והלא לכהן שום צד זכייה בו שהרי מוציאים אותו מידו ונותנין אותה לבעה"ב. ועוד שנראה שדבריו מועתקים מהרמב"ם. ועוד שבדקתי בכל ספרי הסמ"ג חדשים וגם ישנים כתוב בהם כך. וצ"ע (שוב מצאתי בתשובת מהר"ר דוד כהן בית ב' סי' ט' כתב ג"כ ז"ל וכן בההוא דפ"ק דמציעא בספק שתקפו כהן פסק הרמב"ם בפ' ב' דה' בכורות שאין מוציאים מידו ולא מצינו שהראב"ד ז"ל יחלוק עליו וכ"כ בעל הסמ"ג ולא כהנהו רברבי דסברי דמוציאים ודקדקו דכל שתחלת דינו המע"ה ותפש חבירו דמוציאים מידו עכ"ל. הרי שכתב בפשיטות בשם הסמ"ג בס' בכור אין מוציאין מידו אלמא דאין כאן טעות בדברי הסמ"ג בה' בכורות וא"כ קשה הא דאמרן. גם קשה על מהרד"ך הרי הסמ"ג גופי' בעשין צ"ה למד מהך דספק בכור דכל שתחלת דינו המע"ה ותפס חברו מוציאים מידו וכמו שהבאתי