תקפו כהן מז

דמציעא מהך דרב נחמן דלא מהני תפיסה מספיקא אלא דפריך בששה סדרים בפרק המקבל מרב נחמן דאמר בספיקא קרקע בחזקה בעליה קיימא והוה ליה כתפס אחר שנולד הספק אם כן ה"ל הפירות כאלו הן ברשות המשכיר (דין דמלוה שיש לו שטר משכונה על שנין סתמא ואכל פירות שלש שנים אם הוא לא עביד לגלויי כגון שמתו העדים או הלכו למ"ה מפקי' מיניה הפירו' של שנה ג' אף שטוען ברי כיון שיודעים הפירות שאכל וקרקע בחזקת בעלי' עומד) ואם כן ה"ה במלוה אף שטוען ברי כיון שהפירות ידועים ה"ל הפירות כאלו הן ברשות הלוה כיון דהפירות באים מהקרקע וקרקע בחזקת בעליה קיימא ופשיטא דכיון דהוה ליה כאלו תופס המלוה עכשיו הפירות דלא מהני טענת ברי דיליה דפשיטא דאם יתפוס א' משל חבירו בעדים לא מהני אפילו יטעון הרי כן נראה לי ברור ודוק היטב

ולפי (בחנם דחק בסמ"ע סימן שי"ז ס"ק ה') מה שכתבתי נמצא מ"ש בסמ"ע סימן שי"ז ס"ק ה' וזה לשונו או ישבע השוכר כו' ול"ד למ"ש העור והמחבר בסימן שי"ב בהזכיר לו בשכירותו חדש ושנה דאפי' כבר דר שם צריך ליתן לו השכירות מחדש הי"ג דהא כתבתי שם הטעם דהספק שהוא בין ב' הלשונות גם מתחלת החדש היה מה שאין כן בזה דלא היה הספק עד השתא דודאי היה חייב לו אלא שטוען עתה פרעתיך ואמרינן הממון היכא דקאי תיקום עד כאן לשונו דבחנם דחק דבלאו הכי לא דמי דגבי חדש ושנה אינו טוען ברי מה שאין כן בפרעתיך שטוען ברי וכמו שכתב הרא"ש להדיא פרק קמא דמציעא ופרק ב' דכתובות לחלק בכך

סימן מו ואין להקשות דא"כ היאך הביא הרא"ש בפרק השואל ל' הרי"ף דה"מ במקרקעי אבל במטלטלי מהני תפיסה וז"ל ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימ' כו' וקי"ל כותי' ושמעי' מינה דלית' להא דאמר רב איסתר' מאה מעי מאה מעי מאה מעי אסתר' איסתר' אלא כשמואל דאמר הלך אחר הפחות שבלשונות דמספקא לן אי תפס לשון ראשון או לשון אחרון הלכך הלך אחר פחות שבלשונות כדקי"ל דמספיקא לא מפקי' ממונא אבל אי תפיס לא מפקי' מיניה דה"ל לאחר תפיסה נתבע וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי קי"ל כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומד' עכ"ל. הא לפי מ"ש אף במטלטלי לא מהני תפיסה מספיקא לדעת הרא"ש. ואין להקשות דהא בלא פירושו נמי תיקשי הכי דהא בהדיא כתב הרא"ש פ"ק דמציעא ופ"ב דכתובות דלא מהני תפיסה אף במטלטלים בטענת שמא דבלא פירושי יש לדחוק דמ"ש בפרק השואל וה"ה במטלטלי כו' מיירי בטוען ברי אבל לפי מ"ש דבטוען ברי אף בהך דרב נחמן לא מפקי' מהשוכר א"כ היאך קאמר אבל במקרקעי קי"ל כרב נחמן כו' אלא ע"כ מיירי בטענת ספק ואם כן הדר' קושיא לדוכתא. אבל באמת לק"מ משלשה טעמים הטעם הא' יכילנ' לשנויי (דרך הרא"ש לכתוב בסתם כלשון הרי"ף אע"ג דלא ס"ל הכי) שכן דרך הרא"ש להעתיק ל' הרי"ף אף על גב דלא ס"ל הכי עיין בס"פ אלו טרפות גבי אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם כתב הרא"ש כלשון הרי"ף ורבנן סברי כיון שיצא לאויר העולם שרי וכן הלכתא בפ"ק דביצה פסק הרא"ש כר' אליעזר בן יעקב ודלא כרבנן וכ"כ הטור י"ד סימן ט"ו ופסק רב אלפס כת"ק דשרי וא"א ז"ל פסק כר' אליעזר עכ"ל. א"כ בע"כ צ"ל דמה שכתב הרא"ש פרק אלו טרפות העתיק ל' הרי"ף ולי' לא ס"ל (מה שהקש' בטורי זהב סי' ט"ו דברי הרא"ש אהדדי לק"מ) ובזה ניחא דל"ק מה שהקש' בס' ט"ז סימן ט"ו דברי הרא"ש אהדדי וכבר השגתי עליו בספרי נקודת הכסף אשר חברתי עליו השגות וכן משמע להדיא מדברי הבעל מעדני מלך (דף קע"ט ע"ב) כמו שכתבתי. עיין בס"פ גט פשוט כתב הרא"ש כלשון הרי"ף דקי"ל שעבוד' דאורייתא ובפ"ק דב"ק כתב הרא"ש וז"ל ב"ח אינו גובה חובו מן היתומים מעבדי' שהניח להם אביהם