תקפו כהן מו

ביד המלוה אלא מפני חשש טורח ב"ד אם מתו העדים ונשתקע הדבר מפי אחרי' ויראה לב"ד שלא יוכל המלוה לברר דבריו מוציאין הפירות מיד המלוה ללוה עכ"ל אם כן ע"כ התם טעמא הוא משום דקרקע בחזקת בעלים קיימא אפילו טוען ברי. והרציתי קושיא זו לפני הרבה לומדים וזה אומר בכה וזה אומר בכה וכולם פותרים היו ואין קולם נכנס באזני. וגם אחר כך מצאתי בספר גדולי תרומה שער ס"ח דף שס"ב ע"ד שהרגיש בהך דהמקבל אבל לא הבנתי מש"ש ולענ"ד יש לדחוק דחזקת קרקע אהני' לאחשובי ספק אצל השוכר על דרך שכתבו התו' בסוף השואל דלא אזלי' בתר מאן דתפיס השתא אלא בדליכא חזקת קרקע כנגדה ודו"ק עד כאן לשונו דמכל מקום קשיא כיון דחזקת קרקע אהני' אם כן מאי ראיה מייתי מהתם למטלטלים הא התם שאני דאפילו הוי טוען ברי דינא הכי וכמ"ש

הג"ה ולי נראה דהרא"ש מפרש הברייתא מיירי דווקא בברי ר"ל שאמרו סתם י"ב דינרין לשנה דינר זהב לחודש ומשכיר טוען ברי בשע' ששכרתי היה כוונתי ודעתי על דינר זהו' לחודש דווקא ושוכר אומר שדעתי וכוונתי היה לי"ב דינרין לשנה תמימה וגם חודש העיבור ואילו לא היה הטעם דרב נחמן דקרק' בחזקת בעליה לא היינו יכולים להוציא מיד השוכר דשוכר אומר אילו הייפי יודע שדעתך וכוונתך לדינר זהב לחודש לא הייתי שוכר מאתך המרחץ ולא איפכת ליה במה שאתה אומר עתה שכך היה כוונתי וגם גבי איסתר' מאה מעי ה"נ כיון שהוא מטלטלים אי תפס הלוקח וטוען שכוונתי היה כך על הפחות אין מוציאין מיד הלוקח ויכול לומר למוכר לא איכפת לי במה שאתה אומר עתה שכך היה כוונתך בשעת מכירה וא"כ לר"ן כשטוען ברי לא מפקי' רק בקרקע משום דמוקמינן בחזקת מרא קמא כיון דיכול להיות ששניהם אומרי' אמת שכל אחד ואחד היה כוונתו כמו טוען עתה (וא"כ מר"ן נשמע דליתא לרב דסוב' דתפי' לשון אחרון וזהו שדקדק הרא"ש בפרק השואל וקי"ל כר"ן ושמעי' מיניה דליתא ולר"ן וכו' ע"ש) אבל כששניהם טוענין ספק ר"ל שלא טוענין בברי כך היה בדעתם אף במטלטלים מוקמי' ליה בחזקת מרא קמא וא"כ שמעי' מרב נחמן דבברי הוא חילוק בין קרקע למטלטלים אבל בשמא לעולם מוקמי' בחזקת מרא קמא (וגם י"ל דהרא"ש הוכיח דלא תיקשי ספק בכור דמוציאין מידו והכא סובר ר"ן דאין מוציאין וקשיא הלכתא אהלכתא מ"ה סובר הרא"ש דר"ן מיירי דוקא בברי כנ"ל) ואם כן ניחא נמי דמבי' הרא"ש בפרק קמא דמציעא הא דר"ן להורות דר"ן מחלק בין קרקע למטלטלין ובסוף כתב הרא"ש כללא כל שברי כו' ובדבר שהוא מסופ' כו' קאי הכל אמטלטלים וא"כ נימא נמי הא דמקשה הששה סדרים בפרק המקבל משום דגם כאן מוקמי' ליה בחזקת המשכיר משום דקרקע בחזקת בעליה קיימא וח"כ אמאי לא נימא גם גבי מלוה אומר שלש וקמתרץ התם לא עביד' לאגלויי ששניהם מודים שלא אמרו בפירוש ואינם מכחישים זא"ז מה שאין כן גבי שטר מכחישים זא"ז כן נ"ל ברור לפרש דברי הרא"ש ונפקא מינה לדינא להגאון מ"ו ז"ל לעולם מיקרי שמא עד שיכחישו בפירוש ולדידי כשטוען שכך היה כוונתו מיקרי ברי ולא מפקי' ממונא מיניה ושאני גבי בכור דא"י הכהן לומר שהוא בכור ודו"ק היטב כי זהו נכון ע"כ הג"ה

סימן מה (תירוץ ברור על דברי הרא"ש הנ"ל) אבל הנראה לי בזה דודאי לא אמרינן התם גבי שוכר דכולו למשכיר אלא משום דהשוכר אינו טוען ברי אבל אי הוי טוען ברי לי שאמרת לי בפירוש בי"ב דינרין לשנה (דין שוכר אומר ברי לי שהשכרת לי בי"ב דינרין לשנה אף ע"פ שהשנה יהא מעוברת ודר בו כבר י"ג חדש לא מפקי' מיניה שכר של חדש הי"ג ונאמן בהיסת) אע"פ שהשנה יהא מעוברת ל מפקי' מהשוכר ואע"ג דמוכח בפרק המקבל דאפי' המלוה טוען ברי מפקינן מיניה שאני התם שידוע שהפירות שאכל המלוה כמה הם רק שבא לזכות מכח שטוען ברי שהשכירו לג' שנים אם כן אמרי' קרקע בחזקת בעליה קיימא וה"ל כאלו הפירות עדיין ברשות הלוה כיון שהפירות באים מגוף הקרקע וידועי' כמה היו ולא מהני טענת ברי של המלוה כיון דלית ליה מגו משא"כ הכא כשטוען השוכר ברי אם כן מעולם לא היה בקרקע זו פירות י"ג דינרין ולא שייך כאן כלל לומר קרקע בחזקת בעליה קיימא דנהי דהקרקע הוא של משכיר מכל מקום אפשר דמתחלה לא היה בה פירות רק דינרין ואם כן השוכר שטוען ברי הוא מוחזק וא"כ שפיר מוכיח הרא"ש פ"ק