תקפו כהן לב

סמך אמ"ש קודם לכן ולא בתרי פירקי ועוד דמכל מקום תיקשי דבפ' הפרה שהוא פרק חמישי דב"ק גבי בעיא דבור ט' ומהן טפח מים ובבור ז' ומהן ג' מים כתב ולא איפשטא ומספיק' לא מחייבי' עכ"ל אמאי לא ביאר הרא"ש דאפילו תפס מפקינן מיניה. וכשבא הרא"ש בפרק מרובה לבעיא דגנבה וקטטה כו' ביאר הרא"ש דאפילו תפס מפקינן מיניה ובפרק הגוזל קמא גבי בעיא דהשביחה עכו"ם וכן גבי בעיא דשבח סמנין לא כתב הרא"ש כן. ובודאי כל זה צריף טעם שהרי מקומות מקומות יש שכתב בהן הרא"ש דתפיסה לא מהניא ויש מקומות שלא כתב בהן כן ומה ראה על ככה לעשות כן

סימן כו ועוד הוה קשיא להו להטור ור' ירוחם דברי הרא"ש דפרק הפועלים שהבאתי לעיל סימן כ"ג שכתב גבי בעיא דעושה בגפן זה ולא איפשטא הלכך לא אכיל ואי אכיל לא מפקינן מיניה. ועל כן נראה דודאי לא בא הרא"ש להשיג על דברי הסוברים בכל תיקו שבששה סדרים אי תפס לא מפקי' מיניה דאם כן אמאי קבע הרא"ש דבריו דוקא בפרק כיצד הרגל בהך בעיא דצרורות ולא אישתמיט ליה להרא"ש לכתוב כ בשום מקום אחר ואין לומר משום דבפרק כיצד הרגל מוכח מהרי"ף דסבירא ליה הכי כתב כן להשיג עליו דהא כתב הרא"ש שם אחר כך ולרבותינו האומרים דכל תיקו אי תפס לא מפקי' מיניה כו' משמע דיש רבותינו בלא הרי"ף דס"ל בהדיא הכי בכל תיקו וא"כ הוה ליה להביא דבריהם באיזה מקום אחר ולהשיג עליהם אלא ודאי נראה משום דס"ל להרי"ף ורבותינו בכל תיקו שבששה סדרים אי תפס לא מפקינן מיניה והרא"ש לא היה בכחו להשיג עליהם זולתי בהך דפרק כיצד הרגל שהזכיר שם ולא בשאר מקומות לפי שידוע שכל פוסק אחרון שרוצה להשיג על קדמון מוכרח להשיג עליו בראיה מוכרחת שאין להשיב עלי' ובפרט כשהאחרון בא להוציא ממון שאז פשיטא שאין יכולת ק בידו להשיג על הקודם לו אם לא בראיה ברורה ובפרט על הרי"ף ורבותינו לכן לא היה באפשרי להרא"ש להשיג על הרי"ף ורבותינו בשום מקום אחר לומר דלא יועיל תפיסה בתיקו דהא ראייתו היא מספק בכור דתקפו כהן מוציאין מידו וזו אינה ראיה מכרחת דהא טעה גדול יש לחלק בדבר ולומר דדוקא בספק בכור כיון דאפי' היה ודאי בכור לא היה יכולת ביד ב"ד לכופו ליתנו לו שהרי רשות ביד הבעלים ליתנו לכל כהן שירצה והלכך אינו יכול לתפוס מספק דפשיטא אלו היה הב"ד כופי' ליתנו לו אלו לא היה ספק בדבר יש סברא לומר דמועיל תפיסה מספק דיכול לומר קים לי שהדין עמי ועביד אינש דינא לנפשיה אבל כשאפילו היה הדבר ודאי לא היה ביד ב"ד כח לכופו ליתנו לא מסתבר שיועיל תפיסה ולכך לא מהני תפיסה בספק בכור אבל בתיקו מהני תפיסה דהא אילו לא היה הדבר ספק היה הב"ד כופין ליתן לו (הרא"ש אינו חולק על רבותינו הסוברים בתיקו מהני תפיסה רק היכא שאפי' היה הדין ברור לא היה כח ביד ב"ד לכופו ליתן לזה) ועל כן לא השיג הרא"ש בשום מקום אחר על הרבותינו דס"ל בתיקו מהני תפיסה רק בפרק כיצד הרגל גבי יש שינוי לצרורות דס"ל להרי"ף דמהני תפיסה והתם אע"ג דהיה הדין ברור לה היה יכולת ביד ב"ד לכופו ליתן לו וכמו שכתב הרא"ש להדיא שם דבלא תפיסה לא דיינין ליה כיון דביעוט הוי משונה וקנסא הוא וכן בהך בעיא דהיתה מהלכת במקום שא"א לה אא"כ התיז' למאי דס"ל להרי"ף דביעוט הוי משונ' וקנסא הוא אם כן אפי' היה הדין ברור לא היה הב"ד כופי' אותו ליתן לו וכן בהך בעיא דבשכשה באמתה כיון דאפילו היה הדין (שהוא) ברור לא היו הבית דין כופין ליתן לו כשהזיקה בר"ה חצי נזק דהא פלגא נזקא קנסא וכל קנס אין דנין בזמן הזה וכן בהך בעיא דהמניח בקנסו גופן כיון דאפילו היה ברור שקנסו מיד לא היו הבית דין כופין ליתן לאיש ידוע כשהיה רובע