תקפו כהן כט

דלא כותיה ואם נאמר שנ"ל להטור עיקר כהרמב"ם גם זה דוחק שהרי בכל מקום דרכו למשוך אחר דברי הרא"ש אביו. ועוד דבסימן שפ"ח וש"ץ שהביא דעת הרמב"ם וברא"ש וה"ל לכתוב שנ"ל עיקר כהרמב"ם או גם שם לא היה לו להזכיר דברי הרא"ש

ואף אם נודה להב"ח דדעת הרא"ש והטור לחלק בין תיקו לבעיא דלא איפשטא מה שלפע"ד אינו אמת בדעתם וכמ"ש לעיל סימן י"ח מ"מ עדיין לא יצאנו ידי חובתינו שהרי בסימן רמ"ח ובסימן שס"ב הוא תיקו ואפ"ה כתב הטור דאם תפס אין מוציאין מידו וגם בסימן שמ"ו סעיף י"ז הוא תיקו וכתב הטור דאם תפס לא מפקי' מיניה ובקצת ספרי' שהיה כתוב מפקי' מיניה הגיהו הב"י וד"מ וגם הב"ח גופיה שצ"ל לא מפקי' מיניה והבאתי לשונם בסימן י"ט אות י' (לכאורה תימה גדולה על הב"י וד"מ וב"ח שמ"ו) וזה ודאי לכאורה תימה גדולה איך הגיהו לא מפקי' מיניה ולא הרגישו במה דס"ל להרא"ש וטור בכמה מקומות דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא הגם שבאמת מוכרח להגיה כן בטור מכח שכתב הטור גופיה שם כן כמה פעמים לפני זה וכן הוא באמת בכל ספרי הטור מכל מקום גם על הטור גופי' קשה כן וכ"ש שקש' עליהם שהחזיקו דבריו ולא נתנו לב אל זה כלל

סימן כא (נמצא כתוב על שם בעל הסמ"ע ובאמת אינו מבעל הסמ"ע ולא משום חכם) והנה הראה לי חכם א' שני דפין כתובים ואמר לי שהוגד לו שהוא מועתק מכתיבת יד בעל הסמ"ע שהרגיש בקצת מקומות של דברי הטור הנ"ל ותירץ בדרכי' דחוקי' ורחוקים מן הדעת ולפענ"ד אינו מדברי בעל הסמ"ע כלל ולא מדברי שום חכם או שנכתב בלי עיון כלל ואעפ"כ הנני מעתי' דבריו כאן שלא יאמר איזה חולק כך וכך שמעתי. וז"ל ומ"ש רבינו בסימן שס"ב י"ל דס"ל לרבינו כיון דעכ"פ צריך להחזיר לנגזל גזלתו שהרי מיירי שם דלא אישתני מחמת שבת תקנו שיהיה השבח של גזלן ומ"ש רי בסימן ר"ב לק"מ דהא ע"כ זה המוכר דעתו היה מתחילה שיקנה זה קרקע וזה מטלטלים והוציא מטלטלים מרשותו ולא רצה בהם כלל אי היה זה קונה תופס אותה קודם שחזר המקנה בודאי פשוט היה ששוב אין זה המוכר יכול לחזור בו דקני ליה זה בתור' משיכה או תפיסה לרשותיה להכי השתא נמי נהי שעתה כבר חזר בו זה המקנה מכל מקום כיון שמתחלה דעתו היה להקנות לזה כל זה דעתו היה לקנותה ע"י ואג"ק אלא שמספקא לן אי קנייה כה"ג הוי קנייה להכי מהני תפיסתו של זה להקנותו בתפיסתו כדין קניית מטלטלים אף שזה כבר חזר ביה הא אפשר דאף אם רצה לחזור אין עוד ברשותו כיון שכבר הקנה לו אג"ק וק"ל ומ"ש רבינו בסימן רמ"ח לק"מ דהכא כיון שזה הש"מ הוציא כל המטלטלי' מרשותו ונתנה לזה שיתפוס בהן אלא שבאו שאר היורשים ואומרים שאין זה בכלל מהני תפיסתו דהא גם שאר היורשים אינם מוחזקים בממון זה וה"ל כאלו אין שום א' מוחזק בדבר וכל א' אומר שלי דאמרינן כל דקד' ותפס מהני תפיסתו מיהו ז"א דהא דין זה כתבו הטור גם במתנת ברי בקנין והרי הנותן עצמו עומד ואומר עדיין לא יצא ס"ת מרשותי ולא נתתי לך וצ"ל דכיון שנתן הכל והרשה לו לקחת ויש להסתפק אי ס"ת בכלל מ"ה אי קדם ותפס המקבל ה"ל כאלו תפסה ברשו' עכ"ל. והנה כל מעיין רק בעיון קל ישפוט בצדק שדבריו אלו דחוקים ורחוקים מן הדעת וגם לא מסתבר כלל לומר בבעי' זו יש סברא זו ובבעי' זו יש סברא זו דאם כן נפל פותי' בביר' ומאן תפיס שאם כן בכל אבעיות נוכל לומר בכאן יש סברא כזה וכזה לפסוק אי תפס לא מפקי' מיניה ואם כן איבטל ליה האי כללא שכתבו הרא"ש וטור דבספיק' דדינא לא מהני תפיסה אלא מחוורתא שדברים אלו לא אמרם בעל הסמ"ע מעול'. וגם ממה שאכתוב לקמן סימן ל"ד בשם בעל הסמ"ע מוכח להדיא שלא כדברים אלו