תקפו כהן כה

שאנו אומדים דעתו שלא גמר לתת בנפש חפצה אלא שהוצרך לפנים לתת לו הלכך לא קנה ולא שיהיה הדבר מסופק אם קנה אי לא קנה ואפילו אי הוי ספיקא דדינא לא מהניא תפיסה דתפיסת ספק לאו תפיסה היא דאוקי ממונא בחזקת מארי' כדאמרינן בפ"ק דמציעא תקפו כהן מוציאין מידו עכ"ל ואע"ג דהרא"ש לא כתב כן אלא בדברי רב יוד' במתנתא טמירת' ודאי אבל לא בסתמא מ"מ סבירא ליה להטור דגם בסתמא דמבעיא לש"ס ס"ל להרא"ש הכי ומפקי' מיניה וכן כתוב להדיא ברמזים דאם לא כן למה ליה להרא"ש לכתוב ואפילו אי הוי ספיקא דדינא אלא ודאי בא לומר דאפילו בסתמא דמסקי' חיישינן והיינו מטעם דהוי ספיקא דדינא אפ"ה מפקי'. וכ"כ הב"י וד"מ והב"ח סי' רמ"ב דכן דעת הרא"ש וטור ע"ש

ז בס"ס רמ"ג כתב הטור וזה לשונו הזורק ארנקי לבית בפתח זה ויצא דרך פתח אחר ונתנו לבעה"ב במתנ' וחזר בו בעודו באויר הבית מבעי' אי הוי כמונח ויזכה לו אויר ביתו או לא ויכול לחזור בו ולא איפשט' לפיכך אם חזר בו אין בעה"ב יכול להוציאו מידו אבל אם הפקירו וזכה [בו] אחר בעודו באוי' מוציאין אותו מידו ונותנים לבעל הבית עכ"ל והוא מדברי הרא"ש פ' שנים אוחזין סימן ל"ב שכתב וז"ל ולא איפשטא הלכך במתנה יכול לחזור בו דאוקי ממונא בחזקת מארי קמא אבל בהפקר הואיל ונסתלקו הבעלים אם החזיק בה אחר מוציאין מידו דבע"ה מוחזק מספק תחלה עכ"ל ובש"ע שם כתב כדברי הטור וסתמו כל האחרונים כן ולקמן סי' ע"ז נדבר מזה

ח בדין שתק ולבסוף צווח שבס"ס רמ"ה אם חזר זה שקדם וזכה ותקפו מיד הבעלים אין מוציאין מידו) בס"ס רמ"ה כתב הטור וז"ל ואם זיכה לו ע"י אחר בפניו ושתק ואח"כ אמר אי אפשי בה כתב הרמב"ם שהוא ספק לפיכך אם קדם אחר וזכה בהן לעצמו אין מוציאין מידו דשמא המקבל זכה וכיון שאמר איני רוצה בה הרי הפקירה וזה שקדם זכה בה ואין מוציאין מידו ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפסוה מיד זה שזכה בה אין מוציאין מידו דשמא המקבל הוכיח סופו על תחלתו שלא זכה בה וברשות הבעלים הראשונים קיימא ע"כ ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שזכה בה המקבל עכ"ל והיינו משום דמשמע ליה להטור דהרא"ש פסק כת"ק וכדאיתא בב"י ובש"ע העתיק לשון הרמב"ם ומהרמ"א הגיה דעת הרא"ש דזכה המקבל בכל ענין. וכ"כ מהר"מ יפה שם ורבי' ירוחם נתיב כ"ד ח"א כתב כהרמב"ם וכתב בסוף וכ"כ הרמב"ם וכן רב אלפסי עכ"ל (לפי דברי ר' ירוחם גם הרא"ש יכול לסבור שזכה לו ושתק ולבסוף צווח דהוי ספק ולא כהטור סימן רמ"ה לדעת הרא"ש) ולפי דבריו גם הרא"ש יוכל לסבור דהוי ספק וכדעת הרמב"ם. ובסמ"ע שם ס"ק כ"א כתב אמ"ש המחבר ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפסוה כו' ול"ד לשאר ספיקא דממונא דקי"ל דמאחר שתפס הא' אין השני יכול לחזור ולהוציא מידו וכמ"ש ג"כ המחבר בר"ס קל"ט בדין ארב' שחולקים עליה בי תרי דשאני הכא דידוע הוא מבעליו הראשונים וה"נ לאחר שחזרו ותפשוהו הבעלים הראשונים מיד זה שקדם וזכה שוב אין שום אדם יכול להוציא מידו ואפילו אם אותו שקדם וזכה חזר ומוציאו מיד בעלים הראשונים אין מניחין אותו בידו עכ"ל (מ"ש הסמ"ע סי' מ"א ס"ק כ"א אין נלענ"ד) ואין דבריו נ"ל דהא בתיקו ושאר ספיקא דדינא ס"ל להרמב"ם והמחבר בכמה דוכתי דמהני תפיסה שתפסו מיד בעלים הראשוני' אע"פ שידוע מי הוא הבעלים הראשונים א"כ למה יגרע זה שקדם וזכה כשחזר ותפסו מיד בעלים הראשונים ול"ד לארבא דריש סימן קל"ט (מיהו גם גבי ארבא גופא העליתי לקמן באות זה דאם חזר ותפסו אין מוציאין מידו ע"ש) דהתם כיון שמתחל' כשבאו לב"ד היו הב"ד פוסקים כל דאלים גבר וכל א' מהן טוען ברי א"כ אמרינן ודאי זה שגבר תחלה אומר אמך דאל