תקפו כהן יט

משלם אלא רביע ולא איפשטא וכתב הרמב"ם שאם הוא ברשות הניזק חייב רביע ואי תפס חצי נזק אין מוציאים מידו ואם בר"ה פטור דשמא רגל הוא ואי תפס רביע נזק אין מוציאים מידו דשמא שינוי הוא ואינו תולדה דרגל אלא צרורו' בשינוי ולדעת ר"י דלא מהני תפיסה אם תפס גוף המזיק גובה לו ממנו רביע עכ"ל

סימן טז הנה הטור דרך ממש בנתיב הרא"ש ובלשונו שהבאתי למעלה סימן ג' רק שהוסיף דגם גבי ניזק שטוען שזרק סל מלא מעות לים כו' וכן גבי מסור דלא מהני תפיסה לדעת הרא"ש (לכאורה קשה על הטור מנ"ל הא דלהרא"ש לא מהני תפיסה במסור ואדרב' בהרא"ש משמע לכאורה איפכא) אף שלכאורה קשה מנ"ל להטור הא ואדרב' בהרא"ש משמע להדיא דדוקא משום שהתופס אינו טוען ברי לא מהני תפיסה אבל כשטוען ברי מהני תפיסה אפילו תפס בעדים וכמו שמוכיח גם כן עוד לקמן סי' נ"א מדברי הרא"ש ובשלמא גבי ניזק שטוען שזרק לו סל מעות לים כו' לק"מ על הטור די"ל דהתם מבעיא לן דאפי' נאמינהו בשבועתו מכל מקום כיון דאין דרך ליתן מעות בסל יהא פטור אפילו היה ידוע בבירור שנתן בו מעות איהו דאפסיד אנפשי' שהניח מעות בסל וכמו שאכתוב לקמן סי' כ"ח דיש מפרשים הבעיא כך וגם בטור גופיה סי' צ' סט"ז משמע לכאורה כן בלשון הרמב"ם שהביא שם והלכך כיון דאפילו ידוע בבירור שהניזק אומר אמת מבעיא לששה סדרים אם כן הוי שפיר ספיקא דדינא לדעת הרא"ש. אבל במסור דאם היה ידוע בבירור כמה הפסידו היה מחויב לשלם מדינא דגרמי אם כן נראה דהרא"ש מודה בזה דבכה"ג מהני תפיסה דנהי בספיקא דדינא הוא אם הנמסר נשבע ונוטל מכל מקום השתא דתפיס נמסר וטוען ברי שהפסידו כך וכך מהני תפיסה כיון שאומר ברי לי שכך וכך הפסדתני ונשבע ונוטל: (אחרי העיון לק"מ על הטור

) אבל כד נעיין שפיר במלתא תתברר דדברי הטור סלקא שפיר וכהוגן דהא פשיטא דבכל דוכתא דלית ליה לתופס מגו לא מהני תפיסתו כלום אם לא בספיק' דש"ס להרי"ף והרמב"ם וסייעתייהו או בספק שבשטר דעדות שעל השטר דתרי ותרי וכמ"ש הרא"ש פ"ב דכתובות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל אדם יתפוס משל חבירו בעדים ויאמר שלי הוא וזה דבר פשוט מאד וכמו שנכתוב לקמן סי' קי"ד אם כן הכי נמי גבי מסור כיון דע"כ מיירי שתפס בעדים דאל"כ בלא ספיקא דדינא נמי פשיטא דמהני תפיס' לכ"ע כיון דאית ליה מגו דאי בעי אמר לא תפסתי ואם כן מן הדין הרי הוא מחויב להחזיר מה שתפס בעדים ותפיסתו כמאן דליתא דמי אם כן טענת ברי דידיה לא מעלה ולא מורדת דדוקא בספק שבשטר או בעדות שעל השטר דתרי ותרי מהני טענת ברי דידיה אף על גב דתפס בעדים וכמ"ש לקמן סימן ל"ד ומ"ח ונ"ג כיון שיש שטר בידו והוא טוען ברי על ספק שבשטר גופיה אבל לא בתפס בלא שטר. ולהכי נמי כתבו הטור סימן ל"א ושאר מחברים גבי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דעדות שניהם בטלים ולא אשתמיט חד מנייהו דיכתוב דמהני עדותן אי תפס חד מנייהו בעדים אלא ודאי כמ"ש דדוקא כשיש שטר ביד המלוה אז אמרינן אוקי תרי להדי תרי ומשוינן לשטרא נמי בחזקתיה ולא מפקי' מיד המלוה שתפס משא"כ בלא שטר והלכך כיון דטענת ברי דידיה לאו כלום הוא דתפס בעדים בלא שטר והרי הוא מחויב מן הדין להחזיר מה שתפס והרי הוא כאלו ביד הראשון רק שבא לזכות בו מכח ספיקא דדינא דמבעיא לן אם נמסר נשבע ונוטל וכבר ס"ל להרא"ש דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה א"כ שפיר כתב הטור גבי מסור דלדעת הרא"ש לא מהני תפיסה בספיקא דדינא ודו"ק ועיין לקמן סימן מ"ה

ועוד (דין עדות דתרי ותרי בלא שטר נמי מהני תפיסה היכא שטוען