תקפו כהן טו

שמו ר' יצחק ב"ר יעקב והיה אבי אביו של בעל השערים עכ"ל. ובמרדכי פרק הכותב כתב כדברי מהר"מ וז"ל וכן דן הר"ם הלכה למעשה ולא כמו שפי' רי"ף בשערים בשער י"ט דב"ח ואשה חולקין בשוה כל א' לפי חובו שהרי פסק זה הפסק באחרונה שהרי בפרק מי שהיה נשוי הביא דברי האומר חולקים בשוה וסותר דברי האומרים חולקים לפי חוב עכ"ל. א"כ ה"נ קי"ל כהרי"ף בהלכות

סימן יא הנה נתבאר בהכרח שדעת הרי"ף והרמב"ם וסמ"ג דבתיקו מהני תפיסה בכל ענין. ועתה נבוא לחקור אם יש עוד מהפו' הראשונים או האחרונים שסוברים כן והנה בדקתי בהשגות הראב"ד וראיתי שלא השיג בשום מקום על הרמב"ם בזה אך שהרמב"ם כתב הרבה פעמים בספרו דתפיסה מהני בתיקו לא השיגו כלל ואדרבה מדבריו בהשגות פ"ג מה' נזקי ממון השגה ראשונה (וגם דעת הראב"ד דמהני תפיסה בתיקו) וכן מדבריו פ"ג מהל' גזלה השגה שניה משמע דבהא מודה להרמב"ם דמהני תפיס' בתיקו וכן מוכח ג"כ להדיא מדבריו ובהשגות פ"ב מה' גנבה השגה ג' והבאתי לשונו לקמן סי' כ"ג וכ"כ הה"מ שם לדעתו וז"ל ומדברי ההשגות אתה למד שדעת הר"א ז"ל. ג"כ בתיקו דממון באינו ענין קנס שאם תפס התובע אין מוציאין מידו והרמב"ן ז"ל חולק ואומר שכל תיקו האמור בממון בש"ס כל שהנתבע מוחזק בדבר המע"ה וכיון שאינו יכול להביא ראיה העמד ממון אחזקתו ואפי' תפס התובע שלא בעדים מוציאין אותו מידו כיון שמודה שתפס והדין ספק אצלינו ולא מחמת דבריהם אלא מחמת הדין עצמו הרי האבעיות כאלו נפשטו לקולא לנתבע והביא ראיות לזה ואינן מכריחות עכ"ל הנה נתבאר מזה דדעת הראב"ד כדעת הרמב"ם דמהני תפוסה בתיקו (שוב מצאתי בתשו' מהרד"ך בית ב' סי' ט' כתב ג"כ שדעת הראב"ד כמ"ש המגיד בשמו ע"ש) ונראה מזה שגם דעת הה"מ כן ועוד נבאר לק' סי' י"ג שכן דעת הה"מ וכן מוכח עוד להדיא דעת הראב"ד בהשגות פ"ח מה' עבדים השגה א' ויתבאר לק' סי' ל"ט. וכ"כ עוד הראב"ד להדיא בהשגות פ"ו מה' זכי' דין ך' וז"ל ואי בשהן קיימין בעיא ולא איפשטא היא הלכך ין נגבין בב"ד אלא אם תפס לא מפקי' אין נגבין בב"ד אלא אם תפס מפקי' מיניה כו'

סימן יב (גם דעת המגדול עוז דמהני תפיסה בתיקו) והמגדול עוז כתב בפ"ב מה' גנבה על השגו' הראב"ד וז"ל ואני אומר תמה אני אם דבר זה יצא מפיו שהרי כולן בעיות דר' ירמיה ורב ספרא פ' מרובה ש"ס מתני' דמכרו חוץ מא' ממאה כו' וסלקא בתיקו וקי"ל בכולה ש"ס כל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע המע"ה ואי תפס לא מפקי' מיניה וכ"כ ר"י אלפס בכ"מ וכן קבלנו מרבותינו נ"ע לא ראינו ולא שמענו חולק בזה לעולם לכן אמרתי אחד מן התלמידים כתבו על שמו עכ"ל (ואף המגדול עוז מבלבל דבריו ברוב המקומות שלא במשפט) ואף שידוע שהבעל מגדול עוז מבלבל דבריו ברוב המקומות שלא במשפט וכ"כ עליו מהרש"ל פרק החובל סי' ט' ומהר"ל ן' חביב בתשובה בפירושו לה' מאכלות אסורות דף קי"ג סוף ע"ב (גם בכאן כתב שלא בהשגחה) וגם בכאן נראה לעין שכתב דבריו שלא בהשגחה ולא הבין דברי הראב"ד דפשיטא דגם הראב"ד מודה להרב אלפסי ורמב"ם דתפיסה מהני בתיקו אלא שחולק בכאן על הרמב"ם דכיון דאינו זוכה בו אלא מצד קנס הקנס אין אדם זוכה בו אלא משעת העמדה בדין א"כ היאך יועיל תפיסתו כיון שלא עמד בדין וכן ביאר דבריו הה"מ והוא פשוט (מ"מ אע"פ שהמ"ע חשוד לקלקל אינו חשוד להחליף) אע"פ שהבעל מגדול עוז חשוד לקלקל אינו חשוד להחליף וכ' להעיד עדות שקר ח"ו ובלי ספק מ"ש וכן קבלנו מרבותינו הוא אמת והרי הרא"ש כתב ג"כ בפרק כיצד הרגל ולרבותינו האומרים דכל תיקו אי תפס לא מפקי'