תקפו כהן קכט

דיכול לומר קים לי גם בזה) עוד כתב בתשו' מהר"א ן' ששון ס"ס קל"ט דבדיני היזק הגוף כגון בקומר ובית הכסא וכה"ג אין ראוי לומר בזה קים לי כפלוני דהא הך מילתא דאיסורא הוא שהרי אין כאן ממון רק איסורא כו'. וגם בזה אני חוכך דמה בכך שהוא איסור מ"מ אם נחייבו לסלקנו ה"ל הפסד ממון ושייך בי' שפיר המע"ה והא בספק בכור נמי איכא מילתא דאיסורא ואפילו הכי אמרינן בי' המע"ה וכן היכא דאיכא מחלוקת בין הפוסקים אי הוי רי"ק או אבק רבית שכתב מהר"א ן' ששון גופא בסימן קס"ב דאמרינן המע"ה אע"ג דהוי מילתא דאיסורא ועוד הארכתי בזה בספרי ש"ך בי"ד סימן רנ"ט ס"ק י"ד דאפילו היכא דהוי מילתא דאיסורא אמרינן ספק ממונא לקולא ע"ש אף על גב שאי אפשר לחלק בין איסור שאינו מזיקו בגופו לאיסור שמזיקו בגופו מי הנביא שהגיד לנו לחלק בכך ויותר נראה שהדין עם המוחזק ומצי למימר קים לי (דין היכא דאיכא ספק או פלוגתא דרבוותא אי חייב שבועה לא משבעינן מספק) עוד כתב בתשובת מהר"י ן' לב ספר ב' ס"ס ס"ו דף צ"ד ע"ג דבשבועה היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי חייב שבועה או לא לא משבעינן מספק וכן הוא בתשובת מהר"ר יעקב לבית לוי סימן ג' והביא ראיה מתו' פרק שבועת הדיינין ובד"ה מאן דמתני לה אסיפא כו' מתשובת מהרי"ק שורש צ"ב ע"ש וכן הוא בתשובת מהרשד"ם ובתשובת מוהר"ר יוסף טראני סימן קי"א ובשאר תשוב' האחרוני' בכמ' דוכתי וכן כתב הרא"ש פ' הכותב והטור אבן עזר סימן צ"ז ושאר פוסקי' בכמה דוכתי והוא פשוט

סימן קכח (דין היכא שעשה השוחט ספק טריפות בשחיטה פטור מממון בספק ואי תפס בעל הבהמה לא מפקינן מיניה אם הוא כהנך גוני דמועיל תפיסה וכמו שנתבאר) נראה דה"ה היכא דאיכא ספק בשחיטה בגווני דאסרינן להטבח משום ספק דהמע"ה אי תפס בעל הבהמה משל הטבח לא מפקינן מיני' וז"ל הב"ח בח"מ סימן ש"ו סעיף ה' עשה בה טריפות פוסלה מספק כגון שחטה במיעוט סימנים פטור וכן אם מצא הסכין פגום והוא בדקו תחלה כיון דאיכא למימר בעצם מפרקת נפגם לענין ממון לא מפקינן מספק עכ"ל. וכתב מהרמ"א ע"ז ואע"ג דאנו נוהגין לאסרו אפ"ה פטור מממון כן נ"ל ואע"פ דיש מי שחולק ומ"מ שכרו הפסיד דדילמא בסכין פגום שחט עכ"ל. ומ"ש אע"פ שיש מי שחולק ר"ל הת"ה סימן קפ"ו וכדאיתא בד"מ (השגה על מהרמ"א בח"מ סימן ש"ו סעיף ה') דינו של הת"ה אמת ואין חולק עליו דודאי כל היכא דנהיגין לאוסרו אע"ג דאינו אלא מכח חומרא כיון שהוא מפורש בהדיא בהלכות שחיטה שביד השוחטים שלומדים מהן הלכות שחיטה השוחטים שבגבולנו חייב לשלם ואין טעם לפוטרו שהרי ידע שאם נעשה קלקול זה תיאסר השחיטה וה"ל להזהר בכה"ג וכמ"ש בת"ה שם. וממ"ש הטור אלא דתחמיר כן באיסור וחיישינן שמא בעור נפגמה לא מפקינן ממון מספק אין ראיה דפטור דשאני התם דלא שייך לומר כלל דה"ל לאסוקי אדעתיה. וכן ממ"ש הגה' אשרי דהיכא דנעשה ספק נבלה אע"ג דאסור באכילה לא מחייבי' לטבח לשלם אין ראיה וכמ"ש בת"ה שם דבהגה' אשרי מיירי בספיקות שאינם מבוארים בהל' שחיטה שביד הטבחים (דין היכא שהטריפות שעשה השוחט שהוא דבר פשוט ומבואר בהל' שחיטה אע"פ שאינו אסור אלא מספק חייב לשלם דה"ל לאסוקי אדעתיה דתיאסר וה"ל להזהר) ולפ"ז גם ממ"ש הה"מ והש"ע בשהה במיעוט סימנים פטור נמי אין ראיה דאפשר דמיירי היכא דאין מבואר בהלכות שחיטה דשוהה במיעוט סימנים פסולה פשוט אצל כל השוחטים שהרי הש"ע שם פסק שהה במיעוט קמא או במיעוט בתרא כשרה ואינו מטריף אלא בשהה בשחיטה מיעוט אחרון של סימן ראשון. ודבר זה אינו מצוי וי"ל השוחט לא ידע מזה דה"ל לאסוקי אדעתי' להזהר משא"כ לדידן דמטרפינן שהייה בכל שהוא ביי במיעוט קמא בין במיעוט