תקפו כהן קכד

**(ס"ס כ"ש הכא שטוען ברי שהוא רבית ועוד התם שתפס שלא ברשות כ"ש הכא שהוא מוחזק כבר מעצמו בממון שלו פשיטא דלא מפקינן מיניה:

)** ממאתים אבל מנה אית לה אלמא משום דבאותו מנה הוי ס"ס לא מפסד' דספק קודם שנתארסה וספק אחר שנתארסה ואת"ל דאחר שנתארסה אימור דאונס הוי ואי דאפי' בס"ס מפסד' אמאי אית לה אפילו מנה ע"כ **(אמר שבתי כהן בנדון דידן נמי תרי ספיקי כו' והנה מעיקר ספיק' כו' כבר כתבתי לעיל דז"א דליכא מאן דפליג בהא דהיכא דנאמן לומר פרעתי נאמן ג"כ לומר שטר אמנה או רבית כגון בשטר שאינו מקוים או בכת"י מקוים הלכך פשיטא דלענין מעשה הדין עם שמעון ואין להוציא ממנו ממון כיון שטוען ברי שהוא רבית ובפרט שמהר"י ן' לב גופי' כ' דיש מקום לחלוק ולומר דמצ"ל התם פלוגתא דרבוותא חד הוא רק שכ' ומ"מ אני אומר דהדין עם ראובן מהך טעמא דתרי ספיקי דכתבינן דהרי יש כאן הצטרפות מההיא טעמא אוחרנ' דכתבינן לעיל כו' וכבר כתבתי דהאי טעמא לאו טעמא מעליא הוא והך דתרי ספיקי נמי לאו טעמא הוא כלל (עוד ראיה ברורה מדברי מהרד"ך דאין להוציא ממון משום ס"ס) ועוד נראה לי ראיה ברורה מדברי מהר"ד דוד כהן בית ב' סי' ט' דלא מפקינן ממונא ממאן דתפס משום ס"ס והבאתי לשונו לעיל סימן ק"ג וק"ו הוא מהתם דהא התם איכא ספיקי טובי חדא אי קי"ל כהרמב"ם גבי ספק בכור ותיקו ואת"ל קי"ל כותיה דילמא בהך עובדא דמהרד"ך קי"ל דלא כמהר"מ דס"ל דחייב ניתן לה כתובה אלא כהרבים דפליגי התם ואפילו תאמר דקיימא לן כמהר"מ דילמא מהר"מ גופיה לא סבירא ליה התם דחייב ליתן לה כתובה וכמו שמשמע להדיא התם מדברי מהרד"ך שם שאף בדברי מהר"מ גופיה הוא מסופק ואפילו הכי פסק שם מהנך טעמי דאין מוציאין מידו עיין שם וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בהך נדון דידן ודוק הלכך נראה לי הלכה למעשה ששמעון פטור בשבועת היסת ודלא כמו שפסק מהר"י ן' לב:

דברי שבתי כהן)** ובנדון דידן נמי תרי ספיקי חדא דאיכא מאן דס"ל דבכתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי ואם תמצי לומר דנאמן לומר פרעתי כבר איכא מאן דס"ל דהיכא דלא טעין פרעתי אלא שטר אמנה או רבית וכיוצא בזה דאינו נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי והוה ס"ס איברא דאני מעולם לא סמכתי על זאת הטענה לחוד אלא בהצטרפות טענה אחרת לפי שלא ראיתיה בשום אחד מהפוסקים ועוד שיש מקום לחלק מההוא דכתבו התוס' למחלוקת הפוסקים ולומר דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא וכמ"ש התוספות בההיא שמעת' גופא וז"ל ואבע"א באשת ישראל דקבל בה אביה קדושין פחות מג' וא"ת אכתי איכא ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון ספק כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא ויש לומר דשם אונם חד ה א ע"כ ובפלוגתא דרבוותא יש מקום לחלוק ולומר דמצינן למימר (שפי') פלוגתא דרבוותא חד הוא ומכל מקום אני אומר דהדין עם ראובן מהך טעמא דתרי ספקי דכתבינן דהרי יש כאן הצטרפות מההוא טעמא אוחרנא דכתבינן לעיל דהנהו לישני יתירי שכתובין בההוא שטרא שכל מה שימצא כתוב באותו השטר מכתיבת ידו כו' ואף על גב דשדינן בה נרגא מכל מקום לאו דחייה ברורה היא ומהני ההיא טעמא כי היכא דליהוי סניף להך טעמא דקיימי' עלה מהתרי ספיקי דכתבו התוספות והדין עם ראובן ולאו כל כמיניה דשמעון לומר שבאותו החשבון יש אותו הסך מהרבית וכעת תו לא מידי. נאם הצעיר יוסף בב"ר דוד ן' לב נ"ע: