תקפו כהן קכג

בלאו האי שטר הוי מהני כתב ידו אם הוא טעין לא היו דברים מעולם וכיון דכן הוא אפי' דנא ליהוי האי שטר אלא ככת' ידו כיון שהאמינו שוב אינו יכול לטעון שום טענה. ובעל הטורים כתב וז"ל ואם כתב בו נאמנות שהאמינו עליו ועל יורשיו ונתקיים בב"ד או שיש עדים שהוא כתב ידו שוב אינו נאמן לומר פרעתי שאלו פרעו לא היה מניחו בידו כיון שיש בו נאמנות ויש אומרים שצריך שיקנה בקנין על הנאמנות דאל"כ אינו מועיל הנאמנות ובעה"ת כתב שא"צ קנין וכן נראה ע"כ. ובנ"ד כפי מה שבא בשאלה דהשטר נעשה בכל תוקף ודאי דנכתב קנין בשטר דאל"כ מה תוקף דבר נמצא בו ואיברא דיש מקום לחולק לחלוק ולומר דדילמא לא נתכוין האי גברא דלא ליהוי נאמן לומר פרעתי או שאר טענות אלא דכ"ע לאו דינא גמירי וטעה שחשב שמה שיכתב בפנקסו של ראובן לא הוה מהני לחייבו ולא מידי דהא חזינן דאיצטריך ליה להרמב"ן לומר דמהני כתב ידו אף על פי שנא חתם שמו וכמ"ש בעה"ת דהוה מאן דהוה ס"ל דמאי דקאמר במתני' הוציא עלי כתב ידו גובה מנכסים בנ"ח חתם ידו קאמר שחתם מלמטה שמו וכדתנן כתב סופר ועד ואמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו והרמב"ן דחה זאת הסברא והביא ראיה לדבריו יעויין שם וכתב ומכאן אני דן דכתב ידן שהפתקות שהשותפין מוציאין זה על זה הוי כמו חתם ידו לגבות מבני חורין ע"כ (דין אין להוציא ממון משום ספק ספיקא ולא כמהר"י ן' לב ושאר אחרונים הנמשכים אחרי) **(אמר שבתי כהן ומטעמא אחריתי אמרינן דהדין עם ראובן שהרי כתבו התוס' בפ"ק דכתובות כו' האי טעם טעמא ולא חששא אית בי' דפשיטא דלא מפקינן ממונא משום ספיקא וכמש"ל סי' ק"ך שכן מוכח להדיא מדברי הרא"ש דפרק כיצד הרגל וק"ו הוא מהתם דהתם לא יוכל התופס לטעון ברי ואפ"ה לא מפקינן מיניה ממונא משום)** ומטעמא אחריתי אמרי' דהדין עם ראובן שהרי כתבו התוס' בפ"ק דכתובות וז"ל אי למיתב לה כתובה כו' דאם היה בא לב"ד היה נאמן להפסידה כתובתה אעפ"י שלאוסר' עליו כו' וקש' דאמאי מפסידה כתובתה דהא הוי ס"ס ספק אם הוא בקי בפתח פתוח אם לאו ואם תמצי לומר פתח פתוח הוא ספק באונס ספק ברצון ואפילו אשת כהן באונס לא מפסדה כתובתה ואין לומר דאפילו בס"ס מפסדת כתובתה משום דמוקמינן ממונא אחזקתיה דהרי לקמן גבי משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי חלא עד שלא ארסתיך נאנסת והיה מקחי מקח טעות ואיכא מאן דמפרש לקמן מקח טעות **(כתב ידו בכ"ז בניסן ראובן גובה מזמן שטרו דאז יצא הקול שנתחזק שטר על שמעון עד אלף זהו' עכ"ל. דהתם הודה לו בחתימת ידו שחייב לו חוב גמור אם כן אפילו אי לאו האי שטרא היה גובה ממנו ומהני שטר לטרוף מלקוחות מזמן השטר משא"כ הכא שלא כתב אפנקסו רק קבלתי סך כך וכך ויש לומר דלהכי מהני שטר דהיו חוששים שמא יטעון שמעון על ראובן היית חייב ליתן כך וכך וכל מה שכתבתי בפנקס הוא פרעון על מה שהיית חייב לי וכך מהני שטרא שכל מה שימצא כתוב בפנקס יהא חייב לשלם לו אם יתברר שלא פרע לו אבל אי לאו שטר אפינו אי הוה מתברר שלא פרע היה יכול לטעון שכל מה שקבלתי היית חייב ני כך וכך וגם י"ל שעיקר השטר לו אלא שראובן יתחייב למסור ולתת מנכסי פרקמטיא שנו לשמעון באמנה משך שתי שנים כדמשמע מלשין השאלה ואגב הוזכר שם בשטר שכל מה שיכתוב שמעון קבלה בפנקס של ראובן יתחייב לשלם בתורת חוב גמור ועוד י"ל כמה גוני דמהני שטרא הכי מאלו הוה כתב כן בפנקסו לחוד וק"ל והרי גם מהר"י ן' לב גופיה כתב לקמן בסמוך דיש מקום לחלוק ולומר דדילמא לא נתכוין האי גברא דלא ליהוי נאמן לומר פרעתי או שאר טענות כו':

)**