תקפו כהן קכא

ריוח וטוען שמלוה ברבית היא אינו נאמן וכמבואר בדבריו שם להדיא והיינו משום דכיון דקבלת המעות הוא אמת רק שאומר שההלואה נעשה ברבית אם כן אמרינן מסתמא לא עביד אינש איסור' ואין אדם משים עצמו רשע ופשיטא כשנתן לו נתן לו למחצית שכר בדרך היתר ולא בצד רבית דא"כ היה משים נפשו רשע שלקח מעות על רבית לכך צריך ליתן לו חלק הריוח משא"כ הכא שאומר שאותן ל' פרחים שכתב ליתן לו הם רבית ורצה לעשות איסור ליתן לו רבית ועכשיו הוא מתחרט ואינו רוצה לעשות איסור א"כ לא משים עצמו רשע וזה אומר שאין כאן רבית כלל ודוק. וכן מוכח דעת הש"ע גופי' ושאר אחרונים לחלק בין טוען בהיתר לקחתי ובין טוען לא לקחתי רבית כלל וכמ"ש בשפתי כהן שם סימן קס"ט ס"ק ע"ד וס"ק ע"ט ע"ש ודוק

איברא דאיכא פלוגתא דרבוותא במודה בשטר שכתבו אי צריך לקיימו דאיכא מאן דפסק דמודה בשטר שכתבו דצריך לקיימו ואם אינו מקיימו נאמן הלוה לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזויף ואיכא מאן דפסק במודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ואינו נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזויף הוא ורובא דרבוותא ס"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. והרמב"ם הסכים לזאת הסברא בפרק הנז' וז"ל הוציא עליו שטר חוב שאינו יכול לקיימו ואמר הלוה אמת שאני כתבתי שטר זה אבל פרעתי או אמנה הוא או כתבתי ללות ועדיין לא לויתי וכן כל כיוצא בזה הואיל ואם רצה היה אומר להד"ם והרי מפיו נתקיים הרי זה נאמן וישבע היסת ויפטר ואם קיימו המלוה אח"כ ה"ז כשאר שטרות ע"כ. ואחר שכתבתי זה אודיע לשואל כי בנדון הזה יש להסתפק אם נדון זה השטר שיש לו לראובן על שמעון בעדים מה שכל שימצא כתוב בפנקסו של ראובן מכתיבת ידו שהוא מודה בקבלתו יובן היות חייב שמעון לשלם לראובן בתורת חוב גמור כל זמן שיתבענו כו' כשטר גמור ולדעת הרמב"ן (אש"ך צ"ל הרמב"ם) אפילו שבועה לא מחייבי' ליה עד שיפרע שמעון וכדכתבינן או אם נאמר דלא הוי אלא ככתב ידו (אש"ך ולפעד"נ ברור דלא הוי אלא ככתב ידו וכמ"ש לקמן ע"ש) דסוף סוף מכתב ידו אנו חיין ובאנו לפלוגתא דרבוותא דכתב בעה"ת וז"ל אם טען ברי לי שלא לויתי אלא שחתמתי בסוף המגל' והנחתים ביד בעל דיני והוא כתב מה **(אמר שבתי כהן איברא דאיכא פלוגתא דרבוותא במודה בשטר שכתבו אי צריך לקיימי כו' תיוה' קא חזינא הכא דנהי דרשב"ם כתב בפ' מי שמת דף נ"ז ה' ע"א דמסקנא דשמעתין מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו מ"מ הא התוס' שם כתבו דאין נראה לר"י א"א צ"ל דקי"ל כרב נחמן בדינא דאית ליה בפ"ב דכתובות מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דכותיה קי"ל בדיני וכ"פ ר"ח עכ"ל (וכ"כ התוס' בשבת פ' המוציא יין) וכ"פ הרמב"ן בחדושיו שם וכ"פ הרי"ף והרא"ש פ' שנים אוחזין והרמב"ם פי"ד מה' מ וה והרשב"א וה' המגיד שם ונ"י פרק מי שמת ובעה"ת שער י"ז ורבי ירוחם בכמה דוכתי ובסוף נתיב ב' כתב גם כן בשם הרמ"ה והסכי' לדבריו וכן כתוב בהגהת מרדכי ריש מציעא בשם ראבי"ה והרבה גדולים ע"ש וכ"פ בעה"ת שער י"ז וכן כתב הטור וש"ע סימן מ"ו ופ"ב ושאר כל הפוסקים בדוכתי טובי עצמו מספר והוא (דין העיקר דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכן הסכימו הפוסקים וכן הלכה רווחת בישראל ומנהג פשוט ואין לעשות סניף לסברא זו דא"צ לקיימו לשום דבר ולא כמהר"י ן' לב) פשוט מאד ומבואר בכל ספרי המחברים ראשונים ואחרונים דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ופשוט דאין לעשות סניף לסברא זו דא"צ לקיימו לשום דבר כיון דכן עיקר בש"ס ומוסכם מכל הפוסקים והלכה רווחת כן בישראל והוא מנהג פשוט בכל ישראל וכל יומא ויומא נהגינן הכי ולא שמענו שום חונק בדבר או פוצה פה ומצפצף:)**