תקפו כהן קכ

אמר שבתי כהן ולפ"ז לא מבעיא כו' אלא אפי' שבועה אינו מזקיקו כו' כבר כתבתי דזה אינו אלא בנ"ד לכ"ע נשבע שמעון היסת שהוא רבית ופטור במגו דפרעתי ואע"ג דכתבתי בספרי ש"ך בי"ד סי' קס"ט ס"ק ע"ג דכתב הסמ"ג בשם ר' יעקב לאוין קצ"ג דף ס"ג ע"ב דאפי' במלוה ע"פ אין הלוה נאמן לומר מלוה ברבית היא אע"ג דאי בעי פטר נפשיה בפרעתי או להד"ם אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע רא כבר נתבאר שם בדעת הב"י ומהרמ"א וב"ח ושאר אחרונים אינו כן וא"כ פשיטא דמצי שמעון לומר קים לי כהני רבוותא (ושוב מצאתי בתשובת מהרמ"א סי' פ"ו דף קס"ט פסק ג"כ דצריך המלוה שבועה היכא שהוא מוחזק ואם אינו מוחזק נראה מדבריו שנשבע הלוה ונפטר ע"ש רק שמ"ש שם בתשובות הרא"ש כלל ס"ג כתב דמלוה בעי שבועה לא ידענא היכא איתא כן בתשובות הרא"ש ועיין בספרי ש"ך בי"ד ס"ס קס"ט) ומכ"ש לפי מה שנראה להדיא מתשוב' זו דמהר"י ן' לב דליכא מאן דפליג בהא דהא מבואר מדבריו בפשיטות דאם היה לו מיגו היה נאמן לומר פרעתי וכן מבואר עוד מדבריו לקמן (מדברי הרמב"ם ובעה"ת וטור וש"ע ורשב"א מבואר דלית ליה הך סברא דכתב הסמ"ג בשם ר' יעקב דאין הלוה נאמן לומר רבית הוא אפילו אית ליה מיגו הטעם דאין אדם משים עצמו רשע) ועוד שגם מדברי הרמב"ם ובעה"ת והטור וש"ע וה' המגיד שהבאתי לעיל בסמוך מוכח דלא ס"ל הך סברא דהסמ"ג בשם ר' יעקב דאל"כ למה הוצרכו גבי אומר רבית לפטור המלוה מטעם דדוקא בפרעון משביעין את המלוה כיון שהשטר לפרעון הוא עומד משא"כ בשאר טענות תיפוק ליה דבלאו הכי באומר רבית אינו נאמן מטעם דאין אדם משים עצמו רשע ועוד מדכתבו הבעה"ת וטור וש"ע גבי רבית נמי ואם כפר ישבע המלוה היסת לאחר הפרעון מוכס דלא ס"ל הכי דאל"כ למה ישבע המלוה היסת וכמ"ש בספרי ש"ך בי"ד שם דלהסמ"ג א"צ המלוה לישבע היסת מטעם דאין אדם משים עצמו רשע. והרי גם מהר"י בן לב גופיה כתב לקמן בסמוך דנראה מדברי הרמב"ם דאם השטר אינו מקוים דכל יפין שוין דנאמן לומר דשטר של רבית במגו כו' אם כן פשיטא דגם מהטור ובעה"ת וש"ע נראה כן שהרי גם הם כתבו כהרמב"ם וק"ל. וכ"כ עוד מהר"י בן לב גופיה ספר ג' סימן כ"א דס"ל להרמב"ם דיכול לטעון רבית הוא היכא דאית ליה מגו ולא ס"ל להאי סברא דאין אדם משים עצמו רשע וכתב דגם הרשב"א בתשובה ס"ל הכי. וז"ל תשובת הרשב"א שהביא שם ראובן שנתחייב ע"פ ב"ד לפרוע לשמעון מנה ואחר זמן תבעו בב"ד וטען שיש לו עליו מנה שגבה ממנו רבית קצוצה מסתברא דאינו נאמן דחזק' דאנו היה כדבריו לא היה מקבל עליו בפני ב"ד לפרוע ואף דאית ליה מגו דאי בעי אמר פרעתי במקום חזקה אלימתא כהאי לא אמרינן עכ"ל והובא תשובה זו גם כן בב"י ובד"מ סימן ע"ה משמע להדיא דאי לאו חזקה אלימתא כהאי היה נאמן לטעון רבית במגו דפרעתי וכן מצאתי שוב בבעל התרומות שער כ"א סוף חלק ב' להדיא דיכול להשביעו בטענת רבית ולא שייך ביה לומר אין אדם משים עצמו רשע ע"ש באריכות. ונראה שזהו היה טעמו של סמ"ג בעשין ובהלכות מלוה ולוה סוף דף קע"ו כשהעתיק דברי הרמב"ם ורבותיו בטוען על שטר מקוים טענה אחרת שאינה טענת פרעון לא הזכיר טענת רבית משום דאזיל לטעמיה שכתב בלאוין קצ"ג שהבאתי אבל הרמב"ם ובעה"ת וטור וש"ע נראה דפליגי אהסמ"ג בזה וכמ"ש ולכך הזכירו ג"כ טענת רבית וא"כ פשיטא דשמעון שהוא מוחזק מצי למימר קים לי כהרמב"ם ובעה"ת ורשב"א וטור וב"י ומהרמ"א וב"ח דגם בטענת רבית נאמן הלוה ונשבע היסת ונפטר ובפרט שהם רבים ובתראי וכ"ש כאן דשמעון טוען ברי לי שהוא רבית דשייך ביה טפי טענת קים לי ועוד נ"ל דגם הסמ"ג מודה כאן דלא קאמר הסמ"ג אלא במקבל מעות לחצי