תקפו כהן קיט

מקוים ליתא לפי ע"ד) וכיון דכן היה נראה דבנדון דידן הוי כעין שטר מקוים ולאו כל כמיני' לבטל שטר מקוים ואע"ג דהלכה רווחת היא דמצי המוחזק לומר קים לי כהני רבוותא ואע"ג דרובא דרבוותא פליגי עלייהו מ"מ היכי דהוי מיעוטא דמיעוטא כעין נידון דידן אפשר לומר דלא מצי המוחזק לומר קים לי כהנים

אמר שבתי הכהן היה נראה דבנדון דידן הוי כעין שטר מקוים כלו' לכאורה משמע מדבריו דר"ל דאפי' בכתב יד דינו כעין שטר מקוים. ולפע"ד זה אינו אלא בנידון דידן גם הרמב"ם מודה דיכול לטעון רבית וליכא מאן דפליג בהא דעד כאן לא קאמר הרמב"ם אלא דלאו כל הימנו לבטל שטר מקוים כו' (דין נ"ל דכתב יד לכ"ע יכול לטעון או מנה או רבית במגו דפרעתי) משא"כ בכתב יד וטעם גדול יש לחלק ביניהם דבשלמא בשטר מקוים כיון דמדינא גובה המלוה אפי' בלא שבועה אפי' א"ל אשתבע לי אלא שתקנת חכמים היא שישבע המלוה כשא"ל אשתבע לי וכדמוכח להדיא בש"ס פרק שבועת הדיינים ובכל הפוסקים ומה"ט כתב הטור סי' פ"ב דאם תפס המלוה ואינו רוצה לישבע לא מפקינן מיניה כיון דאין שבועה זו אלא מדרבנן וכ"כ בעה"ת שער כ"א ושאר פוסקים וא"כ שפיר אמרינן דהם לא תקנו אלא בטענת פרעון לפי שהשטר לפרעון הוא עומד משא"כ בטענת רבית או אמנה וכה"ג אבל בכתב יד כיון דקי"ל דאפי' מקוים יכול לטעון פרעתי וכמו שפסק הרמב"ם פי"א מהל' מלוה ושאר פוסקים וכמו שנתבאר בח"מ סי' ס"ט א"כ מדינא הלוה פטור בשבועת היסת וא"כ פשיטא דנאמן נמי בטענת רבית או אמנה במגו דפרעתי ודמי להוציא עליו שטר חוב שאינו יכול לקיימו דכתב הרמב"ם פי"ד מהלכות מלוה דנאמן לומר פרעתי או אמנה או כתבתי ללות ולא לוה וכן יש להוכיח מדברי ה' המגיד פי"ד מה' מלוה כדברי שכתב הכרעה לדברי הרמב"ם דאין נשבעין אלא על טענת פרעון דאי לא רב פפא לאשמועינן רבותא דאפי' בטוען בשטר שהוא אמנה דשטרא לאו להכי עביד וכ"ש בטענת פרעון עכ"ל ומאי הכרעה היא זו הא ודאי יש לומר דרב פפא לאו דוקא נקט פרעון כדאשכחן בכמה דוכתי בש"ס דנאמן לומר פרעתי וה"ה אמנה וכה"ג אלא ודאי כיון דמדינא א"צ לישבע ורב פפא אשמעינן תקנתא דצריך לישבע ה"ל לפרושי טפי דאפילו באמנה תקנו כן אלא ודאי לא תקנו רק בטענת פרעון וכה"ג (ראיה ברורה לדברי מבע התרומות והטור וש"ע) וראיה ברורה לדברי מבעל התרומות והטור וש"ע. שהבעה"ת סוף שער י"ג וכן הטור וש"ע ריש סי' ס"ע כתבו דאפי' בכתב יד מקוים נאמן לומר אמנה במיגו דפרעתי ובשער כ"א ריש ח"ב גבי שטר מקוים הכריע הבעה"ת כהרמב"ם דאינו יכול להשביעו בטענת רבית או אמנה וכן הטור סי' פ"ב סעיף ט"ז כתב דברי הרמב"ם בסתם וכן פסק הש"ע סי' פ"ב ס' י' בסתם ולא הביא שום חולק בדבר אלא ודאי יש חילוק בין כתב יד לשטר וזה ברור

ונראה דגם מהר"י ן' לב דכתב היה נראה דבנדון דידן הוי כעין שטר מקוים כו' אין כוונתו דבכתב יד דינו כשטר מקוים אלא ר"ל שמה שהתנו ביניהם בשטר שכל מה שכתוב קבלה בתוך פנקסו כו' זהו הוי כשטר מקוים כיון שהתנו כן בשטר. וכמ"ש מהרי"ן לב בסיף התשובה להסתפק אם נדון זה השטר כו' בשטר גמור כו' אבל לפי ע"ד גם זה אינו כשטר מקוים וכמ"ש לקמן

ולפ"ז לא מיבעי' דלא מצי המוחזק למפטר נפשיה בשבועה אלא אפי' שבועה אינו מזקיקו לראותן אלא יפרע למלוה ואח"כ מזקיקו לשבועה וממאי דכתב הרמב"ם ודקדק בדבריו שהשטר היה מקוים נראה דאם השטר אינו מקוים דכל אפי שוין דנאמן לומר דשטר של רבית הוא במגו דאי בעי אמר שטרא מזויף: